הוויכוח החותך עכשיו את הנהגת המתנחלים לגבי הסיפוח - הוא ויכוח בין אידאולוגיה לבין קומבינה, בין גישה רעיונית לגישה תחבולנית, בין תפיסת עולם לבין תכסיסנות מעשית.
האידאולוגים שביניהם, כמו ראש מועצת יש"ע דוד אלחיאני, מפנים לעקרון של משפט שלמה, לאומי, מודרני: הסכמה לתוכנית טראמפ היא הסכמה שארץ-ישראל שייכת גם לפלסטינים, שאנחנו מוכנים למשמורת משותפת עם הפלסטינים, שכל הוויכוח הוא על אופן המשמורת המשותפת.
המעשיים שבהם, כמו זאב זמביש חבר, מבקשים לקחת את מה שניתן לקחת, לחטוף את מה שאפשר לחטוף, ואת התשלום נשלם בעתיד, אם בכלל נשלם. זמביש הוא ממציא השיטה הישראלית: נותנים לך תיקח (תתנחל) מרביצים לך תברח (ההתנתקות). מפעל ההתנחלות כולו, הם טוענים, הוקם בשיטה הזו, באמצעות הידיים של זמביש ולא באמצעות הפה של אלחיאני.
עמוד התיכון של תוכנית טראמפ הוא הקמת מדינה פלסטינית. מדובר כמובן במיניאטורה, מיני מדינה, ישות רצוצה ונצורה. המתווה מדבר על מדינה המתקבצת על פני 70 אחוזים משטח הגדה המערבית. בשיח הגלוי עם ישראל מדבר ממשל טראמפ על היתרון הישראלי: סיפוח 30 אחוזים משטחי יהודה ושומרון. בשיח הסמוי עם מדינות ערב מדבר הממשל על הקמת מדינה עצמאית ועל 70 האחוזים כהצעה אמריקאית, כנקודת פתיחה, המזמינה את הפלסטינים להציע הצעה נגדית.
"טראמפ הוא קודם כל ידיד של טראמפ"
צודק דוד אלחיאני: טראמפ הוא קודם כל ידיד של טראמפ. הוא רוצה להיבחר בשנית. אם הסיפוח יעזור לו בבחירות, יתמוך בסיפוח, ואם יפגע בסיכוייו, יתנגד לו. עסקני ההתנחלות גייסו את הנוצרים האוונגליסטים ללחוץ על טראמפ. נוכח הצרות האמריקאיות העדכניות - משבר הקורונה, החורבן הכלכלי והמהומות החורכות את ארה"ב בעקבות רצח פלויד - התקצר המנוף של האוונגליסטים ועימו התקצר תת המנוף של המתנחלים.
שני הישגים זוקף לעצמו נתניהו. מנקודת מבטו, מבחינתו, די בצדק - דחיקת הנושא הפלסטיני לשוליים וגיבוש ברית ערבית נגד איראן. סיפוח עלול לפגע בשניהם. אך נוכח פני משפטו האישי הוא מוכן כנראה ליטול סיכון לאומי. בחודש שעבר לאחר ביקורו של מזכיר המדינה פומפאו, דיווחתי ש"ישראל הרשמית" בקשה ממנו להעביר לנשיא מסר לפיו ההכרה בירושלים המערבית כבירה וברמת הגולן כשטח ישראלי, הינן החלטות הפיכות אשר תתנדפנה למחרת סיום כהונתו. אם לא יתיר סיפוח כלשהו, יהפכו החלטותיו לאוויר ומעשיו יהיו כלא היו. התקשרה אז לשכת ראש הממשלה, היא לא הכחישה את הדברים, אך ביקשה שלא אחזור על המונח "ישראל הרשמית".
"אי אפשר יהיה להבין את ראשי כחול-לבן והעבודה, שיישארו בממשלת סיפוח"
לסיפוח אין יתרונות לאומיים אך יש לו חסרונות וסיכונים כחול אשר על שפת הים, ערכיים ומדיניים, מוסריים ודמוגרפיים, ביטחוניים וכלכליים. ועדיין - אפשר להבין לליבם של אנשי ימין התומכים בסיפוח, אפשר להסכים עם טיעוני אנשי ימין המתנגדים לסיפוח, אי אפשר יהיה להבין את ראשי כחול-לבן ומפלגת העבודה, שיישארו לשבת יום אחד בממשלה שתבצע סיפוח.