הסכמי השלום עם איחוד האמירויות ובחריין צריכים לשמח כל אדם המזהה עצמו עם מחנה השלום. יש להם משמעות בתהליך קבלתה של ישראל במרחב. כל הסכם כזה הוא עוד חוליה המתווספת לשרשרת הקיום הלאומי שלנו במזרח התיכון. וזה עוד לפני שמדברים על חשיבות מיקומן של שגרירויות ישראליות במדינות המפרץ חמש דקות מאירן. וזה בטרם נוספו לשרשרת מדינות נוספות, חמש נוספות לפי ספירת הנשיא טראמפ. אין אלא לסכם כל זאת במלה אחת: הללויה.
הסתרת פרטי ההסכם מהציבור הישראלי והטעייתו אינם עניין של מה בכך, אך אינם עניין היורד אל שורש ההסכם. יש כאן יותר מאשר חוסר תקינות, אך אין כאן מחולל דרמה. כבר היו דברים מעולם. מנחם בגין נשבע בפומבי לעבור להתגורר בנאות-סיני שבועיים לפני שוויתר על נאות-סיני. פרס ורבין הטעו את הציבור, והטעו זה את זה, באוסלו. רבין ופרס הטעו את הציבור, והטעו זה את זה, בהסכם עם ירדן. שרון נהג כך בבואו לבצע התנתקות מרצועת עזה. נתניהו ניהל עם סוריה משא-ומתן פרטני, כולל סימון מפות, על שלום תמורת ירידה מרמת-הגולן. ניתן להוסיף לרשימה את אהוד ברק ואולמרט מול הפלסטינים ומול הסורים.
גם על הכותרת הכוזבת, "שלום תמורת שלום", ניתן איכשהו לסלוח אף שהיא מוציאה פראיירים את קודמיו של נתניהו. אף שהיא מקשקשת ומטליאה את המציאות בסיפורי בדים. הוויתור על הסיפוח, אמצעי הלחימה לאמירויות, הקפאת התנחלויות כדברי טראמפ, הזכות לכל מוסלמי להתפלל באל-אקצא, המחויבות לפתרון הבעיה הפלסטינית – התמורות הללו מרוקנות את הכותרת ומייבשות אותה. אלה שרוצים להעכיר את האווירה החגיגית ולהרוס את המסיבה – חלקי לא עמהם – רשאים לטעון, שישראל מעולם לא נתנה הרבה כל כך תמורת מעט כל כך.
בפרקי אבות למדנו, שעל שלושה דברים העולם עומד: על הדין, האמת והשלום. ובכן, על מה שקורה פה לדין בשנים האחרונות לא ארחיב כרגע את הדיבור, זה מצריך מאמר נפרד על המאמץ המאורגן לרסק את רשויות האכיפה ואת בתי המשפט. גם האמת חדלה להיות סחורה. האמת, שהייתה פעם מורכבת מעובדות, מנתוני יסוד, הופרטה ולכל אחד יש עכשיו את האמת שלו.
בהינתן שהדין והאמת נמוגו - נותרנו עם השלום. עד אמש הייתי בטוח ששלום הוא היפוכה המוחלט של מלחמה, כאמור בתנ"ך: לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. אמש מוסגר השלום במסגרת חדשה. ההסכם עם האמירויות ובחריין - מבורך. המסגור שקרי. כאשר בגין ורבין עשו שלום עם מצרים וירדן הם שמו קץ למלחמות בהן נהרגו ונפצעו עשרות אלפי ישראלים. אתמול דיבר הנשיא טראמפ על הסכם אשר שם סוף לשפך דם על חולות. (זה לא חולות מיסטר פרזידנט, זו אדמת מולדת, שלנו או של אחרים). נתניהו דיבר על זוועות המלחמה, על פציעתו ועל הרג חבריו. (באיזו מהמלחמות נגד האמירויות או נגד בחריין זה קרה, אדוני ראש-הממשלה?).
אמירה עתיקה קובעת, שהשלום שווה כל קורבן למעט האמת. אמש למדנו שהנוסחה שונתה – גם את האמת שווה להקריב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות