ראש הממשלה החלופי המיועד מר בני גנץ,
מכיוון שחברת לממשלה החדשה ומכיוון שתיק התרבות אצלך אני פונה אליך, לאחר שבמהלך החודשיים האחרונים קולך נדם בכל הקשור למחאות האזרחים השונות, שרק ביקשו שיקשיבו להם.
ניסחתי בתחילת המשבר עצומה שקראה למדינה לבוא ולעזור ל-170 אלף האנשים שנסגרו ראשונים וייפתחו אחרונים.מתווה היציאה המתהווה יכול להקרא "מתווה המוות". העצומה נוסחה בסובלנות, פייסנות וקריאה אמיתית לעזור לחברינו הטכנאים, עובדי הבמה, נהגים, סדרנים, מפיקים, מנהלי הצגה ונגנים.
כל גדולי אומני ישראל על כל גווניה חתמו על העצומה, משלמה ארצי עד דיקלה, מעמיר בניון ועד שלום חנוך,
מברי סחרוף עד איתי לוי, ממשה פרץ ועד להקת משינה. כל כוכבי הילדים והאומנים למבוגרים - כולם חתמו מתוך שמירה שלא ליפול לבור הפוליטי שפעור ומחכה לבלוע לתוכו כל מחלוקת. לא הפעם, הפעם זה לא פוליטי.
אפילו קראתי לבנימין נתניהו שמכנה את עצמו "ראש הממשלה של כולם" שייפגש ויעזור לחברינו. עד לכתיבת שורות אלו איש לא חזר אלינו מטעמו, אז עכשיו עינינו נשואות אליך בני גנץ. אתה זה שאמר שחברת לממשלה בגלל שזו שעת חירום. אז הנה החירום כבר כאן ומקווה שגם אתה בדרך לעזור.
לא לעזור למיטב אומני ישראל זו טעות, אבל להשאיר בערפל 170 אלף איש שנשמעו להוראות ונשארו מובטלים זה כבר להפסיד בבחירות הבאות. עם כל הכבוד לסיפוח ולמחלוקות קשות אחרות מה שיפיל אתכם זה שחסר פירה בצלחות של הרבה ילדים. לא יסלחו לכם על זה - וכן, הרבה אזרחים פה בשלב "הפירה".
עמדתי בכיכר רבין והתרעתי על כאוס וחוסר שליטה כל עוד המדינה לא תספק תשובות וכבוד לאזרחיה. אנחנו חולקים את חיינו עם שותף יקר שקוראים לו "משרד האוצר". אנחנו הוגנים איתו, משלמים לו את חלקו ובגדול מנסים להיות אזרחים טובים ולהשמע להוראות אבל נשארנו לבד. איבדנו אמון במערכת וכן, כל זה קורה במשמרת שלכם. אנשים יקרים כמו ענבר ומריוס נכט תומכים בעולם התרבות ועושים את העבודה שאתם לא עושים. מה זה אומר עליכם? ובעיקר מה זה אומר עלינו?
אני חייב להתוודות שהיה בי איזה ניצוץ של אמון לאחר שראיתי שנעשה צדק עם אנשי התרבות בשאר העולם, האמנתי אפילו באיזה רגע שמקשיבים לנו. טעיתי, איש לא מקשיב ולא יקשיב. צחקתי כששמעתי את כחלון אומר שזה זמן לאנשי האומנות לחפש מקצוע אחר, נראה אותו מציע לבוב דילן לפתוח חנות לציוד ספורט ימי.
אינני קורא להסתה או המרדה אבל רק רוצה לשאול: כמה אנשים היו עכשיו ברחובות אם למשל פתאום היה נפסק הווי פיי? היינו הופכים את הארץ בשביל לגלוש אבל לא נהפוך את הארץ בשביל שירים והצגות כי אנחנו הרי "תרבותיים" ו"אומנותיים" וזה לא הולך יד ביד עם צעקות ובלגאן.
אנחנו כמו ציפורי שיר שנוחתות כשיש אסון או שמחה גדולה למטה על האדמה. רואים אותנו בתור להקות, כמו כתם חולף בשמיים. מקנאים בנו כי אנחנו יודעים לעוף וכל אחד מחשב בראשו כמה כבר קשה זה יכול להיות לתפוס איזה אגם שממנו נוכל ללגום כשאנחנו צמאים. תמיד סומכים על הציפורים.
ציפורי שיר לא ישרטו זכוכית בחלון ראווה, לא יבעירו צמיגים, לא ישבו על גגות הנבחרים ויעשו רעש. אין לנו קניונים, אין לנו לוביסטים, אין לנו איקאה, ויש הרבה ציפורים שכנפיהם נוטות שמאלה.
יושבים אנשים מול הטלויזיה ולא מבינים שזו לא זעקה של האומנים, הרי יהודה פוליקר, שלומי שבת ואמנים מצליחים אחרים יכולים להחזיק מעמד לעוד חודשים רבים אבל כל אחד מאיתנו מחזיק אחריו הרבה אנשים.
במופע השנתי שלי "נשף רוק" אני מעסיק יותר מ-400 בני אדם. עכשיו תכפילו את מספרים האלה עם כל אמני ישראל ותגיעו לתוצאה מבהילה.
תחשבו מה היה יכול לקרות אם פתאום אמני ישראל היו מחליטים למנוע את האומנות מהמדינה? מה היה קורה אם האמנים היו מסרבים להיות מושמעים ברדיו, יסרבו להתראיין ברשתות ובטלויזיה, לעשות רעש על ידי הדממה מוחלטת?! אולי רק אז יבינו את הכח שלנו. כי מה הטעם בציפור שיר אם היא לא שרה?
לכל חבריי שעדיין מפגינים הגיע הזמן שתורידו את השלטים שאיש לא קורא, לאיש לא אכפת מכם, מירי רגב כבר בדרכה להיות שרת התחבורה, מה שאומר שנראה עוד מעט תנועה ערה של כרכרות וסוסים ברחובות. היא ביקשה מאיתנו בסיום טקס המשואות לצאת למרפסות ולשיר "חי חי" והשאירה אותנו למות. מה הטעם בציפור שיר אם היא לא שרה?