מי שציפה לראות בישבה הראשונה של הממשלה החדשה חיבור בינה לבין העם – די להציץ בסדר היום שלה כדי להתאכזב. לא הופיעה שם הצעת חוק שבאה לקראתם של המובטלים, המפוטרים או הצעה לקיצוץ בשכר חברי הממשלה. הסעיפים הבולטים שכן הופיעו שם הם אישור מינויים של סגני שרים שלא בטוח צריך אותם, תקצוב המשרדים החדשים שגם לא בטוח נחוצים והקמת משרד לראש הממשלה החליפי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הממשלה הזו קמה תחת הכותרת "ממשלת חירום לאומית" – אבל בפועל זו ממשלה של מנותקים. משבר הקורונה הוא שחיבר בין גנץ לבין נתניהו. אבל בפועל, בראשות הממשלה הזו עומדים שני אנשים שמתפארים בעברם הצבאי, האחד כרמטכ"ל והאחר כמפקד בסיירת מטכ"ל. נדמה ששניהם שכחו את הערך הבסיסי ביותר שעליו הם חונכו בתחילת דרכם – "אחריי". הם הולכים קדימה, אבל שכחו להסתכל על הציבור שעומד מאחוריהם.
שני האישים יוכלו להסביר לעצמם ולנו מדוע הוקמה ממשלה כל כך גדולה, מנופחת ובזבזנית. נתניהו ודאי יאמר לנו שזה מחיר האחדות, ולעצמו – שבמילא הציבור שלו ימשיך להצביע לו. גנץ יגיד שהוא "חסך" ולא מינה את סגני השרים שהוקצבו לו ויסביר שלשכת ראש הממשלה החליפי שמוקמת לו בימים אלה נחוצה עבורו לניהול ענייני המדינה.
איך הם מתכוונים להסביר את זה למאות אלפי המובטלים שאיבדו את פרנסתם בעקבות משבר הקורונה? איך יסבירו להם שהאוצר חושב שתוספת של אלף שקלים יגרמו להם לא לצאת לעבודה? שניהם חתומים על הממשלה המנופחת ביותר בתולדות המדינה כשזו המציאות שהאזרחים פוגשים. מנותקים – כבר אמרנו?
בואו נביט רגע על תהליך מינוי השרים. נשים בצד את מספרם הגבוה – שני ראשי ממשלה, 34 שרים ו-16 סגני שרים. זה לא רק שמונו שרים למשרדים שהם אינם מתאימים להם, וכאלה שמונו לתפקידם רק לחצי קדנציה. השאלה היא אם הם נבחרו לפי האופן שבו הם משרתים את הציבור, או לפי הדרך שבה הם משרתים את ראש הממשלה ואיזה התקפות הם ביצעו לאורך הדרך.
ובסוף – אנחנו מוצאים את אביבה, שמאז חודש מרץ לא קנתה לעצמה אפילו לא פרי או ירק. היא בסך הכל ביקשה לעבוד ולהתפרנס בכבוד. מי שצריך להתבייש זו לא היא שמתוודה בכך שהיא ענייה – אלא נבחרי הציבור שאיבדו את הבושה.
הממשלה המנופחת הזו יוצאת לדרך. בואו נקווה שמעכשיו השרים בכל זאת ישתדלו לעשות קצת טוב. אבל אם יש לקח אחד מהקורונה – הוא שקשה מאוד לסמוך על המדינה שתהיה שם ברגעים בהם לנו יהיה הכי קשה.
בעיניי, פשוט צריך להיזכר במה שאביבה אומרת: "הם לא סופרים אותנו". וכמה שהיא צודקת.