ברוכים הבאים לתיאטרון האבסורד. את ההפגנה הזאת ארגנה החברה הממשלתית לאיתור והשבת נכסי נספי השואה של מדינת ישראל.
ההפגנה היא נגד בנק לאומי שנמצא בשליטת מדינת ישראל. כן- שתי חברות בבעלות המדינה נלחמות זו בזו ומפרנסות רואי חשבון, עורכי דין ויחצנים, כשבתווך יורשיהם של קורבנות השואה והניצולים שעל גבם מתנהלת המערכה הזאת.
ההפגנה אולי מאורגנת, אבל הכעס אותנטי. בקומת ההנהלה של הבנק זיהו בקלות על שלטי ההפגנה את טביעות האצבע של יחצני החברה הממשלתית, ומיהרו להפעיל את יועצי התקשורת שלהם.
נתן גולדשטיין, תעשיין פולני אמיד, הפקיד בשנת 1933 790 לירות שטרלינג בבנק אנגלו-פלסטינה. אז, זה היה נחשב הרבה כסף.
גולדשטיין וכל משפחתו נספו. ברוך, אחיו, היה הניצול היחיד. כעבור כמה עשרות שנים כשביקשו ברוך גולדשטיין ובנו שלמה גונן למשוך את הכסף, הם גילו שעם הכסף בחשבון אפשר לקנות לכל היותר
זוג כרטיסים לקולנוע דיזנגוף.
"הבנק לא מוכן לתת לא הצמדה, לא ריבית", מספר גונן. הבנק מוכן גם היום לתת את הכסף
ליורשיו של גולדשטיין, אבל בערכו הנומינלי, בלי לפצות על השחיקה האדירה בערכו.
חוק לחוד ומציאות לחוד
לפני כשלוש שנים חוקקה הכנסת חוק שחייב מי שמחזיק בנכסי נספי שואה להשיב את הכסף עם ריבית והצמדה שקבעה ועדה מיוחדת. אבל חוק לחוד ומציאות לחוד.
בבנק לאומי דווקא מתקשים להבין מה קורה בחברה להשבת נכסי נספי השואה. החברה, אומרים בבנק, "תובעת מאיתנו תשלום על מאות חשבונות שבעליהם כלל אינם נספו בשואה".
