בזמן שעשן המלחמה החל להתפוגג מעל רצועת עזה, במסגרת השלב הראשון של הפסקת האש, תושבי הרצועה החלו לשוב בימים האחרונים לכיוון שכונות מגוריהם שהפכו לשדה קרב - ואיתם גם כלי תקשורת החושפים בפני עיניי העולם את ההרס הרב שנגרם כתוצאה מהמלחמה בה החל חמאס ב-7 באוקטובר.
לפי נתונים שפרסם השבוע משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), כ-92% מהבתים ברצועת עזה ניזוקו או נהרסו כליל לאורך המלחמה. בהתאם לנתונים הללו, מטעם האו"ם נטען כי כלל התשתיות ושירותי התברואה בעזה קרסו, וכי 90% מתושבי הרצועה, אשר חשבו שעם תחילת הפסקת האש יוכלו לשוב לביתם – נותרו בשלב זה עקורים.
כעת, כאשר מימדי ההרס מתבהרים, מומחים סבורים כי הליך השיקום של הרצועה צפוי לקחת עשרות שנים, שבמהלכן יאלצו תושבי הרצועה למצוא פתרונות דיור זמניים. "אנחנו מדברים על שנים רק כדי לפנות את ההריסות שנותרו מהמבנים", מבהיר פרופ' עמאר אבו-קרן, ראש המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון, שטוען: "כפי שזה נראה כעת, ערי האוהלים לא ייעלמו מהנוף העזתי בעתיד הקרוב".
הערכה ראשונית – 80 מיליארד דולר
נכון לשלב זה, עדיין קיימת אי-וודאות לגבי היקף הנזק המדויק שנגרם ברצועת עזה והעלות הנדרשת לצורך שיקומו. עם-זאת, מאז החלה הפסקת האש, האו"ם פרסם הערכה לפיה ההשקעה הדרושה לצורך שיקום רצועת עזה מהריסותיה עומדת על בין 40 ל-80 מיליארד דולר, כאשר ישנם גורמים זרים שאף נוקטים בסכומים גבוהים יותר. רק לשם השוואה, 80 מיליארד דולר מהווים כמעט מחצית מסך התקציב הכולל של מדינת ישראל לשנת 2025, אשר נחשב לתקציב הגבוה מקום המדינה.
"הדרך לשיקום של רצועת עזה הולכת להיות ארוכה ובעיקר יקרה. מזוודות הכסף שהחמאס התרגל לקבל בעבר מהקטארים מהוות טיפה בים לעומת הסכומים שנדרשים כעת לבניית עזה מחדש", מבהיר פרופ' אבו-קרן. "אנחנו עוד לא יודעים מי יהיו אחראיים על שיקום עזה, אבל הם יצטרכו לתכנן כמעט מאפס את הבנייה של ערי הרצועה, ואילו לפני שבכלל יהיה אפשר לבנות משהו – צריך קודם לפנות את ההריסות, כאשר כרגע ברצועה אין בכלל את הכלים הלוגיסטיים הדרושים כדי לבצע עבודה בסדר גודל כזה".
הדרך הולכת להיות ארוכה ויקרה. מזוודות הכסף שהחמאס התרגל לקבל בעבר מהקטארים מהווות טיפה בים לעומת הסכומים שנדרשים כעת לבניית עזה מחדש
פרופ' עמאר אבו קרן
האו"ם מעריך שכתוצאה מהמלחמה, ברחבי הרצועה נותרו למעלה מ-42 מיליון טון של הריסות שיהיה צורך לפנות במטרה להתחיל בהליך הבנייה מחדש. הפעולה הופכת למורכבת עוד יותר נוכח החיפושים אחר שרידי אדם שעלולים להימצא בין הרי הבטון, כמו גם תחמושת חיה שנקברה תחת ההריסות ועלולה להקשות מאוד על העוסקים במלאכה.
גם בתום עבודות הפינוי, מחכה לגורמים הממונים על שיקום הרצועה עבודה רבה. "זה לא רק דירות שנהרסו – מדובר פה גם בתשתיות כמו מים, חשמל וביוב שצריך יהיה לתכנן מחדש", טוען פרופ' אבו-קרן. "אנחנו מדברים על פרויקט שיכול לקחת עשרות שנים עד שכל השכונות בעזה יחזרו להיות מקום הראוי למגורים".
"כל עוד חמאס שם – אף אחד לא ימהר להשקיע"
בעוד תושבי הרצועה מקווים להתחיל את עבודות השיקום בהקדם האפשרי, בפועל עדיין לא ברור מהיכן יגיעו סכומי העתק הדרושים למימון הפרויקט. "הבארמון הסעודי רוצים לקדם פיתרון בהתחשב בגורמים השולטים ברצועה", טוען ד"ר שי הר-צבי, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באונ' רייכמן ולשעבר מנכ"ל בפועל של המשרד לנושאים אסטרטגיים.
לפי הר-צבי, מרבית הכסף שנכנס לרצועה לאורך המלחמה הגיע מארגון האו"ם וממדינות האיחוד האירופי, אולם לא מדובר בסכומים המתקרבים לעלות המשוערת של בניית עזה מחדש. ד"ר הר צבי מעריך כי המדינות שכן יהיו מוכנות להכניס ידן עמוק לכיס למען שיקום רצועת עזה אלו ערב הסעודית ושכנותיה במפרץ. עם זאת, הוא מסייג ומדגיש כי "אף אחת מהן לא תמהר להשקיע כסף ברצועה כל עוד חמאס עדיין שם".
"התחזיות האופטימיות ביותר מעריכות כי אם סכומי הכסף הנדרשים יוזרמו לרצועה ויוקצו ביעילות לתהליך הבנייה מחדש, שיקום הרצועה עשוי להימשך כ-14 שנים, ואף זאת בתרחיש הטוב ביותר", מבהיר ד"ר הר-צבי. "אבל כל יום שעובר שבו לא נמצאת חלופה מדינית לשלטון חמאס ברצועה – אותן מדינות יימנעו מלהוציא את הכסף מהבנק והשיקום של עזה רק ימשיך להתעכב ולהתארך".
נושא נוסף שעלול להשפיע על משך עבודות השיקום טמון ברצונה של ישראל להבטיח כי ארגוני הטרור ברצועה אינם משקמים את תשתיותיהם. "ישראל יכולה למוטט את השלטון הצבאי והמדיני של חמאס – אבל היא צריכה עוד שנים רבות כדי להכחיד את חמאס כרעיון", מסביר ד"ר הר-צבי. "כתוצאה מכך, לא מן-הנמנע כי יהיו מי שינסו לשקם את תשתיות הטרור שנבנו לאורך השנים מתחת ובתוך מבני המגורים, ואילו ישראל מצידה תרצה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להבטיח שחומרי הגלם שהיא תכניס לרצועה ישמשו אך ורק לבניית בניינים ולא לבניית מנהרות".
להערכתו של ד"ר הר-צבי מצטרף גם פרופ' אבו-קרן, שטוען כי לא מן-הנמנע כי ישראל תדרוש, במסגרת הסדרים עתידיים להפסקת האש, לבסס מנגנון פיקוח מחמיר על הליך הבנייה מחדש של רצועת עזה. "ישראל תרצה להבטיח את יכולתה לבדוק ולעקוב אחר חומרי הגלם שנכנסים לשטחי עזה, ובנוסף לדרוש פיקוח של כוחות בינלאומיים שאינם פלסטיניים אחר התקדמות העבודות בתוך הרצועה", טוען פרופ' אבו-קרן. "ישראל תרצה לא לחזור על הטעויות שלה בעבר, כאשר היא העלימה עין מהשימוש של חמאס בתשתיות אזרחיות או כאשר היא סמכה על ארגונים בינלאומיים כמו אונר"א, אבל כמובן שככל שיהיו יותר תנאים, יותר הגבלות ויותר פיקוח – כך גם קצב השיקום יהיה איטי ומוגבל יותר, וזה ישפיע ישירות על מצבם של כלל האוכלוסייה האזרחית".
"לישראל יש אינטרס להאיץ את שיקום הרצועה"
לצד החששות בעזה כי הליך השיקום של הרצועה ייקח זמן ארוך מן הצפוי, לפי פרופ' אבו-קרן קיימים גם מספר תרחישים חיוביים שיובילו דווקא להאצת העבודות. "בתום מלחמת העולם השנייה, ארה"ב קיבלה החלטה לסייע בשיקום מדינות אירופה וביניהן גם גרמניה, במטרה לקרב אותן אליה ולהרחיקן מאידיאולוגיות כמו הנאציזם והקומוניזם", הוא מספר. "אם משווים את תכנית מרשל האמריקאית למצב בעזה היום, יכול מאוד להיות שגם לישראל יש אינטרס להאיץ את השיקום ברצועה כדי להיטיב עם האוכלוסייה האזרחית, לגרום להם לפנות כנגד הטרור ובכך לנקות מהשטח את האידיאולוגיה של חמאס".
"בסוף, בישראל יודעים היטב שתחושת תסכול בקרב תושבי עזה עקב המצב רק תגרום להם לפנות לטרור ותוביל למלחמות חדשות – ולכן כדאי דווקא לנסות לנצל את הבנייה מחדש ברצועה כדי לחזק את מעמדה ברצועה ולהחליש את חמאס", טוען פרופ' אבו קרן ומוסיף: "ישראל לא צריכה להיות בגישה שאם השיקום יימשך עשור אז היא הרוויחה שקט לעשר שנים. ישראל צריכה לחשוב איך היא בונה לעצמה מתוך ההריסות שכן חדש שהיא יכולה לחיות לצידו בשלום לטווח הארוך".
כל יום שעובר שבו לא נמצאת חלופה מדינית לשלטון חמאס ברצועה – מדינות יימנעו מלהוציא את הכסף מהבנק והשיקום של עזה רק ימשיך להתעכב ולהתארך
ד"ר שי הר צבי
כמו-כן, פרופ' אבו-קרן מדגיש גם כי ישראל עשויה להרוויח כלכלית משיקום רצועת עזה. "מדובר בכמות עצומה של חומרי בנייה, ציוד ותשתיות שיצטרכו להיכנס לרצועה דרך ישראל", הוא מסביר. "מכיוון שישראל שולטת בנתיבים המרכזיים להעברת סחורות לעזה, התהליך הזה יגדיל משמעותית את נפח הפעילות הכלכלית דרך ישראל ויאפשר למדינה לגזור הכנסות לכיסה באמצעות עמלות יבוא ומכסים".
פרופ' אבו-קרן גם מוסיף כי במידה ושיקום מואץ של הרצועה יוביל לתקופת שלום ארוכת טווח, ישראל עשויה להנות מיציבות כלכלית שתמשוך השקעות בשווקים המקומיים, כמו גם לצמיחה בענפים במשק אשר נוטים להיפגע בסבבי הלחימה אליהם התרגלנו בשנים האחרונות, וביניהם ענף התיירות, התרבות והחקלאות.
הדרך לשיקום עוברת בסעודיה
בעוד הפלונטר המרכזי שנותר בהליך השיקום של רצועת עזה היא סוגיית המימון (התלויה ביצירת אלטרנטיבה שלטונית לחמאס), המומחים סבורים כי הפתרון צפוי להגיע במסגרת הסדר נורמליזציה עתידי בין ישראל לסעודיה. "החזון הגדול של הנשיא דונלד טראמפ זה להיות חתום על נורמליזציה בין ישראל לסעודיה", מסביר ד"ר הר-צבי. "זה היהלום שבכתר מבחינתו, ולכן כבר בחודשים הקרובים הוא ינסה לקדם את זה ככל יכולתו להפעיל לחצים כל הצדדים המעורבים".
לדברי ד"ר הר צבי, הסוגייה העזתית היא אחד המכשולים המרכזיים שניצבים בפני סעודיה בדרך לנרמל את יחסיה עם מדינת ישראל. "בארמון הסעודי רוצים לקדם פיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני במסגרת המתווה, ורוצים לראות איך הם מייצרים אלטרנטיבה שלטונית בעזה בעלת זיקה לרשות הפלסטינית, או לחילופין מנגנון שלטוני בהובלת כוחות בינלאומיים או ערביים שיתקבלו על-ידי הנהגת הרשות", הוא מסביר. "כך או כך, ללא סיום המלחמה ואופק מדיני לפלסטינים – לא יהיה ניתן לקדם את הנורמליזציה עם הסעודים".
עם-זאת, מכיוון שגם לישראל יש אינטרס כלכלי ואזורי לקדם את הנורמליזציה עם סעודיה, ד"ר הר-צבי סבור כי לבסוף ממשלת ישראל תאלץ להיכנע ללחצים מהבית הלבן ותיתן הסכמתה למיסוד חלופה שלטונית פלסטינית ברצועת עזה אשר גם תהיה אמונה על בנייתה מחדש. "ישראל נמצאת היום בצומת החלטות עם לא מעט הזדמנויות", הוא אומר. "מצד אחד מונחת בפנינו אפשרות לנורמליזציה עם סעודיה, במחיר הסכמה למיסוד חלופה שלטונית פלסטינית ברצועה במקום חמאס. ואילו מצד שני ישראל יכולה לנסות למסד ממשל צבאי וכך להישאר הגוף החזק ברצועה. לדעתי האופציה האחרונה היא מתכון לנזקים אדירים למדינת ישראל, הן ביטחונית והן כלכלית. אני מקווה שנדע למנף את ההזדמנויות שמונחות בפנינו בעת הזו. לא בטוח שהן יחזרו בעתיד הקרוב".