מחשבון אינסטגרם לאקזיט של מיליונים: הסיפור של סיסטארז

לאחיות אלונה ודניאלה צור, עו״ד פלילית ורואת חשבון, בער לעשות משהו משלהן. בלי שום רקע בעיצוב, הן החליטו להקים מותג אופנה, והתחילו למכור בעמודי האינסטגרם שלהן. בתוך 3 שנים העסק המשותף הפך לאתר אופנה שנמכר במיליוני שקלים לטרמינל איקס, וממשיך להצליח עד היום. בשיחה עם רקפת רוסק עמינח הן סיפרו על תחילת הדרך, על המכירה הראשונה, ועל השת״פ ששינה את כל התמונה. ״סיסטארז זה משחק של רואות כוכבים, אחיות, הכל ביחד״, אומרת אלונה. ״אבל זה נגמר ב-z. את כל מה שיכולנו לסבך בגוגל עשינו״.

אלו מקצועות מאוד משעממים, ראיית חשבון ועריכת דין. מהדבר הזה, הכל-כך מסורתי ובלי מעוף, איך הגעתן למותג אופנה ולדבר המדהים הזה?

אלונה: ״נגיד משהו טוב על המקצועות האלה. הבחירה הייתה מודעת. הייתה לנו באמת משיכה למקצועות האלה. באמת נמשכתי למשפטים, אני שוחרת צדק עד היום, ונמשכתי לורבליות ולהופעה בבתי משפט. האופנה תמיד הייתה שם. מאמא, מסבתא זה תמיד היה שם, ומאוד תוסס בבית. ההחלטה לנטוש את המשרדים ולפתוח את העסק באה ממקום עסקי, לא רק תשוקה ואופנה. עריכת דין וחשבונאות מאוד מתאים לעולם העסקים, ובער בנו לעשות משהו משלנו, להיות עצמאיות ולעשות אופנה. זה היה השילוב. אם עסק ברור שאופנה״.

דניאלה: ״זה מה שאנחנו טובות בו גם. אנחנו פיזית לא יכולות לעצב את הבגדים, ואנחנו מקדשות את המקצוע שנקרא עיצוב אופנה. אנחנו מקדשות מקצועות ומומחיות״.

אלונה: ״גם הבחירה ללמוד חשבונאות באה מהבית. אנחנו מאמיניות במקצועיות ובמקצועות בכלל. כשפתחנו את סיסטארז, מהרגע הראשון הייתה איתנו מעצבת אופנה. ידענו שאנחנו חייבות אנשים שזה מה שהם עושים הכי טוב. אי אפשר לדלג בין הדברים. אם את רוצה להיות טובה את צריכה להקיף את עצמך באנשים הכי מקצועיים שיש, וזה מה שעשינו. אורי, הבן זוג שלי, עשה תואר שני בלונדון בכלכלה, ואני בדיוק סיימתי את ההתמחות. היה לי ברור שאני לא עושה עוד מבחנים כדי להיות עו״ד באנגליה, ויש בינינו הפרש של כמה שנים״. 

דניאלה: ״אני סיימתי התמחות כלכלית בסומך. את היית בבנק לאומי וכולם אמרו ׳את יודעת, רקפת התחילה פה׳. וזה ממש היה משהו שכל הבנות היו נאחזות בו. הייתי שם בשנים 2012-2015״. 

 כשהייתי כבר מנכ״ל בלאומי.

דניאלה: ״כן, הייתי שם רואת חשבון. התפטרתי 30 יום לפני שסיימתי את ההתמחות כדי לסיים את ההתמחות וללכת. ידעתי שאני לא אהיה רואת חשבון, ולא רציתי יום אחד מיותר. זה מאוד לא היה בשבילי. זה שהייתי טובה בזה ובמספרים…״.

 אלונה: ״אני חייבת להגיד שאם דניאלה לא הייתה רואת חשבון ואם היא לא הייתה טובה כל כך במספרים, היא אמנם לא אהבה את זה וזה שיעמם לה אבל סיסטארז לא היה סיסטארז אם דניאלה לא למדה את זה והייתה טובה בזה. זה עסק. זה מספרים זה דוחות, אי אפשר בלי״.

אני אומרת את זה הרבה. אני תמיד אומרת לכולם ללמוד מדעי המחשב, כי יש לי פטיש לטכנולוגיה וזה חסר לי. אבל למי שרוצה שתהיה לו השכלה לעולם העסקים: ראיית חשבון זה מקון ראשון, משפטים זה מקום שני, וכלכלה זה מקום שלישי. זה מאוד עוזר לכן.

דניאלה: ״מה זה ׳עוזר׳, אני לא הייתי מבינה מימיני ומשמאלי בשביל לנהל עסק. זה לא רק המו״מ אחרי. אני זוכרת שהיו דברים בתחילת הדרך, כשהרואה חשבון היה שואל אותי שאלות, ואם לא הייתי מהתחום, מאיפה הייתי יודעת לענות לו, ואיך הוא יכול היה לבקר את הדוחות שלי אם אני לא יודעת מה לענות על השאלות? מבחינתי זו הייתה ממש הארה״. 

 אנחנו מדברות על 2019, זה ממש לפני רגע. ספרו על העסק שלכן.

אלונה: ״זה מותג שהתחיל מהאינסטגרם שלנו. כשהיינו במקצועות המשעממים שלנו פתחנו בלוג, עמוד אינסטגרם. זה היה ממש בתחילת הדרך של האינסטגרם, בלוגריות מן המניין - משתפות מה אנחנו לובשות ומאיפה ולוקים לעבודה, אבל ממש בתור תחביב. קמתי בבוקר עם הלוק של הבית משפט, ותייגתי מאיפה הפרטים, ממש כתחביב. מהר מאוד זה התפוצץ. העמוד הפך להיות נחשק וטוב, והתחילו תגובות מהעוקבות מתי נעשה משהו משלנו - מתי נייצר ונעצב. החלטנו אחרי כמה שנים לפתוח מותג. עד היום ה-DNA שלנו לא זז ימינה ושמאלה, שזה די מדהים. הרבה פעמים צריך לנטוש אם משהו לא עובד או לשנות קצת, אבל מההתחלה הסטייל שלנו היה ספורט אלגנט, שזה אנחנו לפני סיסטארז, בדים נוחים עם סטוויט, בייסיק עם קריצה״.

דניאלה: ״אגב זה היה לנו מאוד קשה בהתמחות. זה היה מאוד קשה. לא ידעתי מה לעשות עם השיער שלי בעבודה. אני זוכרת שהלכתי וקניתי בגדים, כי לא היה לי כלום מתאים למשרד״. 

אז הקורונה הצילה אתכן לפני העסק בעצם. היא טרפה את הקלפים.

אלונה: ״פתחנו 4 חודשים לפני הקורונה. הסגנון הזה שתמיד היה באתר, הבייסיקים עם הטוויסט, בקורונה הפך להיות ה-דבר. כולנו נכנסנו לזומים שאת לא תלבשי מכופתרת או תהיה מעונבת בבית. זה ממש בדיחה ששומעים את הבכי של התינוק ואת עם מכופתרת לבנה ומכנסיים שחורים. חיפשנו את הדבר שנראה טוב ומסודר, אבל הוא נינוח ונעים. זה היה או טיפת מזל או ניצול הזדמנויות, וזו באמת הייתה התפוצצות. הציבור חונך לאונליין, ואנחנו כבר היינו שם״. 

דניאלה: ״זה בעיקר היה את יפה כשנוח לך. אם לפני כן בנות לבשו הכל צמוד וקשיח, גם ברמת הבדים וגם ברמת הגזרות, זה מאוד השתנה״.

אני אז עזבתי את הבנק. עברתי מעקבים של לא יודעת כמה סנטימטר, לחליפות וסניקרס וטרנינגים. בשבילי זה היה מהפך בחיים.

אלונה: ״אופנה זה אורח החיים שלך. כשאת אומרת ׳עזבתי את לאומי והחלפתי את הלוק׳, רצינו שבנות ירגישו בשיא שלהן, לא משנה באיזה מקצוע אם יש ילדים או לא, שיהיה נוח ויהיה בסטייל, וזה שילוב שלא כל כך היה. אנחנו כצרכניות תמיד חיפשנו את הדבר הזה, וזה הויז׳ן״.

דניאלה: ״רצינו מוצר פרימיום במחירי מדיום, שזה גם משהו שלא היה בארץ לפני. היה או מעצבות, שמוכרות בגדים מאוד יקרים, או שהיו הרשתות הזולות יותר, הגדולות. אנחנו זיהינו איזה וואקם בתור צרכניות - אני רוצה בגדים יפים ושיקים במחירים סבירים - לא יקרים מדי ולא זולים. בא לי להשקיע, להיראות טוב ולהרגיש טוב, ומשם נולד סיסטארז״.

לא היה רגע של חשש עם לערבב משפחה ועסקים?

אלונה: ״שואלים אותנו את זה לפעמים, ואני תמיד תוהה איך עושים את זה כשלא במשפחה. זה מה שאנחנו מכירות - סבא וסבתא שלנו עבדו יחד, ההורים שלנו הקימו את העסק של אבא ביחד, וזה מה שהכרנו. הכרנו שזה עובד טוב במשפחה, האינטנסיביות כל כך גדולה, שאין לי מושג איך אנשים עושים את זה עם מישהו שהוא לא משפחה״. 

אני מניחה שאתן לא תמיד מסכימות. את נראות לי נורא שונות אפילו מהכמה דקות שאנחנו יושבות פה ביחד.

אלונה: ״נכון, אבל באישיות אנחנו מאוד קלילות, בלי קשר. אנחנו לא רבות, גם עם חברים. אבל כשלא מסכימים, גם אם זה החבר הכי טוב שלך, אז טיפה אוגרת. יש איזה אגו קטן שאחרי אולי עובר, ועם משפחה אין לי את זה. אין לי את ה׳וואי, איזה מעצבנת, תמיד עושים את מה שהיא רוצה׳״.

אין את זה? לפעמים יש את זה אפילו יותר. 

דניאלה: ״אז אולי אצלנו אין את זה. זה מה שראינו בבית. בדברים החשובים אנחנו תמיד מסכימות. זה אנחנו נגד העולם״. 

אלונה: ״בדברים שהם הקור של סיסטארז - ריבים מול ספקים או המוצר, שם אנחנו תמיד נסכים. יש לנו טעם מאוד דומה ובבסיס אנחנו מאוד דומות. במה שאנחנו שונות אף אחת לא נכנסת למרחב של השנייה.

אנחנו הפנים של המותג

סיסטארז הפך במהירות לאחד המותגים האהובים בישראל, וקהל הלקוחות כבר יודעות היטב: רוב הפרטים האהובים - סולד אאוט. האם זו טקטיקה שיווקית? ״לא״, משיבה דניאלה. ״זה ממש לא מתוכנן, וזה הסיוט הכי גדול שלי. כמתנהלת מסחרית של הדבר הזה, כשנגמר מוצר ואני הוצאתי כסף על שיווק, וחשבתי שכיוונתי נכון בכמויות, מבחינתי זה אסון. אני רואה שהמוצר נגמר אני סובלת, אני לא רגועה. בנות התאכזבו, כילתי למקור יותר, רץ פרסום של האתר והן נכנסות ולא קיים, ולייצר עוד לוקח זמן״.

אבל הרבה פעמים אתן לא מייצרות עוד.

דניאלה: ״כי חשוב לנו הבוטיקיות״.

אלונה: ״זה גבול שאנחנו כל הזמן מנסות למצוא בו את האיזון. לפני סיסטארז, כצרכניות, לא אהבתי שאני הולכת לבית קפה עם חברה ואני רואה בשולחן לידי מישהי לבושה בול כמוני. בגלל זה קנינו במקומות מוזרים. בסיסטארז חשוב לנו לשמר את הדבר הזה, שזה יהיה בוטיקי, שירגיש מיוחד, ומצד שני שכל מי שרוצה תספיק לרכוש. זה גבול שאנחנו מנסות לשחק איתו, אבל אנחנו ממש לא מנסות לייצר חוסר״. 

דניאלה: ״אלונה מעלה באינסטגרם כל שבוע מה עומד לעלות, וכבר אז אני מבינה כמה עצבנית אני הולכת להיות. מעניין אותי מה שהולך להיגמר ולא יהיה לי מספיק ממנו. ולא בגלל שלא מכרתי, אלא בגלל לקוחות שאכזבתי״.

אלונה: ״מלחיץ אותנו הטוב שאין ממנו מספיק. אנחנו לא אפל שאומרים לך ׳זהו אין יותר׳. יש לנו דינמיקה מאוד אישית עם הלקוחות. אנחנו הפנים, יש אמא ואבא למותג, אני אומרת באינסטגרם ׳זה חובה, זה מושלם, זה מדהים, זה מה שאתן חייבות בארון׳, ואז הן נכנסות מקשיבות לי ואין, זה באמת מעצבן. זה מבאס אותנו כמו שחברות מתבאסות״.

זה חלק מההצלחה שלכן. זה אתן בלב ובכל הגוף.

אלונה: ״אנשים לא מאמינים שאנחנו עדיין עונות באינסטגרם. יש לנו כמובן שירות לקוחות מדהים, אבל את האינסטגרם עצמו, את זה אנחנו לא שיחררו. אם אני אגיד לך את הכמויות של ההודעות את תגידי שזה בזבוז זמן, אבל אנחנו לא מוותרות על הדבר הזה. גם להרגיש את הלקוחות, וגם כנראה שזה חלק מהסוד״. 

לייצר כחול לבן ולהצליח להרוויח זה אתגר לא טריוויאלי. זו מדיניות שבאה ממקום ציוני? איך עושים את זה?

דניאלה: ״היום בערך 70 אחוז מיוצר בארץ, ומה שלא זה דברים שאי אפשר לייצר בארץ, כמו תיקים, בגדי ים וג׳ינסים. אנחנו לגמרי מייצרות בארץ מתוך באמת פטריוטיות לשמה. אנחנו אוהבות את ישראל, אנחנו ציוניות, אנחנו גדלנו במשפחה כזו, אמא שלנו דור תשיעי בארץ, היה לנו ברור שנייצר בארץ לא משנה מה. זה חשוב לנו. אני מאוד מאמינה בברכה ובקארמה, יש אנשים שיחשבו שזה פרימיטיבי, אבל כשמישהו גדל וצומח יחד איתך, אין לזה צורה לעזוב. אנחנו פה ואנחנו נשארות ולא עוזבות. ברור שזה הרבה יותר יקר לייצר בארץ, ויש לנו דברים שעדיף לייצר בחול אפילו הצורה שבה יתפר משהו ספציפי, כשזה חו״ל שיש שם סינים או רובוטים כנראה שיש דברים שהיו ברמה גבוה יותר, אבל מאוד חשוב לנו להמשיך בארץ״.

לא מתביישות בחולשות

דניאלה ואלונה אמנם עומדות היום בראש של אימפריה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בשתי נשים צעירות - בעולם עסקים שנחשב עדיין ל״גברי״. כשהן נשאות על העובדה שהן נשים בעולם העסקים, התשובה שלהן פשוטה. ״האמת שזה לא היה עניין אצלנו בבית״, משיבה אלונה. ״זה לא היה עניין במערכת היחסים בין ההורים שלנו, לא בצורה בה חונכנו, וזו תמיד שאלה שנוגדת את הזרימה הטבעית שלנו. אף פעם לא חשבנו על זה, לא הרגשנו שיש תקרה שצריך לשבור, לא כשהיינו מצטיינות דיקן או עכשיו כשאנחנו נשות עסקים״.

דניאלה: ״באנו מבית עם נשים מאוד חזקות. סבתא שלנו הייתה חלוצה בתחומה, מהגינקולוגיות הראשונות בארץ. אמא שלנו מנהלת את כל היקום מבחינתנו, זה לא היה אישיו להיות אישה או לא להיות אישה״.

זו התשובה שלי. כששואלים אותי על זה אני תמיד מספרת שגדלתי בבית עם שלוש בנות ואמא שמנהלת את העולם, ובאמת לא היה מה לשבור או במה להתמודד, זה לא היה נושא, אבל זה מאוד לא טריוויאלי.

אלונה: ״כנראה שעל הדרך אנחנו עושות שירות כלשהו. אולי לנו זה טריוויאלי, אבל כנראה שלהמון נשים זה לא. אז אני שמחה שיצא ככה על הדרך. אנחנו אולי מהוות, אני לא אוהבת את המילה השראה, אבל כן. הייתה נקודה שאני כן זוכרת, זה לא שאמרתי ׳בונא, עשיתי את זה כאישה׳, אבל הופענו ברשימה של 40 מתחת ל-40 לפני שנתיים. כשגללתי וראיתי את הדמויות, ופתאום הפרצוף שלנו היה בדה-מארקר וגלובס, מגזינים שבאמת שייכים קצת יותר לעולמות גבריים, שם אני זוכרת מהתגובות שאמרו ׳וואי, איזה מטורף שאתן נשים׳. שם היה איזה רגע שאמרתי כנראה זה באמת מוזר״. 

גם כשחיפשנו את הסיפורים הכי מעניינים בישראל שתי בחורות צעירות כל כך וכן, הג׳נדר כאן משחק. אתן בהחלט השראה. ואם נלך כמה שנים קדימה, בשנת 2022 נוחתת על שולחנכן הצעה מהראל ויזל. 

אלונה: ״פלירטטנו עם הראל וניר מתחילת הדרך. לנו היה חלום ברמה העסקית שבשביל להפוך להיות הדבר הגדול הבא נצטרך בשלב מסוים שותף גדול. לא בשביל ויז׳ן ולא בשביל להתערב במוצר או במנכ״לות, אלא בשביל הלוגיסטיקה. לוגיסטיקה וניהול מלאי זה משהו שבעולם הריטייל והאונליין מתישהו תצטרכי להתמודד רק עם זה. ידענו את זה מההתחלה. ראינו שכל פעם שיש לנו כאב גדילה הלוגיסטיקה לוקחת אותנו למטה״.

דניאלה: ״זה הפך ממש להיות הסיוט שלנו. זה לא חברות אופנה, זה חברות לוגיסטיקה. אנחנו לא מעולם הלוגיסטיקה, לא באנו להקים מחסנים ורובוטים״.

אלונה: ״רצינו מבוגר אחראי לידנו במובן הזה. כמנכ״ליות אנחנו מנכ״ליות טובות, אבל רציתי להיות הכי טובה בזה, אז למה שאני לא אחבור למישהו שהוא טוב בזה?״.

ברגע שאת יודעת מה את לא יודעת ומה את צריכה, זה כבר הופך אותך למנכ״לית טובה. מנהל טוב יודע מה הוא לא יודע, ומביא אנשים טובים.

דניאלה: ״וזה נכון לגבי שתינו: אנחנו ממש יודעות מה החולשות שלנו, ואנחנו לא מתביישות בזה״.

אלונה: ״השותפות הזו, זה מה שהיא הייתה. הבנו שזה מה שידפוק לנו את העסק, אז למה שלא נחבור למישהו שהוא ממש טוב בזה? טרמינל תמיד היו לנו בראש, והם היו היחידים שהיו לנו בראש״. 

דניאלה: ״הם ממש דומים לנו ב-DNA עם רוח מאוד חדשנית. חיים אונליין, נושמים אונליין, מאוד הייטקיסטים באווירה, הם לא שייכים לדור הקודם של עולם האופנה שלא התחברנו אליו. מאוד רצינו משהו חדש. רצינו את ההכי טוב והכי מתקדם, וטרמינל איקס הכי מתקדמים מכולם״.

ויזל היה לקוח בלעדי של לאומי המון שנים, ואני זוכרת את הראל אומר משפט כששקלנו לעשות משהו ביחד: ״המוטו שלי זה שאני עושה הכי טוב שלי והכי חזק, ואז עושה יותר מזה״. זה מאוד בתרבות של הקבוצה הזו.

אלונה: ״אם אני מסתכלת כגוש על ויזל ועל טרמינל ופוקס, הם המציאו ניהול מלאי נכון, את זה שהלקוח יודע מה לחפש אצלך, הוא בא אליך ואתה לא חייב לבוא אליו, זה דברים שרצינו״.

אז פינטזתן עליהם ואז הם נחתו עליכן?

דניאלה: ״הם פנו אלינו שנעשה להם קולקציית קפסולה עם אירוע. ידענו שזו ההזדמנות שלנו להתחיל את הקשר איתם, שידעו שאנחנו מעוניינות, ואמרנו שמשם נתגלגל. הגענו לפגישה שלא הייתה עם ניר המנכ״ל אלא עם הצוות של הסחר והעיצוב. ישבה המנהלת המסחרית של טרמינל, היא לא ידעה שהסיפור הזה יחקק אצלנו. היא אמרה ׳הפגישה היום לא קשורה לפגישה עם ניר שתהיה לכם בהמשך׳. ואנחנו לא ידענו שהיה דיבור בכלל״.

אלונה: ״כנראה שהיה כבר דיבור, ואז הבנו שבודקים אותנו, שאנחנו בפיילוט״. 

דניאלה: ״בדיעבד הוא אמר ׳היה לנו איזה פיילוט, מה היו המספרים שם?׳. טרמינל תמיד 10 צעדים קדימה ותמיד מחפשים את הדבר הבא. אני לא יודעת אם זה בוודאות אנחנו היינו ה…״.

הם בחנו.

אלונה: ״כן. ואז הבנו שאנחנו הולכות להתאבד על הדבר הזה, עיצבנו קולקציה מהסרטים, עלתה לאתר, סולד אאוט ברבע שעה, שברה את המשרדים של טרמינל. מהר מאוד ניר קבע איתנו פגישה נוספת, הגענו לפגישה, וזה תמיד כשאנחנו מספרות לחבורת זה כמו בסרטים. על הכל אומרים לנו ׳אתן זוכרות את הסייל הראשון? הפופ-אפ הראשון?׳, הכל עובר, חולף, אנחנו לא שמות לב שהמחזורים מכפילים את עצמם פי מאה, אבל זה ? לא האמנו שזה קורה. מה הסיכוי? אין עסקאות בעולם האופנה בארץ״.

וזה לפני 3 שנים.

אלונה: ״התיישבנו בפגישה עם ניר ועם הסמנכ״ל פיתוח עסקי. ניר שאל שתי שאלות, הסתכל על איתן, ואמר ׳טוב, אני רוצה לקנות אותן, מה עושים?׳. לידינו. לא האמנו. זה באמת היה החלום. מה זה אומר? זה אומר שסיסטארז הולך להיות אפילו יותר ממה שחשבנו. לחצנו על הרגל אחת של השניה, של אמאלה, זה קורה. זה היה מאוד מרגש״.

כשאני פוגשת אנשים בגילכן זה שאני מספרת להם כמה הכל קשה. ואני שומעת אתכן וזה נשמע אגדה.

אלונה: ״זה סיוט. סיוט מתמשך. זה נשאר סיוט. הצלחה היא דם יזע ודמעות כל הזמן. מדי פעם יש את הרגע שאנחנו זוכרות שהן אחוז״.

דניאלה: ״הרכישה של טרמינל, גלובס, הפודקאסט, זה רגעים שאנחנו מתענגות על ההצלחה״.

אלונה: ״ובאותה נשימה, אם אתה חושב שיש לך את המסוגלות הזו, לך על זה, אבל צריך להבין שזה לא רק לא כיף, זה סיוט. אני לא חושבת שהבנתי כמה זה קשה עד סיסטארז״. 

 דניאלה: ״כשאנשים מספרים לי שהם מקימים עסק אני מרחמת עליהם ממש״.

אלונה: ״זה רכבות הרים בלתי נגמרות, אכזבות לאורך הדרך״.

לאנשים קשה להבין מהצד שבסוף אף אחד שהצליח לא קם בבוקר ונפלו עליו טרמינל X. כל ההבדל בין סיסטארז, שזה סיפור משגע לסיפור אחר זה נחישות אינסופית, תושיה ומעבר דרך קירות.

דניאלה: ״בהתחלה לא הצלחתי לראות את הטוב, ואלונה אמרה לי שכשנצליח זה יהיה שווה את הכל. בתיכון ובלימודים הכל הלך לנו בקלות. סיימנו מצטיינות ולא היה לנו קשה. ההתמחות הייתה לי קשה, אבל עברנו. זה הדבר היחיד שממש סבלנו״.

 אלונה: "עסק הוא כמו ילד. בתור מי שמאוד מעורבת בגידול הילדים של דניאלה, אתה נהנה מה-׳אני אוהב אותך׳ הראשון ומהרגעים המתוקים כי היית שם כשהם היו בלתי נסבלים. היית שם כשהם היו חולים ולא ישנו. ואז אומרים לך אני אוהב אותך ואתה מאושר״.

 דניאלה: ״אי אפשר להעריך את זה אם לא עוברים את הקושי״.

 אז מה, פשוט פתחתן עסק והעלתן אותו לאוויר?

אלונה: ״כשסיסטארז עלה לאתר היה לנו 16-17 אלף עוקבים. עבדנו מאוד קשה על הקוקלציה והשקענו בה בטירוף, היינו הראשונים שעבדו עם שופיפיי, ואמרנו מה הסיכוי שמתוך 17 אלף יקנו 500? הקהל עולה לאוויר, נכנסו המון, אבל קנו 5-6. מה זה אכזבה, זה היה שברון לב. לא ברמה של דמעות, אבל כמעט בכי. עבדנו חצי שנה, חשבנו שאנחנו מאוד חזקות כבר, וממש היינו עצובות. דניאלה ממש התבאסה, ואני יש לי תיעוד שכתבתי לה ׳אין סיכוי שאנחנו לא מצליחות׳. זה משהו שמאוד. היא התאפסה, והיום כשאני מתבכיינת היא מאפסת אותי, אבל זו תחושה שאני זוכרת, את ה׳אין מצב׳ הזה. אנחנו נעבוד קשה ונקרע את עצמנו, בעולם העסקים זה נחשב מהר שתוך חצי שנה, אבל זה התחיל על הפנים״. 

דניאלה: ״אני זוכרת שאמרתי לחברה שלי שאני רוצה הזמנה אחת ביום, והיא אמרה לי ׳מה זאת אומרת, תנהלי עסק מהזמנה אחת ביום?׳. אבל מבחינתי זה היה עולם ומלואו".

זה גם השראה. נשים ואנשים, גבר או אישה, שמקשיבים, אומרים רגע: גם אני יכול להקים עסק, וכשאני אתקע בקיר אני אזכר באלונה ודניאלה, שאמרו שזה סיוט, וקשה, ורכבת הרים, אבל אז מגיעים רגעים מהממים.

דניאלה: ״אני לא בטוחה אם מבינים את הקושי. אני כל הזמן טרודה. כל מי שיש לו עסק או שהוא בתפקיד משמעותי, הוא כל הזמן טרוד. והרבה פעמים שאומרים לי את לא איתנו, אני לא יכולה שלא להיות זמינה בטלפון או טרודה. אנשים לא מבינים. אני לא יכולה שסתם יהיה לי כיף, כל הזמן הראש שלי עובד״.

אני כשהייתי בלאומי אמרתי שיש לי דם כחול זורם בתוכי. גם היום כשאני בטיים מייט, אם משהו לא יעבוד זה ישפיע לי על מצב הרוח. זה כמו ילד, זה גם לא תמיד פיקניק. אז מה קדימה? באו טרמינל איקס, שמו לפי הפרסומים 4.8 מיליון ש״ח.

דניאלה: ״הם קנו את זה לפי 2021 שהמחזור שלנו כבר הכפיל את עצמו מאז״.

 אבל עכשיו יש לכן מבוגר אחראי, לאן עפים יותר גבוה?

דניאלה: ״חו״ל תמיד על הפרק. ביום יום בניהול אף אחד לא מעורב חוץ ממני ומאלונה. הם נותנים לנו הרבה עצות טובות, בלוגיסטיקה הם מאוד מעורבים, נצא לחו״ל ויש להם המון, אבל מלבד הלוגיסטיקה והמלאי הם עזרו לנו עם קטגוריות חדשות״.

אלונה: ״אם זה תיקים ונעליים, אנחנו גם נמשיך. זה קטגוריות שאין: עוד עולם, עוד קהל, עוד מוצרים. גברים למשל, ולצאת מישראל זה הדבר הבא. זה השיחות שלנו. אנחנו לגמרי מאמינות שאנחנו יכולות, וגם כי בא לנו עוד. לא שבענו. פשוט גם בארץ יש לנו המון מה לגדול״. 

בכל פעם שאני רואה 'סבון של פעם' בעולם יש לי גאווה. אני מקווה שככה זה יהיה גם אתכן.

אלונה: ״הלוואי. אבל כן, אנחנו מאוד מקוות״.

***