בקיץ 2023 היה אור נורוזי, נורוז, בשיא הקריירה שלו. אחרי שנים שבהן בנה את עצמו בסצנת ההיפ הופ הצליח הראפר לפרוץ למיינסטרים עם הלהיטים "דובשנייה" (עם אגם בוחבוט ושחר סאול) ו"משוגעת" (עם גל אדם), הגשים חלום כשחימם את טראוויס סקוט בפארק הירקון והחל להופיע באירועים פרטיים של סלבס; אלא שאז משהו נתקע. השירים המשיכו לצאת וגם שיתופי הפעולה המשיכו לזרום, אבל אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את ההצלחה הגדולה.
וככה, בגיל 23, הוא יצא להפסקה של שנה, שנגמרה במאי האחרון. מאחורי הקלעים בילה נורוז באולפן והקליט מוזיקה, אבל במקביל השתחרר מהחוזה שלו בהליקון ארומה מיוזיק, נפרד מבת הזוג מאיה אמיד, שאותה הכיר כמנהלת האישית שלו, חזר לגור ביחידת דיור אצל ההורים בהרצליה – ובעיקר עשה חשבון נפש. עכשיו, אחרי שסיים והרגיש שהוא מוכן, הוא משחרר את "לא מתגעגע" – אלבום חדש שעליו עבד כמעט שלוש שנים. "רק השנה התחלתי לעכל את כל מה שעברתי בשלוש השנים האחרונות", הוא אומר. "כשאתה בריצה לא נגמרת, לרגעים אתה מרגיש שאתה לא יודע לאן אתה רץ. לא אהבתי את זה, כי אם אתה רץ למקום הלא נכון, למה אתה רץ מהר כל כך?".
מה למדת בהפסקה שלקחת?
"לאהוב את עצמי, כי זה חשוב. הייתי צריך איזון, כי אם אתה על פול גז תקופה ארוכה, אתה תהרוס את המנוע ולא תוכל לנסוע. אבל אם אתה רוצה לעבור הרבה דרך, אתה צריך לדעת מתי לשחק עם ההילוכים. לקחתי רגע לעצמי, עכשיו אני מבין שהכל משפיע".
מה זאת אומרת?
"גם אם אתה מקצוען ומסוגל לספק את הסחורה, אבל אף אחד לא יודע מה עובר עליך בפנים ואתה סוחב דברים שאתה לא מטפל בהם – בשלב מסוים תצטרך לעשות סדר מחדש אם אתה רוצה לשרוד. הבנתי שאני צריך להתחזק".
פיזית, רוחנית, נפשית, אמונית?
"מכל הבחינות, ליטרלי. הרגשתי שפיזרתי את האנרגיה שלי לכל מקום והיה אכפת לי יותר מהקריירה מאשר ממני. רופא שיניים? יש הופעה. אז תדאג לעצמך, בשביל שיהיה מי שיופיע כמו שצריך, שיתפקד. סידרתי את סדר העדיפויות שלי מחדש".
זה לא הם, זה אני
מי שעוקב אחרי נורוז (24) זכה בשנה האחרונה להצצה לעבודה העצמית שעליה הוא מדבר. את האימונים בחדר הכושר תיעד הראפר בסטוריז, אבל גם מחוץ למסך טיפל בעצמו, בפן הרגשי. "יצא לי להיות פעם אחת אצל פסיכולוגית, היה מה שהיה. היו לי שאלות ספציפיות, כי הרגשתי שאני משתגע, אמיתי. הרגשתי שאני מאבד את זה לחלוטין. כלפי חוץ אנשים ממש בטוחים שאתה בסנטר שלך, אבל מבפנים אתה אומר, 'מה קורה?'. הפסיכולוגית פתרה לי כל מיני דברים, הערכתי את זה מאוד".
מה אתה עושה שמחזק אותך נפשית? עוזב את תל אביב?
"קודם כל, כן. להקיף את עצמי בסביבת אנשים שעושה לי טוב, שאני מעריך אותם ומחזיק מהם וחושב שהם יעזרו לי להפוך לגרסה טובה יותר של עצמי. ללמוד, לקרוא, להקשיב לפודקאסטים או ראיונות, כל מה שיכול להשכיל ולחזק. ואני גם עם עצמי, לעצור שנייה ולחשוב לעומק דברים שלא כיף לחשוב עליהם. הדברים הכי אישיים ולא נעימים שלי, ולהגיד איך אתה חי עם זה. לכאורה תמיד הייתי ככה, אבל הלו"ז נהיה עמוס מדי".
מבת הזוג והמנהלת האישית נפרד נורוז בתום מערכת יחסים של חמישה חודשים. השניים עברו לגור יחד בתל אביב, אבל חודשיים אחרי המעבר פירקו את הזוגיות. לטענתו, זה לא קשור בהכרח לעזיבה שלו את חברת התקליטים, והחזרה הביתה להורים קרתה כחלק מהאתחול הזה שהוא העביר את עצמו.
אתה מתבאס להגיד שאתה גר בבית?
"אני 'אוונינג איט', כי זו האמת, אני לא מתבייש במי ומה שאני. אני מרגיש שבגיל 24 זה לא כזה נורא. אחרי שהיה מה שהיה הרגשתי שאיבדתי את עצמי. איפה זכור לי שהנחתי את עצמי בפעם האחרונה? בבית. אני צריך לחזור ולהתחיל משם, מאותה הנקודה. הייתי צריך את ההרגשה הזאת של מה זה בית, וגם להיות בית עם עצמך".
ואיפה נכנסת הפרידה מבת הזוג?
"הפרידה קרתה עוד לפני העזיבה של חברת התקליטים. אין ספק שכל מי שקורא את הריאיון, אני ממליץ לו לא לערבב ביזנס ופלז'ר".
באותו זמן היית בטוח שאתה עושה את זה בקלות?
"חשבתי שאני מספיק בוגר. אני עדיין חושב, אבל לא לקחתי את הריזיקות הנכונות, כי צריך שניים לטנגו. היו רגעים שזה שגשג, לא אגיד שלא. אולי אם היא הייתה מנהלת אישית של אומן אחר, ולא שלי, זה לא היה בעייתי כמו שזה היה. זה כמו החיבור בין זמרים לדוגמניות, זה אותו עולם, עולם הבידור, הפרסום. חלק מהפרטיות שלך נלקח ממך ואתה רכוש הציבור, אתה כבר לא 'אזרח' רגיל לגמרי. אבל אם אשכרה עובדים יחד באמת, אני לא ממליץ לאף אחד. לא הייתי ממליץ על זה גם לפני זה, אבל הייתי במצב רוח של הרפתקה וזרמתי, לא מתחרט על כלום. זה עשה מוזיקה נהדרת, נתן לי אחלה מוזה".
הפרידה שלך ושל מאיה השפיעה על ההחלטה לעזוב את הליקון ארומה מיוזיק?
"לא ישירות, אבל כמכלול".
איך זה קרה? נגמר בטוב?
"כן, לגמרי. אני יזמתי את העזיבה, יצאתי באמצע הדיל. האמת שהם מאוד מקצועיים ומתוקים, אני עם עצמי הרגשתי שאני צריך ריסטרט ולכוון את עצמי מחדש והם דווקא מאוד הבינו. אין לי שום טענה. אני חושב שזה היה מאוד אישי, מאוד אני".
כי מה?
"הייתי צריך re-route, לחשב מסלול מחדש כזה. אני מאוד הולך עם תחושת הבטן שלי, עם מה שנראה לי נכון, ובשלב מסוים הרגשתי שמשהו לא כזה, אז עצרתי. אני מזל אדמה, צריך אותה".
צריך לקרות משהו חריג כדי שאומן יוותר על חוזה הקלטות.
"אני חושב שזה בא מבפנים, שאתה מרגיש שאתה לא במקום הנכון עבורך. נהפוך הוא, יש להם הרבה אומנים משגשגים, איתם הכל כשורה. זה עזר לי להסיק שזה כנראה לא הבית המקצועי הנכון עבורי, הם עושים את העבודה בן זונה, אני בנוי אחרת, צריך משהו אחר".
אני לא יודע מה עשיתי
את השיר הראשון שלו העלה נורוז ליוטיוב בגיל 16, ומאז התברג בסצנת הראפ הישראלית ובמקביל גם הנחה ושיחק בסדרות ילדים תוך כדי שהוא ממשיך להוציא להיטים ויראליים כמו "מרגיש נפלא" (יחד עם בוי אצ'י) ו"מגבת באוויר", שבהפתעה גמורה הפך ללהיט חתונות בישראל. "זה קרה בדיליי של שנה, זה היה סליפר קיצוני", אומר נורוז. סליפר, אגב, הוא שיר ש"ישנו עליו" וגילו אותו מאוחר. בשביל להבין את שאר הלינגו של נורוז תיאלצו כנראה להיעזר בגוגל. "כשהוצאתי את השיר הוא היה על 400 אלף צפיות ביוטיוב – סבבה, הגרעין מכיר ואוהב, מגניב. ואז, אחרי שנה, איזה בחור נפלא העלה סרטון קאבר בטיקטוק, ופתאום זה התפוצץ. מההפצה מצלצלים אליי, 'אתה שם לב מה "מגבת באוויר" עושה?'. נונסטופ מתייגים אותך, אתה רואה שהמספרים עולים, התגובות עולות. זה היה שיר די תקדימי".
איך הרגשת באותו רגע?
"מדהים. די לא ברור, אני זוכר שגם קולגות באו בקטע של 'בואנ'ה איזה מוזר זה שזה מתפוצץ פתאום, אה?'. זו הייתה הרגשה טובה. לא יודע, האמת שהכל רנדומלי ממש".
רנדומלי כמו להופיע עם השיר ביום ההולדת של אגם בוחבוט?
"זה היה כיף. זה היה מהאירועים הראשונים שלי. 'מגבת' פרץ את הסכר של ההופעות, הביא במות מגניבות. גם 'דובשנייה' עשה מלא שטח, אבל 'מגבת' בא מהשטח בצורה כאוטית. ואז שמתי לב גם כמה השיר הזה הוא חד-קרן בקרב התעשייה, כי פתאום אנשים שאלו כזה, 'מה עשית?'. ואני כזה, 'אני לא יודע מה עשיתי'".
והיום כבר הבנת?
"לקח לי שלוש שנים של להוציא מוזיקה בשביל להבין איך מוציאים מוזיקה כמו שצריך. בירוקרטית, אקו"ם, הכל היה כל כך צעיר ובזרימה. זה הולך אחורה עד לדודו פארוק (שהוציא איתו את "אחותך" – ד"מ), שעד היום אין בינינו שום מסמך על השיר. דודו, איפה התמלוגים שלי, אחי?".
אתם עוד בקשר היום?
"כן, בדוק, כפרה עליו".
והוא חייב לך כסף?
"חייב לי המון כסף. אתה יודע כמה אנשים חייבים לי המון כסף? בוא לא נדבר על זה", הוא צוחק בשביל להבהיר שהוא הכי צ'יל שיכול להיות לגבי זה.
למה? בוא נדבר על זה.
"לא לא, הוא סבבה, הוא בסדר. הוא יידע לקבל את זה בטוב. וגם, האמת, אני מאמין גדול בקארמה. היינו בסטייט אוף מיינד כזה, שזה לא עניין אותי. זה בדיוק הטוהר שהייתי צריך לחזור אליו, למקום שעשיתי את זה מכיף, שלא הרגשתי שזו עבודה".
שנה שלמה קורית בחודש
"מגבת באוויר" הביא איתו הצלחה גדולה והזמנות להופעות או שת"פים, אבל ב"דובשנייה" נורוז כבר עלה כיתה עם להיט מדינה, כזה שמשנה את החוקים. היום הוא מודה שבהתחלה לא ייחס לשיר יותר מדי חשיבות, והוא היה בסך הכל עוד פיצ'ר מבחינתו. כל מי ששמע את השיר התחייב שמדובר בלהיט, אבל הוא פשוט לא הבין מה הם רוצים. "הגעתי למסקנה שאין אמת אחת, אתה יכול מאוד לאהוב שיר ובעיניך זה הלהיט הכי גדול בעולם, ואז פתאום זה יוצא ואתה כזה אה, או-קיי. זה יכול להיות יותר גדול ממה שחשבת, או הרבה פחות. 'דובשנייה' מאוד הפתיע אותי", הוא מודה היום. "כשזה יצא נכנסתי לאיזה לופ מטורף. פתאום אתה טס, תוכן של שנה קורה בחודש. אתה מבין ומעכל דברים בדיעבד. לא ידעתי ש'דובשנייה' יעשה מה שיעשה".
כמו בסיפור ההצלחה הכי ישן בספר, גם עם "דובשנייה" הביאה איתה ההצלחה משברים. נורוז, אגם ושחר הופיעו עם השיר כמה פעמים, אבל פתאום נשארו רק אגם ושחר. השיא הגיע כשהלהיט הוכתר לשיר הטרנדי ביותר של יוטיוב בשנת 2022 ואגם ושחר קיבלו את הפרס על במת הפסטיגל, אבל נורוז נעדר מהאירוע. כשהוא נשאל על זה, ניכר שהוא מנסה שלא לתת יותר מדי פרטים, אבל כן רומז שמדובר בצעד שהגיע מצד "גאגא מיוזיק", המנהלים של שחר ואגם. "ברמה האישית שחר קודם כל אח שלי, חבר, מכיר אותו שנים. גם אגם מתוקה, אני חושב שהיא נשמה ענקית. איתם ברמה האישית לא היה לי דבר, זו הבירוקרטיה של המסביב. אני הייתי עם הצוות שלי והם עם שלהם, והצוות שלהם מאוד רצה שנתאחד אבל אני בחרתי שלא".
הם רצו לנהל את האירוע.
"כן, בין היתר. אני חושב שזה היה מורכב ממלא פוליטיקות ודברים שלא קשורים אלינו, וגם בפסטיגל אני עד היום לא יודע מה קרה. יצא פרסום שאני משתתף, אף אחד לא דיבר איתי. היה שם חוסר תקשורת".
נעלבת מזה?
"שחר הביא לי את הפרס, אבל לא קיבלתי אותו על במה פומבית. יש הרבה פוליטיקות ודברים מוזרים שקורים בתעשייה, אני משתדל שלא להתייחס אליהם. זה הצחיק אותי".
לא ניסית להבין מה קורה?
"בכללי, 'דובשנייה' היה להיט בסדר גודל כזה שהוא כנראה גרם לאנשים להיות רגישים בקטעים מסוימים. יש פתאום כסף, הצלחה, פרסום ופרסים, אז פתאום אתה מגלה את פרצופם האמיתי של האנשים. כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים".
אחרי שסיים לעכל את כל מה שעבר הגיע הזמן של נורוז להוציא את המוזיקה שאגר בתקופה הזו ולצאת לדרך חדשה. "האלבום הבא שלי יהיה משהו מיוחד. לא אעשה עוד אלבום סתם בשביל לעשות עוד אחד, בא לי שזה יהיה הכי אישי, מדויק, ברמה גבוהה. אז לא הלחצתי את עצמי לסיים אותו, אלא ממש נתתי לדברים לקרות", הוא אומר.
כל החוויות של ההצלחה ומה שהיא הביאה איתה נכנסו לאלבום החדש?
"ברמה מסוימת כן. אין ספק שמאלבום לאלבום אני מנסה להיות פתוח יותר, וכן עם המוזיקה, להעביר עוד יותר ולצייר תמונה של מה קורה איתי. באלבום הזה ניסיתי להנגיש את עצמי מאוד".
מה זה אומר להנגיש?
"להתחדד, כאילו, אתה כותב כל כך הרבה ורסים, שירים, בתים, מנסה כל כך הרבה כיוונים, מקליט ככה וככה, בודק את המנעד, אבל אז אתה גם לומד על עצמך המון, ואני חושב שמשם גם זה נהיה יותר רציני. לא יודע אם רציני, אבל גם אם הביטים שמחים ומאושרים, הטקסטים לפעמים מאוד מלנכוליים ודווקא אמיתיים, גם אם הם שנונים או מצחיקים הם לא סאטירה, הם האמת. פשוט מוגשת מצחיק".
מי שהאזין לשיר או שניים של נורוז מבין בדיוק למה הוא מתכוון כשהוא אומר "מוגשת מצחיק". יותר מכל, המוזרות שלו היא היכולת המרשימה ביותר שהוא מחזיק (אני מאחל לכל הראפרים בישראל להצליח לכתוב שורות כמו "יציאות בערב, רוצה לשתות בלוגה, אין לה יום הולדת, כל הנרות על העוגה, הלכה פתחה מימונה על הלגונה"). וזה לא שלא היו לו התנסויות עם שירים "עמוקים": ב-2020 הוציא את "תמונה", אלבום שעוסק לא מעט בהתבוננות עצמית, אבל עד עכשיו לא שמענו אותו שר מסרים כמו 'חכי רגע, את רצה, זה מהיר לי', כמו שהוא עושה ב"ג'טסקי" מתוך האלבום החדש.
"את רצה מהר מדי. אמת, כן", הוא מודה כשנשאל על השיר. "פתאום להיות במצב שאתה אחרי מערכת יחסים ואתה יוצא עם בנות, ופתאום מישהי נהיית אובססיבית מדי מהר מדי. רגע, אני מכיר אותך דקה וחצי. 'אין שום בושה בלהעמיס אותי', הכל טוב, רגע, אבל בקצב שלי. דברים שגם אני לא חשבתי שאני אעבור".
חשבתי שאני יודע מי אני
אחרי "דובשנייה" הוציא נורוז לא מעט שת"פים גם עם שמות מפתיעים ביחס אליו, כמו הראל סקעת ודודו אהרון – שירים שדווקא לא הצליחו כל כך מבחינה מסחרית.
אלה שירים שבאו אחרי טעימה מהמיינסטרים, כשאמרת "או-קיי, מגניב, אולי ננסה עוד מזה"?
"אני מבין מה אתה אומר, אבל אני חושב שמה שקרה זה שהמיינסטרים קיבל טעימה ממני, ואמרו 'אנחנו רוצים עוד', ואני לא באמת הספקתי לעכל. פופ הוא לא באמת ז'אנר כמו השאר, כי כל מה שפופולרי הופך לז'אנר הפופ. ואני לא הבנתי שבעודי עושה את השיט שלי אני, לכאורה, עושה פופ. אם אתה נהיה אומן טוב יותר, אתה פשוט מתבגר, אז אתה בצורה טבעית תרצה לצמצם את ה'רוטב', לחדד עצמך כאומן".
ולפנות לקהל רחב יותר?
"אבל בצורה טבעית. ואם הכתיבה שלך ברורה יותר, אז יותר אנשים יכולים להבין אותך, ובטבעיות יכול להיות שזה יהיה יותר פופי או יתפוצץ בטיקטוק".
למרות שה"מוזרים" שלך, "מגבת באוויר" או "מרגיש נפלא", הצליחו גם הם.
"אני מסכים, לא יודע באמת מה קרה, אני חושב שזה התחיל ב'מגבת'. דברים שהוצאתי אותם מבחינתי כהיפ הופ פתאום קצת זולגים למיינסטרים, לפופ, ומשם גם באו ההצעות לשת"פים. כי אמרו, 'אנחנו אוהבים את הסאונד בייט הזה שלך, בוא תיתן לנו דוגמית לשיר הזה, בית פה וכו''. בשלב מסוים הפסקתי עם זה, כי אמרתי, 'זה מגניב אותי, אבל אני לא רוצה להרגיש כמו ראפר מחמד'. קמפיינים, חסויות, אני לא אוהב את הווייב הזה. פונים אליך משרדי פרסום, ואתה לא יודע בכלל מה זה משרדי פרסום, מציעים קמפיינים".
היום אתה יודע?
"היום אני מבין הרבה יותר, אחרי הרבה ניסיונות ושיעורים. זה מדהים, כי תמיד חשבתי שאני יודע מי אני, אבל כל יום מגלים מחדש".
זה לא נפסק אף פעם.
"אף פעם. אבל אני משתדל שלא להתחרט על כלום, הכל לטובה, אני באמת משתדל לחיות ככה. הגעתי למסקנה שהכישרון האמיתי שלי זה כשאני לא מקשיב לאף אחד, והולך עם המוזרות, ההזיה. דווקא לאמץ את השיגעון של עצמך, זה מה שאני צריך לעשות. גם אם אני לא מצליח להסביר למה, זה מה שהמציאות, החיים, אלוהים, היקום, אומרים לי לעשות".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי
מטעם גאגא מיוזיק טרם התקבלה תגובה עד למועד פרסום הכתבה