לאור פסק הדין שניתן לחברת קוקה קולה, חברות ישראליות יידרשו לבחון את מערכות ההסכמים וההתקשרויות מול גורמים קשורים ולא קשורים מחוץ לישראל. כך כדי למנוע ככל הניתן, מרשויות המס לסווג את העסקאות הללו מחדש ולהטיל בגינם מיסים נוספים.
מדובר בפסק דין חשוב עם השלכות מרחיקות לכת לא רק מגודל השומה והשלכותיה על החברה, אלא מההשלכה הרוחבית הטמונה ביישום ממצאי פסה"ד הן ביחס לתעשייה זו והן ביחס לכל תעשיה אחרת הכוללת יבוא חומרי גלם ומוצרים לישראל לצורך שילובם בהליכי יצור ושיווקם בישראל.
פסק הדין בחן האם תשלומים ששילמה החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ לקוקה קולה העולמית מהווים בחלקם תמלוגים ששילמה בגין שימוש בזכויות הקניין הרוחני של קוקה קולה העולמית ולפיכך חייבים בניכוי מס במקור.
עד לפני השומה נשוא הערעור, רשות המיסים ראתה לאורך שנים רבות ברכישת התמציות מקוקה קולה העולמית משום רכישת מוצר מוגמר ושיווקו בארץ, ולא עלו טענות כלשהן באשר לסיווגם מחדש של תשלומים ששולמו בתמורה לרכישות אלו, ומשכך החברה לא נדרשה לנכות מס במקור בעבורם.
בשנת 2014, רשות המיסים החליטה לבחון מחדש את הסוגייה, ופתחה בביקורת ניכויים לחברה בגין שנת המס 2010 (שבהמשך התרחבה עד לשנת המס 2017). הביקורת הסתיימה בקביעה כי התשלומים ששילמה החברה לקוקה קולה העולמית בעבור התמציות מהווים בחלקם תמלוגים בעבור זכות שימוש בקניין הרוחני, המוניטין וסימני המסחר של קוקה קולה העולמית החייבים בניכוי מס במקור, ובהתאם, הטילה על החברה שומות ניכויים בסכומי עתק בגין תשלום תמלוגים. על שומה זו הגישה החברה ערעור לביהמ"ש המחוזי.
יש לציין שהשלכות המס ביחס לקוקה קולה הן משמעותיות, בין אם לשנים נשוא הערעור ובין אם לשנים הבאות לאחר מתן פסק הדין.
אך לא רק זה, השלכות פסק הדין צפויות להיות רחבות אף יותר, ואינן מוגבלות לתעשיית המשקאות בלבד – אלא לכל תעשיה אחרת הכוללת יבוא של חומרי גלם להמשך ייצור ושיווק בישראל.
לאור כל האמור לעיל, יש לבצע חשיבה מחודשת ובחינה מעמיקה ויסודית של מערכות ההסכמים וההתקשרויות של חברות ישראליות רבות אל מול גורמים קשורים ולא קשורים מחוץ לישראל, ולבחון, בין היתר, את הדברים הבאים:
ראשית, על כל חברה לבחון האם היא מקיימת "יחסים מיוחדים" עם החברה איתה היא מתקשרת (והבחינה של יחסים מיוחדים הינה לאו דווקא בהקשר של החזקה באמצעי שליטה). בעניין קוקה קולה, נקבע שיחסים הדוקים, בלעדיים והדדיים מהווים יחסים מיוחדים – ומשם נסללה לפקיד השומה הדרך לבחון את מהות התשלומים המועברים בין החברות ובמקרה הצורך לסטות מהכתוב בהסכם עליו חתמו הצדדים ולסווג את אותם תשלומים מחדש.
שנית, יש לבחון האם החברה הישראלית עושה שימוש במוניטין הקיים וסימני המסחר של החברה הזרה ומוצריה. שימוש כאמור, המתאפשר מכוח הסכם, גורר את המסקנה, שקיבלה חיזוק בפסק הדין, לפיה התשלום לחברה הזרה טומן בחובו חלק המשולם בעבור שימוש זה – שכן מדובר, בדרך כלל, בנכסים בעלי ערך כלכלי ולכן לשימוש בהן אמור להיות מחיר שגובהו ככל הנראה יקבע בהתאם לתנאי השוק.
בנוסף, במסגרת בחינה זו יש לברר האם החברה רק משווקת מוצרים מוגמרים אשר המוניטין שלהם דבק בהם, או שמא יש לה חלק בהליך הייצור של המוצר ובהמשך בהליך מכירתו בתחום מדינת ישראל תוך שימוש במוניטין של החברה ושל המוצר.
במקרים, כמו של קוקה קולה, בהם החברה משתמשת במוניטין הקיים, והינה שותפה להליך הייצור של המוצר – הרי שייקבע כי יש לראות בחלק מהתשלומים ככאלה שניתנו בעבור זכות השימוש במוניטין.
אי לכך מומלץ לחברות לבחון בזהירות את יחסיהם והתקשרויותיהם עם גורמי חוץ, להידרש מראש להשלכות המיסויות העולות מפסק הדין ובהתאם לעצב ולהגדיר את אופי ההתקשרויות בצורה המיטבית ביותר ועם כמה שפחות השלכות מס.
עו"ד חנא דאהר הוא שותף במחלקת המיסים, משרד ברנע ג'פה לנדה
***
כתבה שיווקית בחסות משרד ברנע ג'פה לנדה; הכתבה נערכה על ידי מערכת Duns 100.