בהר שכולו זיכרון, שכב לו במשך שנים בשקט זיכרון ללא דורש. במקום שבו הקברים כולם זהים, שכן קבר אחר לגמרי ואף אחד לא שם לב. לפחות עד שלפני שמונה שנים נתקל בו במקרה מדריך הטיולים אלידע בר-שאול ומאז הוא מחפש, כמעט באובססיביות, את סיפור החיים מאחורי "ישראל מיר" - החלל האבוד מקרבות תש"ח.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"הלכתי אל הכתבים ומצאתי שבעצם נתקלנו בשם הזה", סיפר אלידע. "מישהו הזכיר שהוא היה חייל בין החיילים שמלמל משהו לפני מותו. חלקם אומרים שמלמל ביידיש או בפולנית את המספר שהיה על ידו. אחרים אמרו שאולי מלמל 'שמע ישראל' וכך דבק בו השם".
הסיפור המסתורי התנחל בלבבות המדריכים בהר הרצל. בכל סיור התעכבו גם על הקבר שהפך לאגדה. שירים נכתבו לניצול השואה שנשכח. נרות נשמה הודלקו לאוד המעשן שנפל בקרב על הדרך לירושלים. החלקה התמלאה מבקרים שראו עצמם משפחה במקום זו שלא שרדה, אבל החידה של מיר ישראל - זו רק התגברה, עד שמורה לשל"ח החליט לפנות ליחידה לאיתור נעדרים בצה"ל.
ישראל מיר או יעקב מאמאן?
"הגענו לארכיון צה"ל ופתחנו את התיק של מיר ישראל. ראינו שהפרטים החסרים על הקבר עצמו הם פרטים שחסרים גם בתיק. עברנו על כל רשימת חיילי הגדוד, לראות אם הוא התגייס" סיפר סא"ל גבי אלמשעלי, ראש ענף איתור נעדרים. "הלכנו לגנזך המדינה לראות אם נולד ואם יש תעודת לידה. בדקנו אם עלה ארצה. השם מיר ישראל לא מופיע בשום מקום, אבל מה שיש לנו אצלו זה את הרשומת הרפואית שלו. הרופא שבדק את הגופה שהייתה מונחת לפניו כתב שנפגע מפגז בבטן".
למעשה, עד שהגיעו למסמך של הרופא הצבאי, לא התקיים שום מסמך שהכיר רשמית בכך שקיים אדם שנקרא ישראל מיר. ובכל זאת, בין הדפים המצהיבים בתיק הדל של ישראל מיר, הסתתר עוד רמז אחד. פתק קטן, בלי תאריך ובלי חתימה, רק שתי שורות ושם אחר: "תראה מאמאן יעקב, שנעדר מאותו יום".
יעקב מאמאן נולד בפס שבמרוקו ב-1928, שביעי מבין עשרה ילדים. בגיל 18 הצטרף לבני יהודה וניסה לעלות ארצה. הוא צעד ברגל לאלג'יר, עלה לאוניית מעפילים שנתפסה על ידי הבריטים ונשלח למחנה מעצר בקפריסין. בערב הכרזת המדינה הגיע לארץ, גויס מיד לפלמ"ח ונשלח לתגבר את חטיבת הראל. יום לאחר הגעתו הופגזה מפקדת החטיבה במעלה החמישה ויעקב נפצע קשה בבטנו. למשפחתו נמסר שהוא מת מפצעיו ושמקום קבורתו לא נודע.
מתו מאותה פציעה - באותו הקרב
כך חלפו להן 63 שנים, עד שלפני שנתיים, בערב יום הזיכרון, נתקל עמי מאמאן, אחיו של יעקב, בכתבה על ההצלחות של יחידת איתור הנעדרים בצה"ל בזיהוי נופלים מקרבות תש"ח. יחד עם אשתו ניסחו מכתב ובו ביקשו מהיחידה לעזור להם לסגור מעגל ולהביא את יעקב לקבורה בישראל. הם רק לא ידעו שהפנייה שלהם התקבלה בדיוק יומיים לפני הדיון שייערך שם כדי לבחון את הקשר בין ישראל מיר ליעקב מאמאן.
"עם כל מה שנדמה לנו על 48, אפשר לציין את חטיבת הראל בזכות דיווחים שלה, כי רשום לנו בדיוק מי נפצע באותו יום, מי נפצע קשה באותו יום. מי שנפצע קשה באותו יום זה מאמאן יעקב", אמר סא"ל אלמשעלי.
העובדה הזאת סתרה את הגרסה הרשמית שנמסרה בזמנו למשפחה, לפיה יעקב מאמאן מת ונקבר בשטח. היא גם הובילה את החוקרים למסמך נוסף, לפיו מאמאן הובל פצוע לבית החולים הדסה - אותו בית החולים שבו נקבע מותו של ישראל מיר יום לאחר מכן, מאותה פציעה ומאותו הקרב. ככל שהתעמקה החקירה והתמונה התבהרה, התחדדה גם התחושה שאפשר היה אולי לפתור את החידה הרבה קודם.
ממתינים לבדיקת DNA
שנים החזיק עובדיה אלשטיין, לוחם חטיבת הראל, בתמונות, ורק אחרי ששמע על פתיחת התיק מחדש, הבין שהוא מחזיק בתמונות האחרונות של מאמאן - ימים לפני שנפל. אז גם יצר קשר עם האח וגילה שהמכתב שכתב למשפחה, ובו סיפר כי בנם נפטר בבית החולים ונקבר בירושלים, מעולם לא הגיע ליעדו. "עד שאני סיפרתי את כל העניין הזה, הוא לא ידע בכלל מה קרה איתו", סיפר אלשטיין. "מה שאני הראיתי לו, גילה לו את הרגעים האחרונים".
"ההנחה שלנו היא שיעקב מאמאן מגיע מהקרב במעלה החמישה ב-30 במאי לבית החולים, ויוצא כישראל מיר. מה שאנחנו מחפשים עכשיו זה את הקשר. איך זה יכול להיות ומה בדיוק קרה?", אומר סא"ל אלמשעלי. "בשלב הזה אנחנו מבינים שאנחנו חייבים לפתוח את הקבר כדי לחבר את החוליה החסרה".
עמי האח עוד הספיק לתת דגימת דם לבדיקת דנ"א, אבל נפטר לפני שהסבך הבירוקרטי אפשר את פתיחת הקבר ושליחת שרידי העצמות למעבדה בארה"ב. אפשר אולי להתנחם בעובדה שזכה לפחות להדליק משואה בטקס הזיכרון של קיבוץ מעלה החמישה, שם לא המתינו לתוצאות וכבר בשנה שעברה עדכנו את מצבת הנופלים. את השם ישראל מיר החליף החלל יעקב מאמאן.
"מאיר ישראל היה הרב של קהילת פס. אני הגעתי למסקנה שהרופא שאל את השם, אבל מי שענה - ענה על שאלה אחרת, על למי להודיע בפס. והכי הגיוני שזה יהיה לרב מאיר ישראל", סיפרה צפורה מימון, אלמנתו של עמי, אחיו של יעקב מאמאן.
מאיר ישראל, מיר ישראל, שמע ישראל, מספר, בעוד כמה חודשים תגיע המעטפה מהמעבדה בארצות הברית ובה התשובה הסופית לחידה - מי באמת קבור כאן כבר 65 שנה - ניצול שואה גלמוד או עולה חדש ממרוקו? ואולי בעצם הם כבר אחד - סיפור שהעלה מחדש את זכרם של אלה שירדו מהאוניה ונשלחו היישר אל התופת להילחם על המדינה שבדרך. דור לוחמי תש"ח שהולך ונשכח.
