ראש הממשלה בנימין נתניהו לא צריך את פקידי האוצר כדי לדעת שהתכנית שהציג אתמול (רביעי), ובה מענק לכל אזרח, היא לא תוכנית טובה. בבסיס שלה, התכנית הזו מנוגדת לכל עמדה עקרונית על כלכלה שנתניהו הביע בעבר. היא לא לוקחת בחשבון איך שוק מתנהג. כסף לכולם זו לא מדיניות, זו במקרה הטוב שליפה מהמותן.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אבל נתניהו רואה את ההפגנות המתעצמות, הוא עוקב אחר המענקים הדלים שנכנסים לחשבונות העצמאיים, והוא רוצה לשפוך מים על המדורה. המים האלה יעלו לנו 6 מיליארד שקלים. הטיעון המרכזי שמעלה נתניהו בעד המהלך, הוא שצריך להניע מחדש את גלגלי הכלכלה, הוא מצפה מהאזרחים לקחת את המענק ו"לקנות כחול-לבן". ומקסימום, אומר נתניהו, גם אם נשפוך יותר מדי כסף על האזרחים, לא קרה כלום.
מעניין איפה הטיעון הזה היה כשהעובדות והעובדים הסוציאליות ביקשו תנאים משופרים וקיבלו כתף קרה משר האוצר, בגלל ש"זה לא הזמן לפרוץ הסכמי שכר". מעניין למה הנדיבות הזו לא מופגנת כלפי האחים והאחיות בבתי החולים, שמאיימים לשבות החל מיום שני כי דרישותיהם לא נענות. פתאום, מתברר, שיש כסף. והרבה. 6 מיליארד שקלים.
על פי התכנית כרגע, יקבלו את המענק גם האנשים העשירים ביותר במדינת ישראל, כאלה שמעבירים את הבידוד באחוזות וטסים במטוסים פרטיים. הם לא צריכים את הכסף הזה. אחרים, ששמרו על מקום עבודתם בתקופת הקורונה וממשיכים לקבל שכר כרגיל, יכולים להסתדר גם בלי המענק. ובכל מקרה, מי מבטיח שהם יבזבזו את הכסף ולא יחסכו אותו ליום סגריר?
נכון, למדינת ישראל יש כרגע אתגר גדול - להניע מחדש כלכלה מפוארת, שצלחה משברים גדולים בעבר, ונאבקת כעת במשבר חסר תקדים. אבל פיזור כסף מהשמיים היא כנראה לא הדרך היעילה לעשות זאת.
והנה הצעת ייעול: אם המדינה לא מסוגלת להעביר למי שנפגע כספים בצורה יעילה בלי ביורוקרטיה, אפשר להשתמש במודל שכבר אימצו בעולם - אזרח שמצהיר שנפגע מהמשבר, מקבל כסף לחשבון. אחר כך מתחשבנים. כנראה שעשירי המדינה ומי ששמר על מקום עבודתו לא היה חותם על הצהרה כזו. אבל בינתיים, כסף לכולם - בלי יוצא מן הכלל.