נכשלנו. כלומר הממשלה נכשלה. היא קיבלה הזדמנות חד פעמית להשתמש בנשק יום הדין ובזבזה אותה לחלוטין. יותר זה לא יחזור. אסור להסכים לזה. סגר כמו שהיה כאן יכול לקרות רק פעם אחת. המחיר כבד מדי ועוד לא התחלנו באמת לשלם אותו. חכו עוד חודש חודשיים, חבל שבמקביל זה יעלה לנו גם בבריאות.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

כשהמגפה נחתה בישראל, הייתה היסטריה מובנת. כזו שהביאה את אומת הסטארט-אפ להזדקק לפתרון שלקוח מימי הביניים. כבר אז אמרנו שזה החלק הקל. כבר אז אמרנו שעוד נצטער שאנחנו לא אירופה, שמוזר לצפות ממשרד הבריאות והממשלה להפוך ברגע למה שהם לא היו שנים אחורה. והנה שוב נשלף הפתרון הפרימיטיבי הזה, שלא דורש מהרשויות לעשות את העבודה ומטיל את מלוא האחריות על הציבור. הסגר לצורותיו.

אכיפה בתקופת הקורונה (צילום: יונתן זינדל, פלאש/90 )
האכיפה בתקופת הגל הראשון|צילום: יונתן זינדל, פלאש/90

אסור לתת לזה יד. לצערנו, נצטרך להתמודד עם מה שיש אבל לסגר לא נחזור. זה נגמר. אף אחד לא יכול להסכים לשלם שוב את המחיר הבלתי נסבל ולקוות שנראה תוצאה אחרת. הרי לא ניתן לעצור את הכלכלה לנצח ולא ניתן לסמוך על הממשלה הזו לטפל בנזקים הכלכליים כמו שצריך. גם זה כבר ברור. אין על מי לסמוך. בטח לא על ממשלת החירום הזו.

בזמן שזכויות היסוד שלנו נגזלו - חודשים בוזבזו באופן שערורייתי

המסקנה קשה אך ברורה - נגזר עלינו כעת לחיות עם הקורונה. האפשרות לתת לשיקול הבריאותי קדימות על פני כל דבר אחר הסתיים. זה היה אירוע חד פעמי. כעת גם הנגיף הזה יכנס לרשימה של מחלות שמתנהלות לצד השיקולים הכלכליים. כמו מספר מיטות בבית חולים, כמו החלטות חורצות גורל של סל התרופות, כמו הסיכוי למות מזיהום בבית חולים בגלל שיקולי תקציב הבריאות וכמו שלעתים בחורף, אנשים משלמים בחייהם כשהם שוכבים במסדרון של המחלקה הפנימית כתוצאה משפעת.

בואו נזכור - המטרה מעולם לא הייתה למגר את הנגיף. השימוש בנשק יום הדין של הסגר נועד בראש ובראשונה לשטח את העקומה כדי למנוע את קריסת בתי החולים, ולקנות זמן כדי להיערך למציאות החדשה בצל הנגיף - אם זה הקמת מערך בדיקות וחקירות אפידמיולוגיות יעיל ושרירי, או הכנת מערכת החינוך והמשק למקסימום תפקוד במינימום מחיר בריאותי. זה לא קרה. באופן שערורייתי בוזבזו כאן חודשים יקרים ואנחנו כמעט באותה נקודה שבה פגשנו את הנגיף.

ביבי נתניהו ובני גנץ, פגישת הקבינט בירושלים, נתניה (צילום: מארק ישראל סלם, פלאש 90)
הממשלה נכשלה, אסור לתת לה הזדמנות שנייה|צילום: מארק ישראל סלם, פלאש 90

למרות כל ההצהרות וההבטחות גם השבוע עדיין דיברו על אותו היעד של קיצור משך הזמן בקטיעת שרשרת ההדבקה - כאילו לא היה ניתן להיערך באותו זמן, כשגזלו מאיתנו את הזכויות הבסיסית ביותר שלנו כאזרחים במדינה דמוקרטית כמו החירות האישית, חופש התנועה והזכות להתפרנס.

אבל לא עוד. סגר לא יכול להמשך לנצח ומה הוא מבטיח לנו? שביום שאחרי לא נפגוש את אותה מציאות מאכזבת? לכן צריך להפנים, אנחנו עומדים בפני תקופה קשה ומאתגרת שבה הקורונה לא תוכל עוד לקבל את אותה קדימות בסדר היום הציבורי. זה מאחורינו.

לממשלה שנכשלה בגל הראשון - לא תינתן הזדמנות שנייה

כל שנותר כעת הוא לקוות שההנהגה שידעה להתפאר כשמנהיגי העולם התקשרו כדי ללמוד, שעברה להתעסק בסיפוח או בהטבות מס על חשבון הציבור - תחזור להתמודד עם המשבר הענק שפוקד אותנו. שהממשלה תכפה על משרד הבריאות להזיז את אותם גורמים שהביאו אותנו עד הלום, תחייב שיתופי פעולה עם מערכת הביטחון, תעמיד את המשאבים הדרושים למערכת הבריאות להסתער על המשימה ותגזור על עצמה קבלת החלטות הגיונית, מסודרת, מבוססת נתונים ועובדות ושקופה לציבור.

למזלנו בתי החולים לא בזבזו את הזמן היקר והם ערוכים טוב יותר, הצוותים הרפואיים המצוינים שלנו שיכללו את הפרוטוקולים ובחסות הגיל הצעיר של הנדבקים, מספר החולים הקשים והמונשמים רחוק מאד מהקו האדום - לפחות במשהו אחד התקדמנו גם אם במחיר מופקע. יש מספיק מכונות הנשמה והציבור, בעיקר המבוגרים וקבוצות הסיכון הפנימו את המצב ונשמרים בהתאם, ואולי מי יודע הנגיף אכן הפך מנמר תוקף לחתול פרא.

_OBJ

הלוואי, אבל בינתיים צריך  להבין שזה מה שנותר, שלממשלה שכשלה בטיפול במגפה בחזית הבריאותית והכלכלית בגל הראשון לא תינתן הזדמנות שנייה להטיל עלינו את האחריות ולבחור בפתרון הקל של סגר. לצערנו הרב, הפעם, לקראת הגל השני, המחיר החברתי-כלכלי של הקורונה הוא זה שצריך קבל את הבכורה. אחרת באמת לא נצא מזה בחיים.