אין תמונה
שיר השנה של ליזט דנן וצחי בירן. אביתר בנאי

כבכל שנה מתאספים כתבי ומבקרי mako מוזיקה (לשעבר mooma) לבחור את הבחירות האישיות שלנו לסיכום השנה. הפעם החלטנו להקל עליכם ועלינו ולחלק את הרשימה לשלושה חלקים. קבלו אם כן את בחירותינו בקטגוריות: שיר השנה, להיט הרדיו של השנה, גרסת הכיסוי, טקסט ולחן השנה במוזיקה הישראלית. אתם מוזמנים להוסיף את בחיכותיכם או לבקר אותנו על שלנו.

קבלו גם את הבחירות לזמר השנה, זמרת, להקת, תגלית ופרויקט השנה.

וכמו כן את הבחירות לאלבום השנה, אלבום האוסף, תופעות והופעות השנה.

שיר השנה

דורון גל: "נמל תעופה" - עמיר לב - "המילים מתקיפות אותי, אני מחזיק אותן בפה, זז ושוב עומד, לועס את המסטיק שלא יראו שאני רועד, מזל שהכדור עובד".

ליזט דנן: "עד מחר" - אביתר בנאי - שיר שמרגיש כאילו הוא היה כאן כל הזמן, כמו קסם באוויר, ולמזלנו בנאי תפס אותו, הלביש לו מילים ולחן והפך אותו נגיש לכולנו.

צחי בירן: "עד מחר" - אביתר בנאי - כאבא, השיר הזה הוא הדבר הכי מרגש שמתחבר אצלי ישירות ל"מקורות" הלחלוחית שבעין.

הדר אליקים: "עיר בלי זיכרון" - אביב גדג' - שני בתים ופזמון בעל שתי שורות נדרשו לגדג' בשביל ליצור שיר מטלטל ומאתגר, שבמזל לא נשאר במחוזות האזוטריים של המוזיקה.

אין תמונה
שיר השנה של אסף לבנון. רמי פורטיס

אסף לבנון: "יער ישראלי" - רמי פורטיס - במשך שנים כמעט ולא נכחה הישראליות בשיריו של רמי פורטיס. ההתייחסות למקום הספציפי בו הוא חי ויוצר החלה לבלוט רק בשיתוף הפעולה האחרון שלו עם ברי סחרוף - "על המשמרת". באלבום הסולו המשולש שהוציא השנה פורטיס מעמיק את העיסוק הזה, וקורא לאחד משלושת הדיסקים בשם "יער ישראלי". שיר הנושא מתוכו הוא אחד השירים היותר נוגעים שנשמעו השנה. נראה אתכם שומעים אותו ולא מזמזמים לאחר מכן את השורה החולפת בתוכו כמנטרה - "יהיה טוב, יהיה בסדר. יהיה רע, יהיה בסדר".

אסף נבו: "עד סוף היום" - ערן וייץ וכרמי זיסאפל - המון שירים עשו לי את השנה, אבל זהו היפה מכולם.

"עץ ירוק מפלסטיק" - מרגלית צנעני - מרגש אותי כל פעם מחדש.

להיט הרדיו של השנה

דורון גל: "Hit Me" - תמר אייזנמן - שיר רוק גרובי, המרענן הרשמי של הקיץ.

"לשים לך דיסק" - הקרטל - האלבום לא שלם וההופעה זקוקה לשיפוץ, אבל אי אפשר לקחת מהם את הגרוב ואת השיר המקפיץ הזה.

"אותיות פורחות באוויר" - אביתר בנאי.

נינט טייב - אם אני אלך (תמונת AVI: מומה)
להיט הרדיו של צחי בירן. נינט|תמונת AVI: מומה

צחי בירן: "אם אני אלך" - נינט טייב - יגנזו את האלבום או לא יגנזו, רוקרית או פוזרית, השילוב של נינט ורוקפור הוא החיבור הכי נכון מוזיקלית מאז שאהוד בנאי התארח בהופעה של אלג'יר, ושיחנקו הציניקנים.

הדר אליקים: "מונו" - שלומי סרנגה - גם באמצע תל אביב, השיר יגרום לך להרגיש בטברנה ולרצות לפצוח בזבקיקו.

אסף נבו: "ברחובות פריז" - יאיר זיו - השיר שגרם לי להישאר באוטו עד שנגמר.

גרסת הכיסוי של השנה

דורון גל: "אתה צריך אהבה חדשה" - קרני פוסטל - מתוך האלבום היפהפה "חדר". פוסטל לוקחת את השיר של אמדורסקי והופכת אותו למעט קלאוסטרופובי, באלבום שמבוסס על כלים חיים ללא אלקטרוניקה כמסורת אלבומי "חדר". באלבום גרסה נוספת לשיר בביצוע פוסטל ואפרת בן צור שעושה לי חשק לחזור שוב אל המופע המשובח של השתיים בפסטיבל הפסנתר של השנה שעברה.
עברי לידר מחדש את קייטי פרי ב-"I kissed a girl " ונותן משמעות אחרת לשיר.

ליזט דנן: "סע לאט" - שלומי שבן - מי שהיה בפארק במופע המחווה לכבוד אריק איינשטיין, בטח לא נשאר אדיש לביצוע הזה. לשלומי שבן יש את היכולת להפוך כל שיר לשלו. וגם קלאסיקה כזו לא נשמעת גדולה עליו והוא עושה לה כבוד בדרכו המיוחדת.

צחי בירן: "אמצע ספטמבר" - עמית ארז - תוספת מאוחרת לקטגוריה הדלה יחסית (וטוב שכך, תנוחו קצת ב"עבודה עברית", שבענו), ביצוע מקסים ומרגש של נסיך הפולק המקומי. גלי עטרי בטוח מפרגנת.

אסף נבו: "סוף העולם" - מיי פיינגולד - סוף סוף שר את השיר הזה זמר אמיתי.
עידו לדרמן - "צליל מיתר" - בשנה שבה המוזיקה הים-תיכונית שולטת, הקאבר הזה מתבקש.

טקסט השנה

דורון גל: רונה קינן באלבום "שירים ליואל"- אלבום שמבוסס על דמות בדיונית שהיא בעצם אביה של רונה, עמוס קינן. הטקסטים ספרותיים, יוצאי דופן בנוף השירה הפופולארית. העובדה שאביה של רונה נפטר זמן קצר אחרי יציאת האלבום הזה הופכת את הטקסטים למרגשים עוד יותר.

אין תמונה
שיר השנה של דורון גל,וטקסט השנה של אסף לבנון ולחן השנה של צחי בירן. עמיר לב

צחי בירן: "המשורר" - שולי רנד - הטקסט הזה הוא אחד מ"בני המלך העשוי מאבנים טובות" מהאלבום המעולה שיצא כבר ב-2007 והוא כל כך מרגש שזה משאיר כוויה על הלב בצורה של דוס קופץ לבריכה.

אסף לבנון: "בלפור 7" - עמיר לב – "ראש הממשלה לא בא לאזכרה של הנופלים / הבת שלי שומעת ברוס בחדר הקטן / המפוחית הזאת שלא קשורה לכאן / והצעקות שלו על אמריקה שאבודה מזמן". גם ב"הכל כאן" נשאר עמיר לב בנעלי הבית הנוחות שלו: שרטוט סיטואציות קטנות מהחיים. כאילו בלאקוניות, אבל לא באמת. כשהוא שר ב"בלפור 7" על "ראש הממשלה שלא בא לאזכרה של הנופלים" זה נשמע לרגע דיווחי מדי, כמו טקסט של עיתון. אחרי כמה שמיעות מבינים שלא. זה בעצם מסוג הטקסטים שלהם עושים אחר כך רפרנסים בכותרות של עיתונים.

אסף נבו: "החטא" - אורי מרק: "עמוק בתוכי יש פושע שקט / יש קול במוחי שמכה על החטא / שעוד לא ארע אך ודאי יתרחש / ורידי מתפקעים ובוערת בי אש / אני נוסע אני יודע / את לא תסעי אחריי ותתני את הכל / אך אם אשקר ולא תגלי אציע לך חלק, ואת תעלי / ואם תתעקשי אני לא אתעמת, אך לא אירתע ברגעי האמת / הפשע הזה צפוי להשתלם / נלחץ על ההדק ואז נעלם

"אני פורח, אני בורח, את תברחי איתי את תוותרי על הכל / שלושה חודשים והגוף לא נרדם, ראי איזה פלא הביטי בדם / מדוע תבכי על שפיכות הדמים, הייתי נכון למנוחת עולמים / בגן התעדנתי, האל הצטחק / אבל כשהבנת בחרת להצטעק / והתעוררתי, אני פוררתי, את שארית כוחותיי לאלפי חלקים...".

אורי מארק (צילום: ניר אריאלי)
טקסט השנה של אסף נבו. אורי מרק|צילום: ניר אריאלי

לחן השנה

דורון גל: "עד שהרוח" - לאה שבת - חזקה מהרוח, ובגלל הרוח בשני שירים מרגשים מתוך אלבום לא מושלם (בעיקר בגלל שירי האמונה שאין הרבה מה לעשות איתם חוץ מלדלג עליהם) ובכל זאת שני השירים מזכירים את ימיה מהעבר. זמרת נשמה.

צחי בירן: "נוסע וחוזר" - עמיר לב - דווקא בגלל שהשיר הזה מזכיר לנו מאה שירים אחרים, עשרה מהם של עמיר לב עצמו, זה כל כך ישיר, ברור וחזק שאי אפשר שלא לעשות את התנועות המביכות האלו של "גיטרת אוויר".

אסף נבו: "חלומות של אחרים" - הפרויקט של עידן רייכל - מסוג הלחנים שגורמים לך להנאה פיזית.

קליפ השנה

דורון גל: "Dancing" - גלעד כהנא - הקליפ הזה של כהנא הכה גלים ברשת. הבמאים מרב ויובל נתן ביימו אותו ועשו עבודה שלא הייתה מביישת אף אמן מחו"ל. הקליפ מספר על גיבור כל יכול שכוחותיו מבוססים על שתיית בירה.

כמו סופרמן הוא מקבל כוחות מהשתייה ומנסה לעשות צדק בעולם עד שהוא מגזים קצת. יעל גולדמן משתתפת גם ועל פי דבריו של כהנא היא נבחרה לתפקיד מאחר והיא שילוב מנצח של יופי וצניעות, מתיקות וחוש הומור.

הדר אליקים: "מתוקה" - ליאור נרקיס - כי הוא פשוט הורס. בחורות בבקיני שמסתלבטות בבריכה של רביבו, אלא שבסופו אחת מהן מסיימת בלי עין והדם שלה משפריץ על כולן, כאילו מדובר בסרט טראשי של רוברט רודריגז.

אסף נבו: "אהבתי לקרוא" - מצוירים בסלון - מההברקות שמראות שאפשר לעשות כמעט הכל בלי תקציב.