את משבר הקורונה מנהל בעיקר הדרג המקצועי במשרד הבריאות. איתו, נמצאים בחלק מהדיונים גם שר הבריאות ליצמן, שר האוצר כחלון שנמצא בשלהי הקדנציה הפוליטית שלו, שר הכלכלה אלי כהן וכמובן ראש הממשלה. והשאלה הגדולה היא: לאן נעלמו כל השרים?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בממשלת המעבר הזו אנו עדים לשרים חלשים, שפשוט "התאיידו" להם. לדוגמה, איפה שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' שידפוק על שולחן משרד האוצר ויגיד "אני לא יוצא מכאן - עד שאתם לא נותנים תוכנית אמיתית להצלת התעופה הישראלית", ענף שלם שכנראה לא יצליח להתקיים אחרי המשבר?
איפה שר התיירות יריב לוין, שכל כך עסוק במשא ומתן פוליטי? זאת, במקום להמציא תוכנית יצירתית למשבר בענף המלונאות, שלא צפוי לחזור עוד חודשים רבים לעבודה. המלונאות זה לא רשת "פתאל" שנמצאת בקצה הפירמידה, אלא עוד עשרות אלפי עובדים שמרוויחים בקושי שכר מינימום.
ושרת התרבות – למה היא לא נאבקת על מתווה הצלה לכל ענף התרבות? זה לא רק האמנים המוכרים שנמצאים בבעיה. בסופו של דבר, זה עוד עשרות אלפי עובדים שמקימים ומסייעים לענף הזה – ונותרו בלי פרנסה. מי דואג למסעדות, שהבנקים סגרו להן את הברז? ומה עם תכנית סיוע מיוחדת לאילת ולטבריה - שתי ערי הנופש שלנו שקורסות?
אין עדיין אף שר שדואג לתחומים של המשרד שלו, בא למשרד האוצר, דופק על השולחן ואומר "חבר'ה, אני רוצה לדאוג למה שנמצא תחת אחריותי". זה לא קורה, כל זאת כשענפים שלמים נמצאים בסכנה ממשית - ועליהם בכלל לא מדברים עכשיו.
תגובת שרת התרבות והספורט מירי רגב: "בניגוד לדברים של קרן מרציאנו, השרה גיבשה תוכנית אסטרטגית לחזרה הדרגתית של ענפי הספורט והתרבות".