שורות אלה נכתבות בבוקר שאחרי היממה הקשה ביותר שידעה איטליה מאז פרוץ המשבר, היממה הקטלנית ביותר במדינה אחת מאז שנכנס נגיף הקורונה אל חיינו. 368 איטלקים ואיטלקיות מתו אתמול (ראשון) לאחר שנדבקו בנגיף, מספר המתים הכולל במדינה עומד על 1,809 ומספר הנדבקים המאובחנים עומד על 20,603. מספר המחלימים הוא 2,335 ויש לומר שגם הוא בעלייה.
הסיפור של איטליה
איטליה הייתה אחת המדינות הראשונות שזיהו בשטחן את הקורונה. ב-29.1 אובחנו שני תיירים מסין שחלו בנגיף. יומיים אחר כך הכריז ראש הממשלה שאיטליה תנקוט בצעדים מחמירים ביותר, והפסיק את הטיסות לסין - איטליה הפכה למדינה הראשונה באירופה שנוקטת בצעד הזה. ב-14.2 בקודוניו, עיר שבה מתגוררים 16 אלף תושבים באזור לודי שבמחוז לומברדיה, תושב בן 38 החל להרגיש ברע, פיתח חום והפגין קשיי נשימה. הוא הלך לרופא, אובחן כחולה בשפעת ונשלח הביתה.
יומיים אחר כך מצבו החמיר והוא הגיע אל בית החולים. גם שם בתחילה לא מצאו קשר לקורונה - כך החלה הדבקה משמעותית בקהילה של אזרחים וצוות רפואי. עד לאותו מקרה היו רק ארבעה מקרים מיובאים באיטליה אך מאז החל כדור השלג להתגלגל. בתחילה חשבו שהתושב נדבק לאחר שהיה במגע עם חבר שחזר מאיטליה, אך החבר נבדק ונשללה האפשרות שיש לו קורונה. אז החל מרדף אחרי מציאת Patient Zero, חולה אפס, חלק משמעותי וחשוב במאבק בהתפשטות של מחלה מדבקת. היום ההערכה היא שהווירוס הגיע לאיטליה ממינכן שבגרמניה. היתר, כמו שאומרים היסטוריה, ובמקרה הזה גם היסטריה.
הכל קרה מאוד מהר? לא בטוח
אחת הטענות במקרה של איטליה היא שהמחלה התפשטה מהר מאוד. זה כמובן נכון אבל לא בטוח שההתפשטות הייתה מהירה כמו שאפשר אולי לחשוב. איטליה הפכה ליצואנית הגדולה באירופה, והשנייה בגדולה בעולם של הקורונה, מספר התיירים שחזרו חולים מאיטליה גדול - זה מלמד שהמחלה כנראה הייתה שם מוקדם ממה שחשבו והפכה לנפוצה יותר ממה שחשבו.
החוקר האיטלקי נינו קרטאבלוטה, נשיא קרן Gimbe למחקר רפואי, אומר שחודש לפני ההתפרצות המשמעותית במדינה נרשמה עלייה דרמטית במספר החולים שהגיעו לבתי החולים בצפון איטליה עם סימנים של דלקת ריאות. הם לא נבדקו לקורונה ואפשר להניח שחלקם לפחות העבירו את הוירוס בין חולים אחרים וצוותים רפואיים. אחרי האבחון הראשון של התיירים הסיניים, הכרזת מצב החירום והפסקת הטיסות לסין האמינו רבים באיטליה שהצליחו להשתלט על המשבר. מספר הגבלות הוטלו על האזורים הצפוניים אבל בקרב הרשויות היה חשש שמא הצעדים נוקשים מידי ומיותרים.
ימים ספורים לאחר שהוטלו המגבלות הסיר אותן מושל לומברדיה, אטיליו פונטנה. ב-25.2 פונטנה אמר שהקורונה היא קצת יותר חמורה משפעת והשיב את הפאבים והמסעדות לעבודה סדירה. במילאנו יצאו בקמפיין, "מילאנו לא עוצרת, תמשיכו בחיים", ועולם כמנהגו נהג. רק ב-8.3, כשהבינו את חומרת ההתפשטות, הוטל עוצר על האזורים הצפוניים באיטליה ו-15 מיליון בני אדם הוכנסו לבידוד. בשיחה שערכתי עם מיקלה, תושב לומברדיה ב-9.3, הוא סיפר לי על צעירים שממשיכם לשבת בבתי קפה, ואחרי שמקומות הבילוי נסגרים עורכים מסיבות בבתים.
אפקט הגיל
איטליה היא מדינה מבוגרת. 23% מהאוכלוסייה מעל 65. הגיל החציוני הוא 47.3, כשלוש שנים מבוגר יותר מאשר הממוצע במדינות אירופה. היא המדינה האירופית המבוגרת ביותר ואחת המבוגרות בעולם. בשלב הזה שווה להסתכל על אחד הגרפים המעניינים ביותר שפורסמו בנושא הקורונה ורץ בימים האחרונים ברשתות החברתיות הגרף משווה בין אחוז מקרי קורונה בדרום קוריאה לבין אחוז מקרים באיטליה לפי שכבות גיל. דרום קוריאה, מדינה שבדקה באופן אגרסיבי אזרחים רבים עם או בלי סימפטומטים של המחלה. איטליה, ערכה גם היא לא מעט בדיקות אבל רק של אנשים שהראו סימפטומטים, בייחוד סימפטומים חמורים. הנתונים מרתקים.
בדרום קוריאה כ-30% מהמקרים שאובחנו נמצאו אצל בני 20-29, באיטליה עמד השיעור בגיל הזה על 3.7%. אחוז המקרים שאובחנו מתוך שכבת הגיל 70-79 בדרום קוריאה עמד על 5.7% לעומת איטליה שם היה 22.2%.
מה זה מלמד אותנו?
ככל הנראה שצעירים נדבקים הרבה אבל נוטים שלא להפגין סימפטומים, מבוגרים מפגינים סימפטומים אבל שיעור ההידבקות שלהם לא חייב להיות מאוד גבוה. כאשר לוקחים את הנתונים האלה, וחושבים על אלפי הצעירים החולים, שאינם ידעו שהם חולים, יושבים בבתי קפה ומסעדות, עורכים מסיבות בבית - רבים מהם גרים עם ההורים המבוגרים - אפשר להבין חלקית מה קרה באיטליה.
הקורונה קטלנית לאוכלוסיה המבוגרת יותר שנוטה למחלות רקע ומערכת חיסונית נמוכה יותר מ-90% ממקרי המוות באיטליה הם בקרב בני 60 ומעלה. אם מסתכלים על ה- Case Fatality Rate - שהוא מספר המתים ביחס לחולים *המאובחנים* באיטליה - רואים שהוא עמד לאחרונה על 6.6%. בדרום קוריאה באותו זמן, ועם מספר חולים כמעט זהה, עמד השיעור על 0.2%. אפקט הגיל, האוכלוסייה המבוגרת והאינטגרציה בין צעירים למבוגרים הם הכרחיים כדי להבין מה קרה באיטליה.
בדיקות, בידוד ואשפוז
באזור הצפוני של איטליה נהגו מחוזות שונים בדרכים שונות ולכן אפשר ללמוד מהם לא מעט על היעילות של שיטות המאבק השונות בקורונה. נתחיל בבדיקות, נושא מדובר מאוד גם בישראל. נכון לאתמול, הפער בין מספר הבדיקות שנערכו במחוז וונטו לבין מחוז לומברדיה הוא אדיר. בוונטו לא נשמעו להנחיות הרשויות והחליטו להחמיר את הצעדים באופן עצמאי. בעוד בסוף פברואר מספר המקרים בין שני המחוזות היה זהה לומברדיה הלכה ופתחה פער משמעותי. נכון, בדיקות הן לא הפקטור היחיד אבל ללא ספק זהו פקטור משמעותי. ראינו נתונים דומים גם בדרום קוריאה עם מדיניות הבדיקות האגרסיבית שלהם.
גם הבידוד הוא מימד חשוב ומדובר. זה המודל שעבד באופן יעיל בסין, ושמלבד בריטניה לפי שעה, רוב העולם נוהג בו כיום. כך למשל באזור לודי, שם נמצא אותו חולה בן 38 בפברואר, החלו מדיניות נוקשה של בידוד, בברגמו לעומת זאת הוחל הבידוד רק בשלב מאוחר הרבה יותר. מספר החולים בברגמו זינק במהירות, ואילו בלודי אפשר לראות דוגמא מושלמת למה שהמומחים קוראים "לשטח את העקומה" ולחלק את מספר החולים על פני זמן רב יותר. צריך לציין, בברגמו אוכלוסיה גדולה בהרבה מזו של לודי, זה דבר שצריך לקחת בחשבון אבל היתרונות של בידוד הוכחו גם במקומות אחרים.
הנקודה האחרונה היא משמעותית מאוד - התפקיד של בתי החולים. הקורונה היא וירוס שהסכנה העיקרית שנובעת ממנו היא כנראה חיסול מערכת הבריאות. בכל רחבי העולם מנסות ממשלות לשמור במקביל על האזרחים שלא יחלו, אך במידה זהה, אם לא רבה יותר, לשמור על מערכות הבריאות שלא יקרסו.
במחוז וונטו הקפידו על בידודי בית באופן משמעותי, 68% מהמקרים, נכון לאתמול, טופלו בבידוד ביתי, 25% בלבד הגיעו לבתי חולים. בלומברדיה השיעור הפוך, 29% בבידוד בבית לעומת 62% בבית החולים. שיעור המקרים בטיפול נמרץ בין המחוזות כמעט זהה. מה שקרה בלובמרדיה, והוביל להעמקת המשבר שם היא קריסה של מערכת בריאות מצויינת - שלא עמדה בעומס, עם הדבקות מאסיביות של צוותים רפואיים וחולים רגישים.
ד"ר מרסלו טאביו, רופא מטפל וראש ארגון המחלות המדבקות באיטליה, סיפר לי לפני כמה ימים שהם חווים צונאמי שאי אפשר להתמודד איתו. אחוזי התמותה בבתי החולים בלומברדיה גבוהים משמעותית מאשר אלו בוונטו. רפואים נאלצים להחליט את מי להנשים ואת מי לנתק ממכונות ההנשמה. אלזייה בונארי, אחות בבית חולים העלתה פוסט באינסטגרם שבו נראות פניה חבולות מהציוד המגן, היא תיארה איך היא עובדת שעות על גבי שעות בלי אפשרות לאכול או ללכת לשירותים. מעטות מערכות הבריאות בעולם, אם בכלל, שיכולות להתמודד עם עומס משמעותי ומהיר כל כך כמו זה שמורגש בבתי החולים בלומברדיה.
השורה התחתונה
איטליה הייתה בין המדינות הראשונות שהתמודדו עם הקורונה, בתקופה שבה איש לא שיער עד לאן יכול הנגיף להגיע, באילו ממדים ובאיזו מהירות. איטליה הייתה גם בין הראשונות לזהות שמדובר במשבר פוטנציאלי חמור, ביטלה טיסות לסין והכריזה על מצב חירום. למרות כל זאת, איטליה גמגמה – הפעילה צעדים וחזרה בה, לא הבינה את חומרת המשבר לאורך זמן ובזמן אמת. התושבים באיטליה לא הבינו את הסיטואציה, אולי כי לא נאמרו להם דברים חד משמעיים או שלא רצו להבין את המשמעות. הדמוגרפיה האיטלקית תרמה רבות להעמקת המשבר ולמספרים שאנחנו רואים בכל יום, אבל היא רק חלק מהתמונה.
חייבים לפעול במהירות, בלי היסוס, לשמור על האזרחים אבל לשמור גם על הצוותים הרפואיים ועל מערכת הבריאות. בכל יום אומרים המומחים בישראל את המשפט "אנחנו לא רוצים להיות איטליה" - גם איטליה לא רצתה להיות איטליה בהקשר הזה, אבל הגיעה למצב של טרגדיה לאומית אדירה. צריך להבין מה קרה שם, ללמוד מהאיטלקים, כי המשבר הזה עדיין בעיצומו.