מי שמאזין ליסמין מועלם מרגיש כנראה שהוא יודע עליה כמעט הכל. בשירים שלה, ובעיקר באלבום האחרון "אין עולם", היא חשופה וכנה באופן שאי אפשר לטעות בו. אבל יש דברים שמועלם מעדיפה בכל זאת לשמור לעצמה. למשל את בתה עלמה, שאומנם הקול שלה מסומפל בשיריה, אבל מי שעוקב אחרי מועלם באינסטגרם לא ראה תמונה אחת שלה. לעומת זאת, מי שהגיע להופעה שלה בקיסריה לפני כשבועיים קיבל סוג של הצצה: בת השנתיים קראה פתאום לאמא שלה, שבדיוק הופיעה מול כ-3,800 איש. מועלם נראתה לרגע כאילו היא עומדת לזנק לשורה הראשונה, אבל הסתפקה בלקרוא לה בחזרה.
"פתאום שמעתי 'אמא! אמא!', והאינסטינקט הטבעי זה פשוט ללכת דוך אליה", מספרת מועלם. "כל ההופעה ראיתי אותה, ובאיזשהו שלב אמרתי, 'יואו, היא עייפה גמורה, היא צריכה ללכת לישון'".
איך היא חוותה את הקיסריה הראשונה שלה?
"היא מאוד נהנתה. אני תוהה אם זה הדבר הנכון, כי אני לא רוצה לכפות עליה את הדבר הזה. אני במחשבה שלא אביא אותה יותר להופעות. אמרו לי אחר כך שמהקהל התייחסו וצעקו 'עלמה', ואמרתי כזה, 'שיט, זה מוזר לילדה שזרים צועקים את השם שלה'".
אני מניח שאין לך באינסטגרם Close Friends שאת כן משתפת איתם תמונות שלה.
"לא, כבר אין לי אינסטגרם. מחקתי אותו".
למה?
"לפני משהו כמו חודש וחצי היה לי יום שנשאבתי לאיזה בור, הייתי בגלילה אינסופית של לא יודעת כמה זמן, ואז באימפולסיביות פשוט מחקתי את זה".
ולא חזרת מאז?
"לא. אני גם לא מתגעגעת לזה".
כמה מעסיק אותך המתח בין אימהות לפרסום?
"המתח שאני חווה הוא פחות סביב הפרסום ויותר בין האימהות לקריירה המאוד אינטנסיבית. שתיהן מאוד מתאימות לי, אבל השילוב הוא הארדקור. אלה שני החלומות הכי גדולים שהיו לי, אבל זה לא קל. יש רגעים שאני אומרת 'פאק, אני לא מספיקה'. שאני לא מספיק בבית, או לא מספיק באולפן".
כל האלבום הזה חשוף מדי
חייה של מועלם בת ה-29 השתנו מקצה לקצה מאז פרצה ב-2020 עם "מסיבה", ולא רק בהיבט המקצועי: ב-2021 התחתנה עם איש הנדל"ן רון בן יאיר, ושנה לאחר מכן נולדה עלמה. אחד השירים מתוך "אין עולם", "להציל אותי", עוסק בהתמודדות הפרטית והזוגית עם השינויים ("מה אם תישאר לישון תמיד בספה, איך חלום נשבר כמו זכוכיות ברצפה"), וגם עכשיו מועלם לא חוששת להציג את הקושי: "אין זוג שלא עבר את זה ולא יודע מה זה. אני חושבת שהכנסתי את זה לאלבום, כמו את שאר הדברים, פשוט כדי להיות סופר-כנה לגבי מה שאני עוברת".
יש שירים שאת מרגישה בדיעבד שהם חשופים מדי?
"כל האלבום הזה חשוף מדי. לקחתי את זה לאקסטרים, לסיפור מאוד מפורט על החיים שלי. הכתיבה האוטוביוגרפית הזאת הייתה נכונה לאותה תקופה, ואני מרגישה שעכשיו זה כבר לא מעניין אותי. מה אני אספר, מה אכלתי לארוחת בוקר?".
בשיר הנושא של אותו אלבום מופיעה השורה "מצאתי בית כי הבית הקודם קר". היא מתארת את התקופה שבה עברה מועלם להתגורר במרחב עם, יישוב קהילתי דתי בנגב. "זה היה בשיא תקופת הקורונה", היא מספרת. "גרתי אז עם חבר נורא טוב ביפו, וכשהודיעו שהולך להיות סגר שני אמרתי, אין מצב שאני מעבירה פה עוד אחד. בדיוק ראיתי סטורי של חבר שחי במדבר, והוא אמר, 'תבואי, אבל תדעי שזה יישוב דתי'".
ופשוט נסעת.
"הגעתי לשם בערב ראש השנה, וזאת הייתה חוויה מאוד משמעותית, כאילו באמת הגעתי לבית חם ומצאתי שם את כל מה שהיה חסר. הייתי בעיר, ופתאום את מגיעה למדבר. מאז אני שומרת שבת, כמו שרציתי כל חיי. איך בא לי להיות שם עוד פעם".
מה בעצם מונע מכם לעשות את זה?
"צריך לעשות דברים, זה רחוק קצת"._
איפה את היום על הספקטרום הדתי?
"האמונה מאוד חזקה בחיי. זו הבנה שאני לא מנהלת את העניינים אלא רק חלק ממה שקורה, ואני משתדלת לזרום עם מה שהוא מביא לדרכי. מצד שני, אני בתקופה מאוד לא ברורה עם זה. כבר ארבע שנים אני שומרת שבת, אבל ממש קשה לי עם זה לאחרונה".
מאיזו בחינה?
"לא יודעת, נהיה לי קשה עם השבת. לא גדלתי בתוך זה, אז בהתחלה אתה באורות מטורפים, מדליק נרות שבת ומרגיש שהמלאכים מעליך, ואז זה נהיה באיזו רגילות. בתקופה האחרונה, אולי גם מאז המלחמה, משהו שם קצת נסדק ואני צריכה למצוא מחדש את החיבור ואת הכוחות. אני במין 'מה עושים?', לא יודעת בדיוק איפה אני עומדת, אבל ברור לי גם שהאמונה היא מעבר למה אני עושה בפרקטיקה, מה אני לובשת או לא".
צניעות זה משהו שנוגע בך?
"תמיד היה לי את מה שמבחינתי צנוע. יכול להיות שאדם אחר לא יקרא לזה צניעות, אבל מבחינתי זה מה שנוח לי ולא חשוף לי מדי. אני כל הזמן חוקרת את זה".
מרוב חלומות לא הצלחתי לסיים שיר
בעוד חודש (13 ביולי) היא תופיע שוב בקיסריה. את ההופעה הקודמת שלה שם, שהייתה הראשונה שלה על הבמה המחייבת, מועלם מגדירה כטובה ביותר שהייתה לה. היא אומרת גם שזאת תוצאה של אלף ואחד משתנים: "אתה עולה לבמה עם המיקרופון ביד ולא יודע מה תהיה האנרגיה בקהל, איך אנשים קמו בבוקר, מה מזג האוויר ומה אני אביא לבמה היום עם כל מה שעברתי עד כה בחיים. אבל זה הכיף של זה: אתה ממית את עצמך, אתה חייב לשחרר".
אגב לשחרר, בקיסריה ממש רקדת. זה חדש.
"תמיד היו לי מוּבים, נגיעות. אף פעם לא עמדתי ושרתי, זה תמיד היה בפיזוזים קלים, והייתה תקופה שממש עבדתי על זה עם עצמי בסטודיו. אבל זה באמת נורא תלוי, אם אני מרגישה משוחררת ב-100% אז אני אתבטא בהכל. מצד שני יש רגעים על הבמה שאני יכולה להיות 'אמא'לה, אני ביישנית, אל תסתכלו עליי'".
לפעמים נראה שהביישנות יותר טבעית לך.
"אין ספק שיש בי משהו מאוד פנימי. במסיבה לא תראה אותי ברחבה בטירוף, אני לא אהיה הלב של סיטואציה חברתית. אין לי את האמצע: או שאעמוד על הבמה מול 5,000 איש, או שאהיה בפינה. אני אדם פינתי".
את הריאיון הראשון שלה, רגע לפני ש"מסיבה" הצית את המדינה, היא העניקה למגזין שאתם קוראים עכשיו. "זאת עבודה יום-יומית להגיד לעצמי 'את בסדר, תעשי את הדברים שלך ואת ראויה'", אמרה אז מועלם בת ה-24, ועכשיו היא אומרת: "זה עוד קיים כמובן, אבל בכל שנה אני יכולה להגיד לעצמי, 'את אדם הרבה יותר משודרג, הרבה יותר בנוח בעור שלך, אסופה וברורה לעצמך, פחות ממהרת להרשים'".
ואז היית עסוקה בלהרשים?
"לפני עשר שנים היה לי חלום להיות הכי ביג בכל העולמות, להיות כוכבת עם ראיונות ובמות, וזה הביא אותי למצב שמרוב החלום לא הייתי מצליחה לסיים שיר".
כי מה?
"כי אתה כל כך עסוק בשאלה אם זה מספיק טוב ויעמוד בסטנדרטים שהצבת לעצמך. באלבום הראשון היה ממש תהליך של לפרוק את הדבר הזה ולהתרכז רק במוזיקה, ומאז זה מנחה אותי. המצפן הפנימי שלי הולך ומתחדד, ומי שיאהב – יאהב. אם זה יהפוך להיות להיט מדינה? מדהים".
מאז ראיון הבכורה ההוא הפכת גם למפורסמת מאוד, גם לאמא וגם לבת זוג. איך רון חי עם כל זה?
"הוא תמיד היה הכי תומך. זה נשמע קלישאתי, אבל הוא יודע שאני בעיקר צריכה ליצור. מבחינתו זה 'אני רוצה לאפשר לך את כל המרחב לעשות את זה, ואם זה אומר שבתקופות מסוימות תהיי פחות בבית, אבל כשתבואי תהיי טעונה באנרגיות – אז זה שווה הכל'. כרגע זה עובד ככה, אבל זה לא קל בכלל".
באותו ריאיון דיברת גם על זה שהורייך הקימו בית ביוון, ושהם אמרו שיחזרו כשיהיה נכד.
"אמא שלי באמת חזרה, היא כל הזמן פה. אבא שלי חודש שם, חודש פה".
לאחר הצלחת האלבום הראשון של מועלם ראינו גל של זמרות-יוצרות. גם היום מנסים לא מעט אומניות ואומנים לשחזר את הווייב שלה – משהו בין R&B, היפ הופ וים-תיכוני על גבי שירה שגובלת בראפ. "כשבאתי זה היה משהו חדש, ואחר כך היו אומרים לי, 'שמעתי מישהי והיא עושה יסמין מועלם'".
מה זה עשה לך?
"אהבתי. אני שמחה לשמוע".
כמה את מושפעת משירים שאת שומעת?
"הדבר שהכי דוחף אותי לאולפן זה לשמוע משהו ולהגיד, 'פאק, איך עשו את זה?'. יש אומנים שאני מסתכלת עליהם כמו על איזשהו מצפן, והדבר היחיד שמשותף לכולם זה שהם בנתיב של עצמם".
כמו מי?
"אושר (כהן), משהו בפשטות של השירים שלו. ישי ריבו, האחרונים של עומר אדם ופאר טסי".
השמות לא מפתיעים. בקיסריה אירחה מועלם את שרית חדד ("היא התוותה את הדרך, פרצה אותה בצורה לא הגיונית. היה לי חשוב במעמד ה'וואו' הזה לעשות חיבור מפואר"); לא מזמן היא כתבה את "דם שלי" לאלבום האחרון של עדן בן זקן. "תמיד החזקתי ממנה מישהי שיודעת לבחור שירים מעולים, וכשהייתי איתה באולפן הבנתי מה זה", אומרת מועלם. "חשבתי שיהיה מגניב לעשות שיר על הזוגיות שלה ושל שוקי (ביטון), ואמרתי לה שזה כאילו רון ואני בעוד שמונה שנים".
מאיפה מגיע החיבור שלך לז'אנר הים-תיכוני?
"מבחינתי חשוב רק אם זה טוב לי באוזניים או לא. עברתי מלא תקופות של מלא מוזיקה, ואני חושבת שספציפית אנחנו ברגע מדהים למוזיקה בארץ. הרבה יותר מעניין ממה שקורה באמריקה".
אני גאה בעצמי שעברתי את זה
ישראלים רבים מצאו נחמה בשירים של מועלם לאחר התפרצות הקורונה, ודבר דומה קרה מאז 7 באוקטובר עם "יחפים", "מחילה" ובעיקר "יהיה טוב" – שהפך לתמצית התקווה בחודשים הראשונים של המלחמה. השיר, שיצא למעשה חודשיים לפני השבת השחורה, הצליח בשתי הגרסאות שלו: המקורית, מתוך "אין עולם", והשנייה, בלייב עם עומר אדם, שהגיעה למקום הראשון במצעד "היטליסט".
"יום לפני 7 באוקטובר נחתתי בלונדון ורק רציתי לחזור לארץ", מספרת מועלם. "מרגע שחזרתי התחלתי לנסוע לפגוש פצועים, לפקוד שבעות ואזכרות, וזאת הייתה ההזדמנות שלי להבין מה השיר הזה עשה – דווקא לא דרך מצעדים, אלא מאנשים שמבקשים לשמוע אותו. זה הפך להיות רגע מאחד ומנחם שנתן איזושהי תקווה".
את יודעת להעריך כמה הופעות אינטימיות עשית באותם ימים?
"לצערי הרבה יותר מדי, אבל אלה היו ההופעות הכי מרגשות שהיו לי בחיים. לזמר נורא קל לשכוח שבצד השני יש אדם ששומע את השיר, ויש מצב שהוא שומע אותו בדרך לעזה או אחרי שאיבד את האדם הכי יקר לו. להיזכר שהדבר שאתה עושה בעולם באמת פוגש אנשים בתוך הלב, שאתה עושה שליחות, זה חתיכת דבר. זו זכות".
איך מכילים את כל הסיפורים הטרגיים?
"חשבתי שיש לי יכולת להיות נוכחת ברגע, ואז לחזור הביתה ולהשאיר את זה מאחוריי. אבל אחרי חודשיים הלכתי להופעה של אביתר בנאי, שדבר ראשון תיאר את התקופה מהזווית שלו, ובשנייה שהוא פתח את הפה יצא ממני בכי. כל מה שאגרתי בחודשיים האלה פשוט נשפך בצורה היסטרית, ממש ייבבתי, היה לי לא נעים מהאנשים לידי. פתאום רצו לי כל הפרצופים והמקומות והאנשים. המשפחות של אמיר פישר, שני גבאי והדר כהן שכבר לא איתנו ושל דניאלה גלבוע שעדיין בעזה – אני לא אשכח בחיים את האנשים האלה ואת זה שניתן לי התפקיד, גם אם הכי קטן, להיות שם לרגע. את זה שהייתה לי הזדמנות לחבק אותם, ואז לשמוע מאנשים שברגע הזה הם הצליחו בפעם הראשונה לבכות. זה חתיכת דבר".
יש איזה חשש שתדבק בך תדמית של "זמרת מלחמות"?
"אני יודעת שעשיתי דברים לפני זה ושאעשה דברים אחרי זה, אין לי שום פחד שזה יסתיים בזה. אבל זה רק מראה שהדברים הם לא באמת בידיים שלך, יש טיימינג מסוים ואתה צופה מהצד בחיים שלך ובקריירה שלך כשהם קורים לפניך. אבל אולי אני כן אהיה זמרת מלחמות, לא יודעת. אם בזה זה יסתיים אז בסדר. או שלא".
לפני כחודש שחררה מועלם את הסינגל "יוצאת מזה", שחלקו נכתב עוד בזמן העבודה על "אין עולם" עם ישי סוויסה. הם הניחו לו עד שישבו עם מאור שושן, שעזר לפתוח את המחסום. "לא בא לי להרוס ולכפות, שכל אחד ירגיש מה שהוא מרגיש", היא עונה לשאלה על משמעותו, "אבל זה כן שיר שמדבר עליי".
זה גם שיר מאוד עצוב. יש שם שורה, "הלב שלי ריק". הלב שלך ריק?
"הלב שלי לא ריק, אבל יש תקופות שאתה ממש מרגיש באיזה... מֵצַר?", היא אומרת ומיד צוחקת על בחירת המילה.
כתבת שם גם, "עברתי תקופה גיהינום, ועדיין כואב כשנזכרת בזה". מה זה "זה"?
"בזמן ההקלטות של האלבום הייתי באורות, ביצירה, באפס מחשבה על מה יהיה. פשוט נהניתי מלעשות. ואז, לא יודעת מה קרה, פשוט השתחררה לי איזו תיבת פנדורה של חרדות. דרך זה הבנתי שבהרבה נקודות בחיי הרגשתי ככה, רק שהפעם זה היה הכי מוחשי שהיה לי בחיים. תמיד מתארים התקף חרדה כמו התקף לב, אז קודם לא חשבתי שזה זה".
מה חשבת?
"שיש לי פחדים, שאני אדם רגיש. רק שם אמרתי, 'וואו, זה כנראה מה שמדברים עליו כשמדברים על התקפי חרדה, וזה גם מה שהיה לך במהלך החיים'".
מה בדיוק היה?
"קמתי כל בוקר עם גוש בגרון, וגם עם ידיעה שזה לא רציונלי. בכל פעם שמתי את זה על משהו אחר – האלבום, או ההופעה, או מה יגידו. אבל ידעתי שזה לא באמת העניין. שזה טריגר של משהו יותר עמוק".
והבנת מה זה היה?
"שאלה טובה, זה חיים שלמים של לברר מה ביסוד של הנפש פועל באופן הזה. אבל בזמן אמת זאת הייתה פשוט תחושה איומה, ואני גאה בעצמי שעברתי את זה".
היית גם אמא טרייה.
"המזל שלי והחיסרון שלי זה שאני לא יכולה להסתיר כלום. כל מי שעובד איתי, כל מי שגר איתי, ידעו בדיוק מה עברתי. היו רגעים שאמרתי, 'אני לא יכולה שעלמה תראה אותי ככה'. אבל זה גם טוב, כי אתה לא אוגר. אתה מדבר על זה".
אני מלאת אור ומלאת חושך
לפני המלחמה ולפני ש"יהיה טוב" הפך למנחם הלאומי הייתה מועלם שותפה ללהיט "סהרה". הוא התחיל כשיר של טונה, ואז היא התארחה אצלו בהופעה בלייב פארק רגע אחרי הלידה. "הסתכלתי לא מזמן על הווידיאו, ואני רואה את החולצה שלי מקומטת, אני בלי שיער, בלי איפור, עם התלתלים. זה היה רגע קסום".
מרגישים באותו רגע שזה זה?
"ברור. הרגשת שהיה שם משהו סופר-מיוחד".
הביצוע החי עלה לשירותי הסטרימינג וחרך את המדינה. מאז מבצעת מועלם את "סהרה" בכל הופעה, ואין בה טיפת תסכול מכך שלא מדובר בשיר שהיא כתבה: "לא יודעת איך אפשר להתבאס מדבר כזה. אתה יודע כמה זה לא מובן מאליו שקורה דבר כל כך קסום? בטח השאלה הבאה שלך היא אם מאכזב מבחינתי שכתבתי את 'אפס מאמץ' (הלהיט מ-2021 בביצוע סטטיק, בן אל ונטע ברזילי) אבל אני לא שרה אותו. אז לא. אתה עושה דברים, ואם משהו מצליח בצורה כזאת, להתבאס זה הדבר האחרון ברשימה".
דווקא תכננתי לשאול איך טונה היה עם זה...
"טונה, נראה לי, עף על החיים. אני אוהבת אותו עד עמקי נשמתי כבן אדם וכמוזיקאי, והוא אולי ההשראה הכי גדולה שיש לי פה. אז רק שנעשה עוד דברים ביחד".
כתבת את השיר "נהדר" אחרי פיגוע הירי ברחוב דיזנגוף בתל אביב ב-2022. באלבום הבא יהיה משהו שנוגע לתקופה הנוכחית, למלחמה?
"כתבתי כל מיני שירים. יש אחד שהוא ממש מנקודת מבט של ילדה צעירה שאיבדה את בן הזוג שלה, שהיה לוחם, פגשתי אותה בהופעה ויום למחרת כתבתי, כשזה היה נורא טרי".
למה לא הוצאת אותו?
"כרגע זאת סקיצה, יש הרבה דברים בעבודה. דווקא בחודש האחרון אני כותבת מתוך שחרור והתרוממות הרוח, אני חושבת שכולנו צמאים לזה, לזכור שאנחנו בני אדם יותר 'עגולים'".
אז עוד נראה ממך להיטים שמחים.
"כן, אני לא רק עצב, אני גם שמחה. בטח, מה. אני גם אדם הרבה יותר שמח מהשירים שלי. כמו שאומרים שקומיקאים הם האנשים הכי עצובים, אז נראה לי שאלה שכותבים את השירים הכי דיכאוניים הם בסוף אנשים שמחים. אני אדם של המון צחוק ואהבה לעולם, אני מלאת שמחה, אבל אני גם מלאת עצב. מלאת אור ומלאת חושך. זה מתקיים ביחד, באותו רגע. זה בן אדם".
צילום: טל עבודי | סטיילינג: תומר אלמוזנינו | איפור: רוזה שוורצמן | שיער: מאור קידושים | ע. צלם: אלמוג אוחיון | ע.סטיילינג: חן אלקאלי | הפקה: טל פוליטי