כבר שבע שנים שהזמר סטפן לגר עובד בלי הפסקה כדי לגרום לנו לאהוב אותו. אפשר להגיד שהוא עלה על הנוסחה. השירים שלו מושמעים באירועים גדולים (כשהיו) ופופולריים במיוחד במתחמי טרמפולינות; הורים מזמינים אותו להופיע בחגיגות של ילדיהם; כנראה שאין ישראלי שלא מכיר את "קומסי קומסה", הפזמון שחוגג את מנטליות הככה-ככה הישראלית. מאחורי כל זה עומד צעיר בן 22 עם אנרגיות שיא וחיוך שמשדר תמיד שהכל בסדר. אלא שבשנה האחרונה, הופיעו כמה סדקים על פני החזות המלוטשת.
המשבר התחיל בקיץ שעבר. סטפן היה אז בכל מקום: בטלוויזיה, ברדיו, על הבמות, בקמפיינים ובטיקטוק. הרקדן שפרץ בקליפים של סטטיק ובן אל התקדם במהירות למרכז הבמה ולמד שגם עם הצלחה צריך לדעת איך להתמודד. "יום אחד חזרתי מהופעה והתכוונתי ללכת לישון, שכבתי במיטה ופתאום התחילו לזלוג לי דמעות. הרגשתי ריק. הבנתי שהתרכזתי אך ורק בעבודה שלי. לא לקחתי יום חופש אחד. הייתי קם, אוכל, מופיע, הולך לישון, זהו. כמו רוח רפאים. אני לא יכול להגיד שזה לא הצליח, אבל בדיעבד הבנתי שלא רציתי להתרכז בדברים האמיתיים שקרו לסטפן בנפש. דאגתי שהכל יהיה טוב בעבודה שלי, דאגתי לשמח את האנשים שסביבי אבל לא חשבתי על עצמי. הבנתי שאני משמח את כולם אבל אני בכלל לא שמח, אני עצוב. והכי עצוב זה שאפילו לא שמתי לב שאני עצוב".
אנחנו נפגשים אחרי שורה של תהפוכות אישיות ומקצועיות. בשנה האחרונה סטפן כונה "גוי מסריח" על ידי הרב רונן שאולוב; הואשם שהשיר שכתב יחד עם איתי לוי "רק בנות" שוביניסטי; תועד כשמנהלת בית ספר מנשקת אותו על השפתיים ללא הסכמתו; עמד במרכז השערורייה שעורר הזמר דודו פארוק, כשכתב שיר שכולו עוסק באיבר המין שלו; לפני חודש הגיב בזעם כשנשאל בראיון בפעם האלף על מוצאו.
אם בעבר הוא היה מדפדף את החוויות הלאה, היום סטפן רוצה להתעכב עליהן, להבין למה הדברים משפיעים עליו כפי שהם משפיעים. "אני עובר תהליך. אני אחר, בוגר יותר. יותר יודע מה אני רוצה. אולי סוף סוף עברתי את גיל ההתבגרות. כל החיים לא ידעתי להגיד 'לא', עד שבשנה האחרונה התחלתי לשאול את עצמי למה אני חייב לרצות את כולם. הבנתי שהבעיה היא בי. אני לא חייב להסכים להכל".
את התובנה הזו סטפן זוקף, איך לא, לזכות הקורונה. ואם להיות ספציפיים - לגל הראשון. כשהקולגות תססו וחיפשו דרכים להישאר בתודעה, הוא נח. "בגל הראשון הרגשתי הכי טוב אי פעם. ראיתי את כולם סוערים, אבל הרגשתי שאני חייב להירגע. הייתי יושב בבית ומצייר לעצמי, ראיתי את הבלגן בחוץ אבל זה לא הפריע לי".
את סטפן החדש, זה שעומד על שלו, הוא השיק בחודש שעבר כשזומן לראיון אצל איילה חסון, ראיון שהיום כבר לא זמין לצפייה ברשת. כברוב הראיונות שסטפן נתן, חסון שאלה אותו שאלות על הרקע שלו. היא שאלה האם ההורים שלו מקונגו (הם מטוגו), לאן הוא מרגיש יותר שייך והאם הוא מרגיש זר לאור מוצאו. סטפן השיב נרגז, "אני ישראלי, נולדתי בארץ, גדלתי בבת ים, חולון וראשון. עד מתי ישאלו אותי מאיפה אתה? נולדת בארץ? אתה מרגיש ישראלי?". לאחר מכן העלה בסטורי שלו סרטון תגובה ארוך וזועם.
"זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה", הוא מסביר, "אבל מבחינתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני יודע שאני שונה, אני אפילו אוהב את זה שאני שונה. אבל עדיין אני מרגיש שאיתי נתקעים על שאלות כאלה בגלל צבע העור שלי. כשאמן מתחיל תמיד שואלים אותו שאלות כמו איפה הוא גדל ומה הוא עבר, אבל בשלב מסוים מדברים איתו גם על העשייה שלו, מתקדמים יחד איתו. אצלי זה לא ככה, אותי תמיד שואלים איזו שפה אני מדבר בבית והאם חוויתי גזענות. כשאין מה לשאול את איתי לוי שואלים אותו על גזענות? אז אותו דבר לגביי. יש לי מה להגיד מעבר. אל תשחקו אותה כאילו אין על מה עוד לדבר איתי, בואו".
נשים הן פרשס
סטפן לגר (במקור גאגבה, "אבל המשמעות של לגר זה 'הבחור' בצרפתית, אז שיניתי, זה נשמע טוב"), שהקליפים שלו גרפו עשרות מיליוני צפיות, חתם השנה על חוזה הקלטות עם ענקית המוזיקה וורנר צרפת. ועדיין, מבט חטוף בחשבון האינסטגרם מוכיח שהעוקבים רחוקים מלהתמקד רק במוזיקה. תגובות כמו "חתיך למות", "איזה קוביות" ו"סקס אפיל משוגע" מופיעות מתחת לכל תמונה שלו. נראה שלמרות המאבק של סטפן לחזק את מעמדו כאמן - לא פעם הכשרון מקבל פחות תשומת לב מהקוביות בבטן.
זה מחמיא או מעליב?
"לא מבאס אותי שמדברים על איך שאני נראה, זה חלק ממני. אני יודע שיש בי הרבה יותר מזה, אז לא אכפת לי שמתעסקים גם בדברים האלה".
אחד מהדברים האלה היה סרטון שפורסם בחודש שעבר, ובו תועדה מנהלת בית ספר במרכז הארץ כשהיא מנשקת את סטפן על שפתיו בהפתעה. מיד לאחר הנשיקה, המנהלת נראתה מחויכת ואילו סטפן קפא ונראה קצת המום. "תמיד לפני הופעות המורות נכנסות להצטלם איתי בחדר מורים. הצטלמתי עם המנהלת, היא באה לתת לי נשיקה בלחי ואני בדיוק הסתכלתי עליה. יצאה נשיקה. אבל באמת, זה היה בטעות לגמרי וגם רואים את זה בסרטון. זו הייתה סיטואציה מאוד מביכה לשנינו, זה גם סיפור ישן".
המורה לא ממש נראתה נבוכה.
"במציאות היא הייתה מאוד נבוכה, לא דיברנו על זה אחר כך. זו הייתה סיטואציה הזויה".
סיטואציה הזויה שגרפה מאות אלפי צפיות ברשת.
"זה מעניין כי זה אני וכי יש שם נשיקה, גם אותי מעניינים הדברים הפלפליים והצהובים. זה כמו שיותר יעניין אנשים לשמוע שקים קרדשיאן וקניה ווסט רבו מאשר שלקניה יצא אלבום חדש".
הרבה אנשים פירשו את זה כסוג של הטרדה.
"לא ראיתי את זה ככה. אם הייתי אישה אולי זה היה שונה, אני חושב שאצל אישה זה אחרת. נשים הן "פרשס", זה מיוחד יותר. אז אוטומטית הפגיעה בנשים הופכת להרבה יותר רגישה, אני לא ראיתי בזה הטרדה".
ומה חשבת על השיר "סטפן לגר" שכתב דודו פארוק?
"לפני שהוא הוציא את השיר הוא שלח לי הודעה ורצה לספר לי. אמרתי לו, 'אל תגיד לי מה אתה עושה, תעשה מה שאתה רוצה'. לא רציתי לדעת. שמעתי רק כשזה יצא, והשיר קורע מצחוק. לקחתי את זה בהומור, מה אני אמור לעשות? לבכות? זה שיר מצחיק. זה גם עזר לי, הוא הרים לי".
אני מצטטת: "סטפן, סטפן, מה יש לך שם? תראה לנו ת'נמייה, ת'חנוכייה [...] מה זה? שלוש רגליים?"
"נו באמת, מישהו יודע מה הגודל של ה'זה' שלי? לא. זה מה שדודו שר וזה הכל. אני למדתי מהשיר הזה שאין גבולות בעולם. זה מצחיק".
אותו סטפן
סטפן משתמש במילה "מצחיק" הרבה ודי בקלות. גם כשקשה לו הוא שומר על החיוך, הרגלים ישנים קשה לשנות. "כמו שאני בהופעות ככה אני בבית. אני אותו סטפן, השטויות, הפרצופים, החיוכים, זה מי שאני וכנראה שזו הסיבה שאנשים אוהבים אותי".
אבל אתה אומר בעצמך שאתה עצוב לפעמים, ולא שמעתי שיר שלך על נושא יותר כואב.
"יש לי את הדברים שיותר קשים וכואבים לי אבל אני לא רוצה לשיר עליהם. משפחה, חברים, זוגיות, את הדברים האלה אף אחד לא יראה ברשת. אני שומר לעצמי. חשוב לי לעשות את ההפרדה הזו, כי בסוף מה נשאר לך אם אין לך כלום לעצמך? גם את החברים שלי אני לא תמיד משתף בדברים שעוברים עליי".
גם את החלום להיות חלק מעולם הבידור הוא לא מיהר לחלוק עם הקרובים אליו. "כילד אני זוכר שהייתי רואה סרטונים של ריקוד והייתי עומד בחדר שלי ומנסה ללמוד את התנועות. לא לקחו אותי לחוגים, ההורים שלי לא חשבו שבאמת יצא ממני משהו בריקוד, אבל זה לא שינה לי, חיפשתי רקדנים, כוריאוגרפים, מלהקים ובמאים והייתי שולח להם סרטונים שלי וכותב 'היי אני סטפן תראו איך אני רוקד'. הייתי תמים, שנים אנשים היו מתעלמים מההודעות שלי".
לא יותר פשוט לשאול את ההורים אם הם יכולים לקחת אותך לסטודיו?
"אני לא מאשים את ההורים שלי בזה שהם לא האמינו בי. ידעתי שכדי להצליח אני צריך להיות לבד בדרך הזו. גם כשכבר התחלתי לרקוד והייתי הולך לתחרויות לא סיפרתי להם. אמרתי להם שאני הולך לבית ספר ועולה על אוטובוס לחזרות. אני זוכר שהייתי הולך לתחרויות ורואה את כל המתמודדים מתחבקים עם ההורים שלהם בסוף התחרות, ורק אני ירדתי לבד מחויך במדרגות של הבמה".
זה נשמע כואב.
"לא נורא, אבל היו גם כישלונות. גם כשכבר התחלתי לרקוד הייתי הולך לאודישנים ושומע 'לא' בלי הפסקה. על כל 'כן' אחד היו לפחות עשרה 'לא', אבל זה דרבן אותי להמשיך ולהילחם".
מתוך אותה אמביציה ואותה בדידות, סטפן הגיע לאודישן הגדול הראשון שלו כרקדן, לתצוגת אופנה של מותג גדול. "חבר סיפר לי שהוא נבחן לתצוגה הזו ואמר לי מתי ואיפה האודישן. החלטתי ללכת, אז מה אם אף אחד לא הזמין אותי. נכנסתי לחדר, צילמו אותי, אמרו לי לחייך ולרקוד בקטנה. רקדתי שם ריקוד מטורף, השקעתי ברמות. בסוף הם גילו שבכלל לא הוזמנתי לאודישן ועשו בלאגן, התקשרו לסוכנות שלי, הסוכנות נזפה בי. עזבי".
לא עברת?
"איזה עברתי? העיפו אותי משם".
ידעתי שזה יצליח
מאז ההתפלחות לאודישן ההוא עברו שבע שנים. סטפן היה אז בן 15, חסר ניסיון או קשרים בעולם הבידור. את הג'וב הוא לא קיבל, אבל הרוויח משהו אחר. "מחוץ לחדר האודישנים פגשתי את הסוכן מיכאל סמו, לא ידעתי מי הוא אבל התחלתי לחפור לו וסיפרתי לו על עצמו. הוא די התרשם, כשחזרתי הביתה חיפשתי אותו בפייסבוק והמשכתי לכתוב לו. בסוף הוא הסכים שניפגש".
באותה שנה הוא כבר חתם על חוזה אצל סמו, שמנהל אותו עד היום. "באחד האירועים שרקדתי בהם לא יכולתי לרדת מהבמה, הילדים לא שחררו אותי. בשלב הזה מיכאל ומנהל הלהקה שרקדתי בה (דניאל תייר, מנהלו האמנותי של סטפן עד היום) תפסו אותי ואמרו לי שאני חייב להוציא שיר, שיש בי משהו ואם לא אעשה אם זה כלום אני אתבזבז. גם אני חשבתי ככה".
מאז הוא הוציא יותר מ-15 סינגלים, ביניהם שיתופי פעולה עם נועה קירל, מרגי וסטטיק ובן אל. השנה הוא משתתף בפעם השנייה בפסטיגל, ובין הסגרים הוא מופיע מול ילדים בכל רחבי הארץ. לאחרונה הוא שחרר את השיר "רק בנות" יחד עם איתי לוי, שיר שמילותיו עוררו סערה: "אחי הזמנתי רק בנות, אני ואיתי לוי הזמנו רק בנות". לצד השניים, מופיעות בקליפ עשרות נשים שרוקדות בבגדי ים. "אני לא רואה את הבעיה בשיר. השיר בכלל עוסק בהעצמה נשית".
מה?
"כן. חוץ ממני ומאיתי כל המשתתפות בשיר הן נשים, משתתפות בו גם נשים חזקות ומשפיעות כמו נטלי דדון ופנינה רוזנבלום. האווירה בקליפ היא להרים לנשים, שהנשים יכולות לעשות הכל. רצינו להעצים אותן".
אתה חושב שזה מה שמצטייר מבחוץ?
"כן, אני בטוח שרוב האנשים שראו את הקליפ חושבים ככה. אבל תמיד יהיו את האלה שיחפשו את הדברים הרעים וזה מה ששומעים. אני בטוח שאם תצאי לרחוב ותשאלי על השיר הזה יגידו לך שזה מה שהתכוונו להעביר".
בין מי שהביעו את דעתם על השיר היה הרב רונן שאולוב, שצולם מתבטא נגד השיר ומכנה את סטפן "גוי מסריח". "ראיתי את הסרטון הזה איך שקמתי בבוקר", סטפן משחזר. "עוד לפני שהבנתי מה הוא אומר צילמתי מסך, העליתי לסטורי וכתבתי 'אמן'. בכנות, הוא פגע בי. זה הזוי. חשוב לי לכבד כל אדם באשר הוא, ופתאום לשמוע שככה חושבים עלי זה לא נעים. אבל זהו, עבר. מבחינתי לא צריך לתת לזה מקום. על זה אני צריך לבזבז את האנרגיה שלי? אין לי כוח".
דווקא נראה שיש לך הרבה כוח.
"אני ישן גג שלוש שעות בלילה וגם זה בלחץ. אני צריך לטפל בזה, יש לי סיוטים נוראיים, אני לא מצליח לישון. אני חולם הרבה על דברים רעים, בעיקר על מוות. לפעמים אני מרגיש בחלום שמנסים להרוג אותי. זה מפחיד, אבל אני אדם כל כך עייף שאני אומר תודה על זה שאני בכלל מצליח לישון".
כל מי שרוצה לשמוח, סטפן יגיע לשמח אותו
במקביל לקריירה המשגשגת בארץ, השנה הוא גם פרץ את גבולות המדינה כששחרר שני סינגלים בצרפתית, "פאבלה" ו"וידה לוקה". האחרון גם זכה להצלחה נאה בצרפת, עם יותר מ-12 מיליון צפיות ועשרות השמעות בתחנות הרדיו השונות. "כשכתבתי את השיר הזה אף אחד לא האמין בו. הקלטתי אותו בפלאפון וצחקו עלי, אמרו שזה לא טוב, אבל נלחמתי עד שהוא התפוצץ והפך ללהיט. ידעתי שזה יצליח".
יש לך כבר קהל בצרפת?
"יודעים מי אני אבל הקהל שלי עדיין קטן. יצא לי להופיע בצרפת ולא ממש הכירו אותי, חיממתי כמה זמרים, למרות שלא ידעו מי אני הגעתי עם כל הביטחון ודפקתי הופעה".
זה לא מלחיץ? להופיע בפני אנשים שאין להם מושג מי אתה?
"זה עוד יותר מטורף. לפני ההופעה הרגשתי כאילו אני הולך לזיין את כולם, זו הייתה התחושה".
אני יושבת מול איש שמצליח לבלבל אותי. מצד אחד ראשו עטור בצמות לבנות, הוא לובש בגד בצבע כחול בוהק ולעיתים ממלמל מה שנשמע כמו קללות באנגלית לפני שעונה על השאלות שלי. מצד שני הוא שקול, רגוע, לא מתפרץ וחושב על כל מילה. "כן, אני קונטרול פריק", הוא מאשר כשאני מעלה בפניו את המושג. "תמיד חשוב לי להיות בשליטה, לדעת מה קורה, לבחון מי האנשים שמדברים איתי ומה הם רוצים", הוא מספר. "באופן אישי בחיים לא עישנתי סיגריה ולא שתיתי אלכוהול, מעולם לא נגעתי בצ'ייסר. גם בפן המקצועי אני מעורב בהכל, אם יש משהו שאני לא רוצה לא עושים אותו. לא שאני דיוה, אני פשוט יודע מה נכון לי".
באוגוסט פורסם כי סטפן ובת זוגו, הרקדנית איב ברנשטיין, נפרדו לאחר שנתיים וחצי של זוגיות. "את מה שהיה בינינו אני מעדיף לשמור לעצמי", הוא מבקש בנימוס. חודש לאחר מכן הוא כבר תועד בחופשה בחו"ל יחד עם דוגמנית אחרת, הודיה כהן, תמונה שמיד הוצמדה לה הכותרת "הזוגיות החדשה של סטפן לגר". "לא היה ביני לבין הודיה כלום. היא הבחורה הראשונה שראו אותי לידה אחרי הפרידה מאיב אז ישר כתבו שאנחנו זוג. אנחנו חברים טובים וזה הכל. גם בחופשה נפגשנו במקרה. אני לגמרי רווק".
אם כבר רווק, מתחילים איתך?
"את יודעת, כמו כל בן אדם, מתחילים גם באינסטגרם וגם במציאות. אבל האמת היא שאני כמעט לא שם לב לזה, אני מאוד מעופף, יכולים להתחיל איתי ואני בכלל לא אבין שזה קורה".
איך לא?
"אם כותבים לי הודעות אני עונה תמיד. לפעמים יוצא שמדברים קצת, אבל לא יותר. לפעמים גם גברים מתחילים איתי, אבל בגלל שאני לא בקטע הזה אני בכלל לא שם לב לזה".
אבל יש לך קשר חזק עם הקהילה הגאה. השיר "טיקיטאס" שהוצאת יחד עם נועה קירל, שיצא לכבוד חגיגות יום ההולדת של הליין הגאה "אריסה", ואתה מופיע לא מעט מול חברי הקהילה.
"כן, כי חשוב לי לעשות שמח בכל מקום, אני משמח כל מי שרוצה לשמוח. ערבים אני אלך, דתיים אני אלך, אפריקאים אני אלך. כל מי שרוצה את סטפן, סטפן יגיע לשמח אותו".
כשמשמחים את כל מי שרוצה, קשה ללכת ברחוב בלי בקשות לסלפי או לסרטון ברכה ליום הולדת. הוא מכיר ביתרונות הפרסום ("אני נכנס לכל מקום בחינם ומקבל המון דברים"), אבל חשוב לו גם לדבר על המחיר. "אני מרגיש שהרגש שלי נהרס. אני אדיש לכל דבר, אף ביקורת כבר לא מפריעה לי, אני לא מבין איך זה קורה אבל זה המצב. אני חייב להיות פחות אדיש", הוא אומר ועוצר לרגע. "עוד דבר שאני רוצה להגיד לך", הוא ממשיך. "זה שכשאתה מפורסם אנשים מאמינים לכל מה שהם שומעים. אם ישמעו שסטפן הפליץ פיל אז יאמינו לזה. אני לא מתלונן על הפרסום, אבל כשאנשים לא מכירים אותי וישר מביעים עלי דעה, זו בעיה".
בחודש שעבר הוא טס עם חבר טוב לחופשה במיקונוס ביוון, כדי "להיות סטפן, בלי שיכירו אותי. לחזור להיות אנונימי". באחד הימים בחופשה הלכתי עם חבר שלי ברחוב ומישהו נכנס בנו עם אופנוע. ישר לקחו אותנו לבית חולים ובדקו אותנו. אחרי הבדיקות שחררו אותי עם קביים ואת חבר שלי עם כסא גלגלים".
על אף התמונה הקשה שעולה, את הסיפור על תאונת הדרכים הוא מספר בחיוך רחב. "כשהיינו בבית חולים כולם דאגו לנו, וגם במלון כולם שאלו לשלומנו ורצו לפנק אותנו. אנשים שלא יודעים מי אני, אנשים שאני אנונימי מבחינתם דאגו לי והתחברו אלי. כשהבנתי שאנשים שלא מכירים אותי עדיין מעניקים לי את האהבה הזו נזכרתי שאני עושה משהו נכון. שאוהבים אותי בגלל מי שאני, בגלל האופי שלי. לא בגלל שאני סטפן הזמר".
כשהיית ילד חשבת שבגיל 22 תצטרך לטוס לחו"ל כדי להרגיש אנונימי?
"אני מעריך מאוד את מה שקורה ומודה על כל רגע. אבל האמת היא שתמיד האמנתי שזה יקרה ודמיינתי את הרגע הזה. אני לא מופתע שזה קורה עכשיו. יותר מזה, אני יודע שעכשיו אני אפילו לא עשרה אחוז ממה שאני באמת יכול להצליח, ממה שאני באמת אצליח. אנשים בטח ירימו גבה על זה, אבל ככה אני מאמין, וזה הכי חשוב".
צילום: משה נחומוביץ | סטיילינג: איתי בצלאלי | איפור: רויטל כהן