196 מדינות - 196 מרתונים: לפני כמעט שנתיים לקח על עצמו ניק באטר משימה שנשמעה כמעט בלתי אפשרית, להיות האדם הראשון שירוץ מרתון בכל אחת מהמדינות בעולם. מהמרתון הראשון בטורונטו שבקנדה, דרך סוריה, תימן ואפילו צפון קוריאה, הוא לא פיספס אף מדינה והיום (ראשון) סיים את הסיבוב באתונה. אל ההרפתקה הזו הוא לא יצא סתם כך, אלא למען חברו הטוב קווין וובר, שחלה בסרטן ערמונית אלים. קווין סיפר לו שהרופאים נתנו לו רק שנתיים לחיות וניק החליט לגייס כסף למען מחקר המחלה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"הייתה לו גישה כזו חיובית לחיים והייתה לו תשוקה לחיות כל יום במלואו - אני שאבתי ממנו השראה", הסביר באטר לכתבת חדשות 12. "הייתי חייב להרים מיזם מספיק גדול כדי לגייס כסף לתרומות והייתי צריך לעשות משהו שאיש לא עשה לפני, כי רציתי לקבוע את השיא ולעשות את זה בזמן שלי".
התחנה הראשנה הייתה מרתון בטורונטו בקור המקפיא של ינואר. משם הוא המשיך לארה"ב, למרכז ולדרום אמריקה, כשהוא רץ בין שניים לשלושה מרתונים בשבוע. עם זאת הקושי לא היה הריצות, אלא הלוגיסטיקה המסובכת: "היו לנו יותר מ-400 טיסות, 120 אשרות, 10 דרכונים, 15 זוגות של נעלי ריצה".
בשבועות האחרונים הוא רץ בשכונה שלנו: לא פספס אף מדינה במזרח התיכון. את הביקור בתימן הוא זוכר כחוויה מפחידה, ואת המרתון בדמשק נאלץ לרוץ ב-105 הקפות בתוך אצטדיון. ביום חמישי הפכה ישראל לתחנה אחת לפני האחרונה במסע שלו, כשסיים את המרתון ה-195. משם המשיך ליוון, לתחנה האחרונה, ושם הצטרף אליו לריצה קווין וובר, שבשבילו יצא למסע.
"כמעט שנתיים מהחיים שלי, כשכל יום עברתי למדינה אחרת, רצתי במקום אחר ופגשתי אנשים אחרים, התחושה הכי חזקה עכשיו היא בעיקר הקלה", סיפר. למרות ההקלה באטר לא מתכנן לחזור הביתה ולנוח, המשימה הבאה שלו היא לרוץ מרתון בכל אחד ממאות הפארקים הלאומיים בקנדה ובארה"ב.