"ברוח טובה, ברוח מחברת, ברוח שמבטאת את רצון העם, שהולכים על אחדות וחיבור" – כך הגדיר מול המצלמה הרב רפי פרץ את החתימה שלו עם "עוצמה יהודית" על ריצה משותפת בבחירות הקרובות. מנהיג הבית היהודי הצהיר שהמהלך הזה נועד "להצלת גוש הימין ולטובתה של הציונות הדתית". אני לא יודע הרבה על מה שהתרחש בפגישה הזו, והאם באמת הייתה שם רוח טובה או עסקה פוליטית לגיטימית רוויית אגו ואינטרסים, אבל בכל הנוגע להצלת גוש הימין, ובעיקר לטובתה של הציונות הדתית – נראה שהרב רפי קצת מיהר לחגוג.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

אחת השאלות שבדרך כלל נשאלות לפני הבחירות היא "למי יעשו את הטלפון הראשון", כלומר, מי יהיה השותף הטבעי והבכיר של המפלגה שמועמדת להרכיב את הממשלה. אני לא ממש יודע אם שיחה כזו באמת תתקיים בלילה של 2 במרץ, אבל אריה דרעי ויעקב ליצמן צריכים להכניס לחיוג המהיר שלהם את רפי פרץ – מן ההגינות שבטלפון הראשון שלהם אחרי הבחירות הם יברכו את מי שבזכות החיבור עם 'עוצמה יהודית' הבטיח להם מקום בממשלה כמעט בלי קשר לכוח האלקטורלי שלהם.

אתם מבינים, החישוב של ראש הבית היהודי היה נכון בבסיסו: האיחוד נועד למנוע בזבוז קולות, ולמצות כל אפשרות להגדיל את המפלגה ואיתה את הגוש כולו. הרי זה בדיוק התפקיד של ראש המפלגה, לא? מה לעשות, אבל, שהיחידות שבאמת הרוויחו משהו מהאיחוד הזה הן המפלגות החרדיות.

ח
ח"כ רפי פרץ ויו"ר "עוצמה יהודית" עו"ד איתמר בן גביר

ישנם שני תסריטים דרמטיים אפשריים ל-3 במרץ: הראשון - 61 מנדטים שיקבלו גוש השמאל-מרכז-ערבים שממילא יוציא מהמשחק את המפלגות הדתיות, והשני - 61 מנדטים לגוש הימין-חרדים – החלום הרטוב של נתניהו והסל שבו הבית היהודי שם את כל הביצים השבירות שלו. שני התסריטים האלו לא התרחשו בשני הסבבים הקודמים, וצריך מידה רבה של אופטימיות או נאיביות לחשוב שאחד מהם יקרה דווקא בפעם השלישית.

ויש את התסריט הריאלי, שגם משתקף בסקרים, ולא מתבסס על אמונה, הצהרות, התלהבות ותעמולה – אלא על המציאות: שוב תוצאה שתבשר על אי הכרעה, שוב נתניהו, גנץ וליברמן אוחזים בטלית החבוטה של הפוליטיקה הישראלית ולא מוכנים להרפות.

ישיבת ראשי בלוק הימין עם נתניהו
ישיבת ראשי בלוק הימין עם נתניהו

מה יקרה אז? הפעם, חברים, יקרה דבר חדש: 'הבלוק' המפורסם יתפרק בכזו מהירות, שהרב פרץ ובן גביר לא יספיקו לומר "אחדות הימין". ש"ס ויהדות התורה זכו להישגים יפים בשתי מערכות הבחירות האחרונות, אבל הם הבינו את מה שהרב רפי עוד לא הבין: מנדטים זה חשוב, אבל מה שקובע זה הכוח הפוליטי שהם מביאים איתם. הפעם, הם ייקחו את ההישג שלהם ויכנסו לממשלה האפשרית הראשונה שתוצג בפניהם, וזו תהיה הממשלה של בני גנץ.

מה עם "אחדות הגוש" ו"הבלוק היהודי-לאומי"? זה חשוב לדרעי ולליצמן, אבל הם לא יסכימו להיות צודקים מהאופוזיציה. הם אמנם לא ימליצו על גנץ להרכבת הממשלה, אבל יסכימו להתיישר עם המציאות. יש גבול מבחינתם כמה אפשר להמר על התפקידים והתקציבים והאינטרסים של הציבור אותו הם מייצגים.

ומי לא יוזמן לממשלה הבאה? נכון מאד -  מי שהתאחד עם איתמר בן גביר, מי שהכניס את ממשיכי דרכו של כהנא לרשימה שלו, צעד שאפילו בתוך הבית היהודי עצמו היה שנוי במחלוקת. האם נראה למישהו הגיוני ש'עוצמה יהודית' תהיה מקובלת על גורם אחד שנמצא שמאלה מהליכוד? אין שום סיכוי. האיחוד שעשה פרץ חסם את הכניסה של הבית היהודי לממשלה הבאה, ואם הם חושבים שבשם איזו אחדות או סולידריות, המפלגות החרדיות ידאגו למפעלי הציונות הדתית בתחומים של חינוך ודת, אז באמת תא"ל (במיל.) פרץ זוכה כאן לטירונות מקוצרת אצל אלו שנלחמים כדי לא להתגייס.

והציונות הדתית? עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי ואפילו הימין החדש (שדווקא לא יתנגד לקבל כמה תיקים אצל גנץ בשם ה'צורך להיות גורם מרסן' וכו'), היא תמשיך להרגיש מאד צודקת, תדבר על "כניסה מתחת לאלונקה" – ותראה את החרדים קוטפים את הפירות. אז אולי לא צריך לימודי ליב"ה כדי לדעת את המתמטיקה האמיתית של הפוליטיקה הישראלית?