הכריות הרכות של האוזניות סגרו על ראשו של טל שגב משני צדדיו. זה היה אוגוסט 2009, השעה הייתה שעת בוקר, ושגב התחיל את יום עבודתו באולפן. הוא עבד על השיר "הילדים שלי", שהוקדש לשלושת ילדיו, אותם פיזר חצי שעה קודם לכן בין הגנים והקייטנות. אבל משהו היה לא בסדר. הצלילים בקעו מתוך האוזניות באופן משונה. "אני מנגן את השיר ואני קולט שבאוזן שמאל אני שומע את הצליל פעמיים בתווים שונים, כלומר הצליל מתפצל. באוזן ימין הכל רגיל".
הוא הפסיק את ההקלטה והלך הביתה. כשהרים את הטלפון כדי להתקשר להזמין תור לרופא, צליל ההמתנה נשמע משונה. הוא העביר את השפופרת מאוזן לאוזן והבין שקרה דבר נורא. "הלכה לי השמיעה. זה היכה בי כמו פצצה".
כשהילדים חזרו הביתה, הקולות שלהם החרידו אותו. "שלושתם דיברו ואני שמעתי תשעה קולות", הוא נזכר. "הבנתי שאני לא יכול להיות איתם תחת אותה קורת גג יותר". במהלך חצי השנה הבאה הוא לא יראה אותם כלל.
שגב לקה במחלה נדירה למדי, דיפלוקוסיס, מחלה הפוגעת במוזיקאים לאחר חשיפה גדולה לרעש, ופעמים אחרות נגרמת מווירוס. היא מעוותת את השמיעה באוזן אחת ומפצלת כל צליל לשני תדרים. לא רק הקריירה נפגעת מאוד מהמחלה הזאת, אלא גם איכות החיים; עבור אדם שחולה בדיפלוקסיס, אפילו מקלחת היא חוויה מפחידה ומכאיבה.
"עולמי חרב עליי", אומר שגב. "האסון הזה גזל ממני את מה שהיה הדבר החשוב ביותר בחיי, המוזיקה". הוא הסתגר בתוך עצמו והתבודד. בניסיון להימלט הוא עבר לגור לבדו, בדירה של סבתו שנפטרה, ולא יצא מהבית. "שמתי מזרון בדירה ושכבתי סגור בבית. לא ישן, לא אוכל, לא מתקלח ולא עושה דבר. ולא מעניין אותי כלום ולא חסרים לי הילדים. כל היום הייתי מסתובב בין הקירות ואומר 'טווווווו', כדי לבדוק אם משהו השתנה, והייתי שומע את עצמי ואת העצמי המזויף". הוא אטם את האוזן הפגועה באטם והשאיר אותו שם גם כשהוא גרם לדלקות. רק כשחבש אוזניות עצומות הכל סביבו דמם. "לא היה טעם לחיים".
היית לבד לגמרי?
"הייתי רואה רק תוכניות ספורט או תוכניות עם תרגום, כי הטלויזיה היתה בלי סאונד. האשמתי את כולם במה שקרה לי, כל הדברים צצו לי בראש, מי עשה לי מה ולמה. הייתי לוקח שני כדורי שינה, נרדם וחולם שאני בבית ספר ושומע רגיל. מרוב אהבה ושמחה הייתי מתעורר ומגלה שישנתי רק 45 דקות. לפעמים היו רגעים נפלאים שפתאום הייתי שומע טיפה רגיל וחושב שהנה, זה עבר לי, אבל אז זה היה חוזר והלב שלי נשבר".
על מה חשבת כל התקופה הזאת?
"מחשבות כמעט אובססיביות על האנשים והחיים שלי והכל ממקום שלילי. למה זה מגיע לי, מה עשיתי, למה ההוא מתנהג ככה ולמה ההוא לא עשה ככה. אנשים התרחקו ממני, כי קשה לראות אדם שמסתגר ומרחם על עצמו. היו מחשבות לשים לזה סוף".
"הייתי מלא בעצמי ובכמה שאני מוצלח ומבוקש"
שבע שנים עברו מאז. לא מזמן הוא הבליח לרגע על המסך במחוברים, כשאורן ברזילי, שחלה גם הוא במחלה קשה, גיהן ברה, נפגש איתו ושומע ממנו את הסיפור שלו. לשגב, בן 43, יש קריירה ארוכה במוזיקה ככותב ומפיק; הוא פרץ לתודעה בבת אחת בשנת 2002 עם הלהיט "על הברכיים", שהיה מאלה שמושמעים כל שעה בגלגלצ. בשנה שעברה, אחרי תשע שנים של שתיקה, הוציא את האלבום החמישי שלו, "דף חדש". לפני שנה חזר להופיע.
כמו בהרבה סיפורים על התמודדות עם טראומות כאלה, ההחלמה שלו התחילה כשהוא הגיע לתחתית, כשלא היתה לו ברירה אלא לקבל את זה שלמצב שלו אין, כרגע, פתרון. זה קרה אחרי עוד בדיקה רפואית, כשהוא שמע את הרופא והאחות מדברים עליו. "מה נעשה איתו? כל כך חבל", אמרה האחות, והרופא ענה – "רק הפסיכולוג יעזור לו". שגב קיבל בוקס בבטן. "הבנתי שאין פתרון בשבילי", הוא אמר. "החלטתי לטפל במה שאפשר, בנפש שלי. ראיתי את המשפחה שלי בדיכאון, את אמא שלי אומללה ועצובה ואמרתי יאללה, אני אלך לפסיכיאטר ואקח כדורים. רק בשביל להרגיע את אמא זה כבר שווה לי".
הוא קיבל מרשם והתחיל לקחת כדורים נגד דיכאון. לאט לאט חזר לאכול, התחיל לחדש קשרים עם אנשים. כשיום אחד הטלפון צלצל הוא ענה והרגיש שהרווח בין הצלילים הצטמצם. חל שיפור בשמיעה שלו.
לשיפור נוסף אחראי איש דת. הוא לא מוכן לגלות מי הוא, רק מכנה אותו "הצדיק". "הוא לא מהרבנים האלה שלוקחים כסף מאנשים והכבוד חשוב להם וכולם יודעים את שמם", הוא אומר. "כשסיפרתי לו על המחלה הוא חתך אותי ואמר: תלמד לחיות עם זה. תתרגל. וזהו. לא אשכח את המשפט הזה. באותו הרגע אמרתי לעצמי שאני עם הרופאים סיימתי. הבעיה לא תעבור וזה בסדר".
היום הוא איש מאמין. הוא הולך לבית הכנסת ולשיעורי תורה. "החזרה בתשובה היא לא הסממנים החיצונים, הכיפה, הציצית והצדקנות, אלא היא הבנה עמוקה וכנה שאנחנו אוכל לתולעים, אבל רואים את כל העולם רק מתוכנו החוצה, כאילו היינו מרכז העולם ושהשמש זורחת לנו מהתחת. ואני לא יכולתי יותר לחיות ככה, הרגשתי שעד עכשיו חייתי בבית מעצר, שהייתי הכלא של עצמי ונמאס לי".
איזה אדם היית לפני המחלה?
"הייתי מלא קנאה ותחושה שמגיע לי וחייבים לי, פוגע באנשים מטעמי אגו, אינטרסנט ומלא בעצמי – כמה אני מוכשר, מוצלח, מבוקש. הייתי מקטר ומתעצבן כל הזמן ובזמן המשבר הגדול, כשהסתגרתי עם עצמי התנהגתי כמו מסכן, אבל לא הייתי מסכן באמת".
לא?
"לא. כל התחושות האלה הן שק של סבל. זה משא כבד, וגם ככה כואב לנו הגב, למה אנחנו מעמיסים על עצמנו עוד? האסון שקרה לי גרם לי לעשות הערכה מחודשת של הדברים וזה הפך אותי לאדם אופטימי ורגוע. גם בזוגיות זה אחרת".
איך אשתך, סיסי, קיבלה את ההתבודדות שלך?
"בחצי שנה ההיא ראיתי אותה פחות מההורים והאחים שלי. היא הייתה כל הזמן עם הילדים. אני חושב שהיא כעסה עליי, אבל לא אמרה שום דבר. היא יותר חזקה ממני, יותר מכילה ומבינה. אחרי שחזרתי הביתה והתחלתי באמת להתמודד עם הבעיה הזאת התקרבנו מאד והקשר התחזק. לפעמים סיסי ואני רואים טלוויזיה יחד על הספה אחרי שהילדים הלכו לישון ואני מעריך את זה באמת, את האינטימיות הזאת שאיבדתי אז כשלא גרתי בבית, כשהמשפחה לא עניינה אותי והייתי מרוכז מדי בעצמי".
"אחרי כל הופעה האוזן שלי מרוסקת שבועות"
כשטל שגב אומר שהמוזיקה הייתה כל חייו, הוא מתכוון לזה באופן כמעט מילולי: כשהוא היה בן ארבע התגלתה אצלו שמיעה אבסולוטית. בגיל שבע כבר הלחין. הוא למד במגמת מוזיקה בתיכון קריית שרת בחולון, העיר בה נולד ובה הוא חי עד היום, שם הכיר גם את פיטר רוט. הקריירה שלו בעולם הפופ התחילה כשרוט ביקש ממנו לנגן על קלידים באלבום של להקת "ועד הבית", אותו הפיק ירמי קפלן. שגב עוד היה חייל בשירות הסדיר.
בשנים הבאות הוא ניגן עם כל מי שרצה בו; כך התחיל לעבוד עם רמי פורטיס, ברי סחרוף ואיגי וקסמן. הוא הפיק עבור שלמה ארצי את האלבום "צימאון", והתבלט כמוזיקאי מוכשר בסצינת הרוק הישראלי. מאוחר יותר הגיע גם הפרק של המוזיקה הים תיכונית, והוא התחיל לכתוב עבור שרית חדד, ישי לוי, ליאור נרקיס ואייל גולן.
מי שהחזיר את שגב למוזיקה אחרי המשבר היה ברי סחרוף. "הקשר שלנו היה מקצועי בלבד", הוא אומר. "כשהוא שמע שחליתי הוא התקשר לשאול לשלומי. שלוש שנים אחרי כן כשהרגשתי שאני חזק נפשית וחזרתי לחיות, החלטתי להתקשר אליו ובעדינות מרובה לבקש ממנו עזרה".
מה ביקשת?
"התקשרתי ושאלתי אם זוכר אותי. אמרתי לו שאני רוצה לחזור והוא הזמין אותי לבוא אליו. השמעתי לו את החומרים שלי. הוא החזיר אותי לחיים של מוזיקה. הוא בשבילי מראה לאיך אני רוצה להיות, איש צנוע וישר שלא רודף אחרי הכבוד".
בשנים האחרונות הוא חזר גם לכתוב, שירים כמו "רק לחזור", אותו גם ביצע יחד עם שלומי שבת, שגם ביצע יחד איתו, ו"יש מי שאוהב אותי" ששרה זהבה בן. שרית חדד מקליטה בימים אלה שיר שכתב. "אני שולח את לחמי לכל מקום", הוא אומר. "זה אושר אדיר לחלוק משהו שכתבתי עם מישהו אחר".
האלבום האחרון שהוצאת, "דף חדש", היה אלבום מאד אישי שדיבר על המצוקה שלך, אבל הוא לא זכה לתהודה גדולה או להרבה השמעות. זה לא אכזב אותך?
"לא. כי יש בי הבנה עמוקה שאף אחד לא חייב לי שום דבר, לא הרדיו ולא הטלוויזיה, לא העורך וגם לא הבן אדם ברחוב. אף אחד לא חייב לאהוב את מה שאני עושה. כי ככה זה. לא תמיד יש התאמה. אז זה לא הלך, לא נורא. אני לא מתעסק בזה, אני אומר שיאהבו אותך מתי שיתאים להם".
לפני שנה הוא חזר גם להופיע. בהופעה הראשונה שלו, לפני שנה, סחרוף התארח, ואיתו שלומי שבת, יונתן רזאל ומוש בן ארי. "ההופעה הזאת החזירה לאשתי, לילדים, למשפחה ולחברים את השמחה והדמעות של האושר. הנה, טל חזר לעשות מוזיקה".
אבל כל הופעה גובה ממנו מחיר כבד. במשך כמה שבועות, ולפעמים אפילו חודשים, האוזן הפגועה מגיבה לרעש, והשמיעה מתדרדרת, לכן הוא עושה הפסקות ארוכות בין ההופעות."אחרי ההופעה הזאת הראשונה האוזן שלי הייתה מרוסקת שלושה שבועות", הוא אומר, "אבל הגעתי למסקנה שהשמחה ומצב הרוח מנצחים את זה. ואז אמרתי, אני אעשה מרווחים של שלושה חודשים מהופעה להופעה. ככה אני יכול לחזור בהדרגתיות וממקום של אופטימיות. אני לא מרחם על עצמי ואין לי בעיה יותר".
"לא שרדנו אז ואנחנו לא שורדים היום"
מאז המשבר נולדו לאשתו סיסי ולו עוד שני ילדים. היא בעלת גן ילדים קטן, מפרנסת יחידה. על כתפיהם הלוואות של מאות אלפי שקלים שלא סיימו להחזיר. "אני לא מתבייש לומר", הוא אומר, "לא שרדנו אז ואנחנו לא שורדים היום. ההורים שלי משלמים לנו את המכולת והוצאות אחרות".
מה השאיפות שלך היום?
"הייתי רוצה להיות נאמן לעצמי בשירים שלי, לקבל באהבה כל תגובה שלא תהיה. זאת ההצלחה שלי".
ואם להיות פחות רוחני?
"שהמוזיקה שלי וזאת שאני כותב עבור אחרים תרגש כמה שיותר אנשים. הייתי רוצה לקנות בעצמי ולשלם בעצמי, כפי שזה היה לפני המחלה, כשעבדתי בלי סוף והרווחתי יפה. והייתי כל כך רוצה לפנק את אשתי ואת הילדים בדברים גשמיים. זה חשוב שגם הגשמי יהיה בחיים מפעם לפעם במידה הנכונה".
צילום: יונתן בלום, הרמקול באדיבות רפי האוזמן, תיקון ושיפוץ רמקולים בחלפים מקוריים.