ראו בבקשה תחילה את מפת הפיתיון המצורפת: ארדואן מציע לנתניהו לחלק את המים הכלכליים של מזרח הים התיכון בין ישראל לטורקיה על חשבון הזכויות של יוון וקפריסין. חלוקה כזו תגדיל באופן משמעותי את השטחים, שבהם תוכל ישראל לחפש גז ונפט. ההצעה מתעלמת כליל מ-125 איים יווניים קטנים ומכווצת את המדף היבשתי של האיים הגדולים יותר. אין שום חפיפה בין המפה הזו למה שהחוק הבין-לאומי קובע ולכן האיחוד האירופי (בעיקר צרפת ואיטליה) וכמובן ארה"ב מתנגדים למחטף הגדול שמבקש ארדואן לבצע בכל הימים שמלחכים את חופי טורקיה. קודם כל בים האגאי אבל גם בים השחור. בתמונה המצורפת מוצגת מפת החלומות שלו - "מאווי וטן" ("המולדת הכחולה"). תוכלו להתרשם מעוצמת התיאבון שלו.
את הדוקטרינה הזו מכר לו תת אדמירל ג'יהאט יאיצ'י, שאגב הודח על-ידי ארדואן לפני כמה חודשים מהפיקוד על הצי הטורקי והפך לפרופסור ופרשן. בתמצית, הוא מטיף לכך שטורקיה חייבת להגן על עצמה הרחק מעבר לגבולותיה ובראש ובראשונה במרחבי הים. לכן צריך נוכחות צבאית קבועה בסוריה ובעירק, בלוב, בקטר ובסומאלי (וארדואן ניסה ונכשל גם בהשגת בסיס באי סוואקין בסודן). אם הרוסים יאפשרו, ירצה ארדואן גם אחיזה באזרביג'אן,ידידתה של ישראל.
מה בוער לארדואן דווקא עכשיו? פשוט מאוד: הוא חרד שההסכם שעשה עם הממשלה במערב לוב לסימון הגבול הימי עימם - גם כאן בניגוד לעמדת מצרים ויוון - לא יחזיק מעמד. אין לטורקיה שום ערובה שהממשלה והפרלמנט החדשים שיקומו אחרי שוך מלחמת האזרחים יאשררו את ההסכם הזה שמאוד דומה למה שמוצע כעת לנו. ארדואן מעוניין להבטיח שלפחות מדינה אחת באגן המזרחי של הים התיכון תאמץ את מערכת הכללים, שהמציאו באנקרה, באשר לאופן חלוקת השטחים הימיים. מבחינתו, אם ישראל תתרצה לחיזוריו תתפרק בין לילה החזית המלוכדת שהתייצבה מולו במסגרת ארגון מדינות האגן המזרחי, שמטהו בקהיר וכעת הצטרפו אליו גם האמירויות. אירוע כזה יהיה ניצחון דיפלומטי מסחרר לטורקיה.
ארדואן ממתיק את הפיתיון במינוי שגריר חדש לישראל (בלא לשלוח אותו אלינו בינתיים) ובנכונות להקשיב (לא להיענות) לתלונות של ישראל לגבי עזרתו לחמאס. בשוליים גם ריכך את התקפותיו הרטוריות על ישראל והוא מתמקד בעיקר בנושא מעורבותו בירושלים. ואף מעבר לזה: הוא מציע שהצינור התת-ימי שיוליך גז מלווייתן יעבור בנתיב הקצר לחוף אנטוליה במקום במסלול הארוך דרך כרתים לאיטליה. האם אנו באמת מוכנים להפקיד בידיו את ברזי היצוא שלנו?
אכן די נעים שהטורקים מחייכים אלינו וקצת מרקדים סביבנו. אבל מחירו של חיבוק עם ארדואן בתנאים שהציג יהיה כבד מנשוא. כדאי מאוד לשמור ערוצי הידברות פתוחים עם ארדואן ובו בזמן להבהיר היכן עוברים הקווים האדומים שלנו: לא נדליק מדורות לא מול מצרים ולא מול יוון וקפריסין. נכון,יש להימנע מהתגרות מיותרת בטורקים ולזכור את מגבלות הברית היהודית-הלנית הצעירה
ובכל זאת בנימוס לומר לארדואן "לא! תודה!".