כשדוד פתאל מסתכל מחלון המטוס רגע לפני הנחיתה באילת, הוא יכול לחייך בסיפוק. כל מלון חמישי בעיר הזאת שלו. אבל הבעיה היא שלאנשים שבבעלותם כל כך הרבה מלונות, אין יותר מדי זמן להסתכל מהחלון.
לפני מספר שבועות הוא השלים את אחת העסקאות הגדולות שידע הענף הזה. הקבוצה בבעלותו רכשה, במהלך אחד- 12 מלונות.
ביום ההוא נולד רשמית טייקון המלונאות הישראלי החדש. "התחלנו בסך הכול לפני עשר וחצי שנים כחברה עצמאית", מספר פתאל. "היום הצלחנו לצבור הרבה מאוד בתי מלון. ברשת היום יש 29 בתי מלון בשמונה ערים בישראל. יש לנו באירופה קרוב ל-30 בתי מלון ב-16 ערים. וזאת חברה שלנו. כולנו היום באותה חברה. אין יותר הם, אנחנו. בזה סיימנו".
לרגע חשבנו שהקיבוץ התעורר לחיים. אבל אז נזכרנו שלפחות חצי מהיושבים בחדר מקבלים שכר מינימום. "אני זוכר את עצמי עוד יושב איפה שאתם יושבים, כשהתחלתי את עבודתי במלונאות מיד אחרי הצבא", משחזר פתאל.
"נדבקתי בחיידק המלונאות"
"אני גדל בחיפה בתור ילד, ואני זוכר שאבי לקח אותי והסביר לי מה זה בית מלון", נזכר פתאל. "הוא אמר לי: אתה רואה את הבניין הזה? כאן גרים אנשים מאוד מאוד עשירים שבאים לכאן. הם אוכלים והם ישנים כאן. לא הבנתי וגם לא יכולנו להיכנס".
מקום העבודה הראשון של פתאל היה מאחורי דלפק הקבלה. "הייתי סטז'ר. מה שהרשו לי לעשות, זה לתת מפתחות לאורחים שהגיעו", מספר פתאל. "הרגשתי מיד שאני אוהב את המקצוע הזה, מיד נדבקתי בחיידק".
זה היה ב-1980. מאז הוא מתקדם למנהל תורן,למנהל מלון ולפני עשור, כאמור, הקים חברת ניהול ואז החליט להיות הבעלים בעצמו. "רוב הפעמים אמרו שאני משוגע, שזה מסוכן", סיפר. הוא התחיל לאסוף אותם, עד שצבר 60 מלונות.
