הנשיא טראמפ היה נשיא שרצה את הנשים שלו בעקבים, גבוהים ודקים במיוחד. בעצם זה לא היה רק העקבים. ככה הוא רצה את הנשים שלו - גבוהות, רזות, דקות, ורק אז אם בכלל מוכשרות. ברבי על עקבים שצריכה להתאמץ הרבה כדי לעמוד בקצב של הגברים או לגמור את היום עם רגליים שבורות. מבחינתי זה היה כמעט מצווה להגיע לבית הלבן של טראמפ עם נעליים סופר נוחות ולהביט סביב בכל הנשים שהתרוצצו על העקבים בניסיון לעמוד בסטנדרט של האיש הזה, שבעצמו כמובן סובל מעודף משקל ולא עומד בשום קריטריון מקובל של יופי. אולי למעט הארנק שעליו עמד כדי להשיג כל השנים את הנשים שבהן חפץ, ושאותן ביזה והשפיל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ארבע השנים שלו בבית הלבן היו קשות להרבה מאוד אנשים, אבל הן היו קשות בעיקר עבור נשים שמצאו את עצמן נדחקות אל תוך סד בלתי אפשרי של מראה בלתי אפשרי כתנאי סף לכניסה לחדר. נשים כקישוט, נשים כשעשוע, נשים כדי שהפריים של התמונה ייראה טוב. גם ברשת הבית שלו פוקס, כבר מזמן ניסרו את השולחנות וקיצרו את השרוולים, וכדי לשבת שם מול המצלמות נדרשו רגליים של דוגמניות ושל נערות שער כדי לקבל בכלל את הזכות לפתוח את הפה.
תחשבו על כל אותן בנות צעירות שלא עומדות בסטנדרט הזה ומבינות שאין להן רשות לחלום להגיע לשם, או לצורך העניין לבית הלבן. אישה בעולם של טראמפ היא קודם כל המראה ורק אחר כך, אם בכלל, האישיות והיכולות. אם לא נולדת עם הגנים הנכונים הלך עלייך. לא משנה כמה תשקיעי, כמה מאמץ, כמה כישרון וכמה שכל יש לך.
איזה עולם נורא. איזה עולם מפלה. איזה עולם צר. ואיך העולם הזה שלט בנו בארבע שנים האחרונות. הבית הלבן היה בתקופה הזו כמו מסע בזמן, חזרה לשנות החמישים. תחשבו על התמונות שראינו בשנים האלה, מהאירועים בחדר הסגלגל, טראמפ במרכז ומסביבו חבורת הגברים הלבנים השמרנים והמדושנים מעונג, בדיוק כמוהו. למעט איוונקה הבת, ברוב המקרים הנשים אם בכלל היו אלה שהגישו את העט לחתימה, סידרו את לוח הזמנים, השליטו סדר מול העיתונאים או במקסימום, עם המראה הנכון, זכו בתפקיד הדוברת מול המצלמות.
מי שזלזל ככה בנשים ומעולם לא הרגיש צורך להתנצל גם כשזה נחשף בקמפיין הבחירות, מי שהשפיל את המועמדות מולו כל הדרך לניצחון ומי שרצה מול העיניים רק ברביות מושלמות - חוטף עכשיו את ההפך המוחלט מזה. לתוך הבית הלבן תיכנס לראשונה אישה, חזקה, מוכשרת, עם קבלות. אישה שעשתה את החודשים האחרונים של מערכת הבחירות בנעלי אולסטאר. שרקדה וצחקה בקול גדול, שהציגה קבלות, שבירכה את השותף שלה ג’ו ביידן על הזכייה תוך כדי ריצה עם קליפס בשיער ואימוניות בלי איפור ובלי תמונה מושלמת. פשוט אישה אמיתית.
בת אנוש שלא חייבת להיראות מושלם בכל רגע נתון. איזה שינוי מרענן. מי ששברה את תקרת הזכוכית ועושה היסטוריה היא תמונת הראי של הנשים בעולם של טראמפ. קמלה האריס היא כל כך הרבה דברים אחרים חוץ מברבי שטראמפ ודומיו רוצים מול העיניים, ולכן הבחירה שלה כל כך משמחת וחשובה. לא רק לבנות צעירות, או לנשים שנתנו לה את קולן, אפילו לא רק לקהילה השחורה בארצות הברית. קמלה האריס היא בשורה טובה לכל הורה שיש לו ילדים, בנים או בנות, ועמד חסר אונים מול הבריונות וההטרדה של טראמפ.
הרי קמלה לא תגיע לבד לבית הלבן. הנשיא והסגנית החדשים יביאו איתם עוד הרבה נשים חזקות ומוכשרות שיעמדו בחזית לצדם. הבית הלבן והממשל שלהם יחזור לייצג את הפסיפס האנושי שמרכיב את החברה האמריקנית, והמסדרונות שם יתמלאו באנשים ונשים שייבחנו קודם על כל פי המעשים והכישורים, ולא על פי המראה והנעליים שאיתם יבואו לעבודה. עקבים או נעליים שטוחות, אלגנט או ספורט, הניסיון להצר את צעדנו נגמר, לפחות בבית הלבן.
ובמילים אחרות - רוצי קמלה רוצי. ההצלחה שלך היא התשובה הניצחת לטראמפיזם. אנחנו איתך.