אם ככלות הכל תוחל בחודש הבא הריבונות על אזורים נרחבים ביהודה ושומרון, ייתכן שלמופע האנטי ישראלי אמש בכיכר רבין תהיה לכך תרומה משמעותית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
המפגן בכיכר הכיל אתמול שורת סתירות פנימיות מרהיבות: קריאה לשתי מדינות - אבל כמעט רק דגלי אש"ף; התנגדות לריבונות - אבל שלטים עליהם נכתב "אני נחנק עוד מ-1948"; קריאה לשרת את האינטרס הישראלי והרוב היהודי - אך עם טון שנקבע בידי הרשימה המשותפת, שמעוניינת במדינת כל אזרחיה.
זה לא רק קומץ, לא רק זום אין על כמה שלטים בעייתיים. זו הברית הבלתי קדושה, בלתי טבעית, שהעיסוק בה עמד במוקד שלוש הבחירות האחרונות, לא פחות ואפילו יותר משאלת נתניהו. חוץ מההתנגדות לסיפוח דבר לא משותף למשתתפי ההפגנה וליש עתיד, כמו שחוץ משנאת נתניהו דבר לא משותף לבל"ד ולישראל ביתנו.
האם כל מתנגדי הריבונות מעדיפים את פלסטין על ישראל? ממש לא. זו בדיוק הברית הלא קדושה שהוצבה בפני כחול לבן באביב האחרון: האם המטרה הפוליטית של סיום שלטון נתניהו מצדיקה את האמצעי של שיתוף פעולה הדוק עם הרשימה המשותפת, ובה יועצו לשעבר של ערפאת, תומכת של פיגועים ועוד חופן של מסמפטי פגיעה בחיילי צה"ל. גנץ ואשכנזי סברו שמפלגה ששמה הוא כצבעי דגל ישראל לא יכולה לשבת עם רשימה שמניפה בגאון את דגל פלסטין, והשאר היסטוריה.
זו לא הייתה "רק הצבעה אחת" אלא הכרעה אסטרטגית. ביום שאחרי נתניהו, שגם הוא יגיע בשנים הקרובות, יישאלו מתנגדיו מה עשו בברית אחת עם היבא יזבק. מי מחברי האופוזיציה שאיננו מגנה את המפגן הזה, לבטח חברי כנסת ציוניים כמו ניצן הורביץ ומרב מיכאלי שנאמו אמש מול הקהל, יגלו שהדרך בחזרה לשלטון לא עוברת בכיכר רבין. האיש שהכיכר קרויה על שמו לא היה מתייצב לעולם במפגן כזה. רבין היה מתבייש בהם.