בסיפור חייה של ג'ולייטה, "בדידות" היא מילת מפתח. היא הייתה שם תמיד: בילדות בשדרות, בדירות היוקרה בתל אביב, בסכסוכים מול המנהלים. "אף פעם לא היו לי חברים קרובים", היא מספרת בקול שקט, "במשך שנים הייתי בודדה מרצון, רציתי לברוח מהבית, להיות עצמאית, אהבתי להיות לבד. הייתי צריכה את זה. אבל היום, בפעם הראשונה, אני מפחדת מהבדידות. אני לא רוצה יותר".
בשבוע הבא ימלאו לה 30 ולקראת המאורע, היא משיקה תכנית רב-שלבית של לידה-מחדש: היא עומדת להתחתן עם בן זוגה מזה ארבע שנים, רונן אברהם נחום, איש נדל"ן, שהציע לה נישואים רק לפני שבוע; מסגלת לוק חדש וברונטי; ומגיחה בקאמבק מקצועי שלו בלתי צפוי. ג'ולייטה תתחרה בקרוב באודישן של "הכוכב הבא לאירוויזיון", ותקווה לקנות את לב השופטים הראל סקעת, קרן פלס, סטטיק, בן-אל תבורי ואסף אמדורסקי. כן, כן, כמתמודדת, ולא כשופטת, וזאת על אף שלא מדובר באלמונית שעושה את צעדיה הראשונים בעיר הגדולה.
"התרוממו לא מעט גבות סביב ההחלטה לבוא כמתמודדת", היא אומרת, "ולא פשוט לעמוד מול שופטים שהם קולגות שלך, גם אם אני לא מכירה אותם אישית. אבל זה בסדר, עברתי תהליך, כל העניין של הכוכבוּת פחות מעניין אותי היום. מה שמעניין אותי זה לעשות מוזיקה. 'הכוכב הבא לאירוויזיון' היא פלטפורמה אדירה, מקפצה להגיע לארוויזיון ולהיחשף לאירופה, מה שאנשים חולמים לעשות שנים ולא מצליחים. זו יכולה להיות הדרך שלי לעשות קריירה לעצמי".
"עשיתי טעויות, אבל מי שאני היום – זה בגלל הטעויות האלה"
שנת הפריצה של ג'ולייטה הייתה אמורה להיות 2011. המיינסטרים ערך איתה אז היכרות רשמית באמצעות הדוקו-ריאליטי "חי ב-LA LA לנד", וג'ולייטה, שעוד אותו הרגע הייתה ילדת פלא נישתית בעולמות המוזיקה הים תיכונית, מוצבה כממתק פופ סקסי. מיד לאחר מכן גם החלה לעבוד על אלבום חדש, אלא שהוא נגנז וגם ההופעות הלכו והתמעטו. הסיבה: סכסוך עם המנהל האישי, גלעד מסאמי, ביגי מצמד "הישראלים" לשעבר. ג'ולייטה החליטה להיפרד ממנו אחרי שנתיים שבהן ניהל אותה באופן צמוד. "גיליתי אי סדרים כספיים, כסף הפך להיות אישיו ביננו והכל היה טעון ונגמר לצערי. אבל האמת שזה לא רק הכסף, כשאתה בונה אמון מול אדם ומפקיד בידיו את הקריירה שלך, זה מעבר לכסף עבורי. חבל שזה נגמר שם כי סוף סוף הגעתי לחשיפה גדולה, ובמקום למנף, להמשיך קדימה ולעשות מזה קריירה, נתקעתי והייתי צריכה להתעסק בבתי משפט ובראיונות כואבים".
כינסת אז מסיבת עיתונאים, זה צעד די חריג.
"יכול להיות שזה לא היה נכון לי להתראיין ככה, אבל זה לא עניין אותי אז, רק רציתי להתקדם. לא ביקשתי מגילי כסף, רק רציתי להשתחרר מהחוזה. תבענו אחד את השנייה, היה מעורב עוד משקיע בתמונה, ואמרתי: 'חבר'ה, תנו לי ללכת, אפילו בלי שקל'. חשוב לי להגיד היום שאני יודעת שגילי זה מישהו שנלחם עבורי ואני לא אקח את זה ממנו, הוא הלך ודפק דלת דלת, שיכירו מי זו ג'ולייטה".
יש בך חלק שמתחרט על הכסאח איתו?
"אולי. יכול להיות שהיה שם הרס עצמי שלי, הייתי ילדה. עשיתי טעויות, אבל אני שלמה איתן כי למדתי המון. מי שאני היום, זה בגלל הטעויות האלה. גילי ואני הסתמסנו כמה פעמים השנה, מההפקה ביקשו ממנו זכויות לשיר והוא פרגן ואמר בכיף. אנחנו מבינים עכשיו ששני הצדדים עשו טעויות. אולי הייתי צריכה לא לזעוק לעולם כמה נפגעתי, אלא לעשות את זה בדלתיים סגורות".
הסאגה ההיא הסתיימה בעסקה סיבובית בין מסאמי (שמאז, אגב, חזר בתשובה) לבין דודו אהרון ומנהלו דאז, אייל מלכא, שלקחו את ג'ולייטה תחת חסותם. אלא שג'ולייטה שוב התאכזבה מהניהול שלה. "עם אייל מלכא, נכנסתי למקום של מנהל שניהל אמן מאוד מצליח והיה עסוק בו מאוד ואני נדחקתי הצידה. לא היה זמן עבורי, ולא הבנתי למה. זה צף שוב פעם, כל העניין הניהולי, לא הצלחנו להגיע להבנות, אז שלחתי לו מכתב מעורך דין שבו כתוב שאני מעוניינת להשתחרר מהחוזה. המכתב לא היה מקובל על אייל והתחילו עוד תביעות, זרקו אותי מבית משפט לבית משפט עד שהגענו לבוררות, שגם היא לקחה המון זמן. ארבע שנים התעסקתי בזה". (גילי מסאמי ואייל מלכא מסרו לג'ולייטה בהצלחה בהמשך הדרך).
"מבחורה עם שמחת חיים ושטותניקית הפכתי לממורמרת"
רק עכשיו, או ליתר דיוק לפני שלושה חודשים, ג'ולייטה השתחררה מהחוזה עם מלכא. במהלך התקופה איתו אמנם הוציאה כמה סינגלים ואפילו השתתפה בקדם אירוויזיון, אבל בהשוואה לקולגות בסצנת המוזיקה הים תיכונית, שמופיעים לעתים גם עשרות פעמים בחודש – היא הפכה לרוח רפאים.
אחרי שתי פרשיות כאלה, יצא לך לחשוב שאולי הבעיה היא בך, ולא במנהלים?
"יכול להיות. הגעתי למצב שאמרתי לעצמי שזה לא בשבילי, שאני לא בנויה לעולם הזה, שאני לא מספיק ביץ' ומרפקנית, לא מבינה איפה אני חיה. אמרתי לעצמי, 'זה שואו ביזנס, אין מקום להגיד את האמת שלך'. ואולי הבעיה היא שבכל פעם חיפשתי דמות שתנהל אותי כאילו ההצלחה שלי היא הצלחה שלו, שתשקיע בי את כל האנרגיות שלה. אבל כנראה שהיום כבר אין המנהלים של פעם, כמו אבי גואטה שלקח את שרית חדד עד הסוף".
ממה התפרנסת ארבע שנים?
"מכלום. בן זוגי והמשפחה שלי עזרו לי כלכלית, ולא התעניינתי בשום דבר אחר. הקדשתי את השנים האלה לחשבון נפש. כל החיים חשבתי שמוזיקה זה המהות שלי, ושלקחו אותה ממני. כשניסיתי לחשוב מה אני עושה, מה אני אוהבת חוץ ממוזיקה. הבנתי שמעולם לא התעניינתי בתחומים אחרים. הנפש שלי הייתה מרוסקת, הפכתי למישהי שהיא לא אני, מבחורה עם שמחת חיים ושטותניקית הפכתי לממורמרת, כבויה, שכועסת על העולם ומאשימה אותו בכל הצרות שלי. בסוף הגעתי למסקנה עם עצמי שהעולם הזה לא בשבילי. שאני רוצה לפרוש, משפחה, ילדים. התייעצתי עם רב שאמר לי שאני חייבת לשחרר את המוזיקה, שזה לא שם".
ואז, בזכות היכולת של החיים לביים את הטיימינג המושלם, הגיעה ההצעה מ"הכוכב הבא לאירוויזיון". "כבר הגעתי למצב שאני מחפשת עבודה אחרת, חשבתי שאולי אעבוד באופנה כי זה מעניין אותי, אבל פתאום הגיע טלפון מההפקה. לא האמנתי שזה קורה לי, מה זה מבחן? מה רוצים ממני?", היא מוחה דמעה מעינה, וממשיכה, "אבל הבנתי שזה לא קרה סתם, שאני צריכה לנסות לבד, בשביל הנפש שלי, פעם אחרונה לתת בכל הכוח. לעשות הכל אחרת – לבחור שירים שאני באמת מתחברת אליהם, לעבוד עם אנשים שנוח לי איתם, לא כאלה שמוציאים לי שירים מהמגירות ואומרים 'יאללה תעשי את זה'".
וסוף סוף גם בלי מנהל?
"אפשר להגיד שאני המנהלת של עצמי. היום אני לא תחת השגחה של אף אחד, אין מי שמחליט עבורי. אם נדבר על ביונסה – קטונתי מלהשוות את עצמי אליה, כן? – אבל מבחינתי זו אישיות לשאוף להיות כמוה. היא אחראית על הדבר הגרנדיוזי הזה, ואמנם יש אנשים שעוזרים לה, כי היא צריכה להתעסק במוזיקה ובשואו, אבל היא מנהלת הכל. היא אומרת מה היא רוצה בדיוק – והם רק עוזרים לה. זה המודל שמתאים לי, כי אני מאוד דומיננטית".
המיתוג החדש של ג'ולייטה מגיע עם מראה מעודכן. הבלונד הבריטני-ספירסי הפך לתסרוקת ברונטית חומה ורגועה, בתוספת ניתוח אף ששינה מעט את מתאר פניה. כשהיא יושבת מולי – גבוהה, צנומה, לבושה בשחור מכף רגל ועד ראש – היא סולידית ויפהפייה. "זה התחיל בשיער, הבן זוג אמר לי: 'קודם כל תורידי את הבלונד הזה, זה מעטפת שהיא לא את'. חום זה הצבע הטבעי שלי, כל החיים חימצנתי את השיער וזה סבל לשיער ולנפש. גם תמיד התעסקתי באיך אני נראית, היום זה פחות מעניין אותי".
כדי לא להתעסק באיך שאת נראית היית צריכה ניתח אף?
היא צוחקת. "עשיתי את הניתוח כי היה לי קשה לנשום בגלל המחיצות, ותמיד היה קשה לי עם האף שלי, הייתי מכבה את הטלוויזיה כשעשו עליי קלוז אפ".
היו שמועות גם על ניתוח חזה.
"זה לא נכון. היום את קצת משתעשעת בסנאפצ'ט ואינסטגרם עם כל מיני אפקטים, וישר חושבים שעשית מלא ניתוחים. בכל מקרה, הפריצה שלי עכשיו לא אמורה להיות קשורה למראה אלא לנפש. אני אדם אחר היום, יותר בוגר, הבחירות שלי הן שלי ולא יהיה מי שיתערב ויגיד לי מה לעשות ואיך".
אז בואי נדבר על עניינים שבנפש. מה הכיוון המוזיקלי שלך?
"מוזיקה מזרחית, כמו שתמיד רציתי. אני שומעת מוזיקה טורקית, דודו אהרון, עומר אדם, אייל גולן, שרית חדד, נסרין קדרי. את עדן בן זקן לא פגשתי אישית אבל אני חושבת שהיא הביאה משהו מאוד רענן לתחום הזה. היו תקופות שאמרו לי שמזרחי זה לא מה שאני משדרת ואני צריכה לשנות כיוון, אבל סליחה, אני זמרת מזרחית. זה הבית שאני באה ממנו".
עדן בן זקן הייתה האישה הראשונה לערער על מלכותה של שרית חדד, את תהיי הבאה? את ועדן תהיו מתחרות?
"הכל יכול להיות", היא אומרת בחיוך, "בכל מקרה, אני אוהבת מה שעדן עושה, זה פשוט ויפה ומקפיץ. מדהים שיש זמרת חוץ משרית חדד שמצליחה לקטוף תארים, אחרי כל כך הרבה שנים. אנחנו אוהבים את שרית, היא המלכה הבלתי מעורערת, אבל גם מדונה הייתה מלכה, ובכל זאת הגיעו ביונסה, בריטני ואדל. יש מקום לעוד".
"אבא היה קשה, פרימיטיבי, דמות שמעוררת בך קודם כל פחד"
היא נולדה בשם ג'ולייטה אגרונוב בדאגסטן שבברית המועצות לשעבר. "הייתה תקופה שאמרתי שאני רוסייה, אבל היום אני לא מתביישת – אני קווקזית", היא מכריזה. בגיל 6 עלתה יחד עם הוריה לשדרות. אביה, רפי, היה איש חשוב בקהילה המקומית שאף כיהן כסגן ראש העירייה – אבל בתוך הבית, המשפחה הייתה מפורקת. האלימות של האב כלפי האם אף הגיעה מדי פעם לתקשורת המקומית. ג'ולייטה לא מסתירה את הפצע הזה, גם היום. "הרבה שנים כעסתי על אבא שלי, ורק לאחרונה חזרנו לדבר. כשהוא פגע באמא זה לא רק שהוא לא חשב עליה, הוא לא חשב עלינו, על הילדים. הוא היה קשה, פרימיטיבי, שנאתי אותו. זה לא היה אבא שאפשר לשבת איתו והוא מחבק ואוהב, אלא דמות שמעוררת בך קודם כל פחד".
המשטר הקשוח של אביה עיצב את ילדותה, או בעצם – גזל אותה. "היום אני חושבת שלא הייתה לי ילדות באמת, לא יכולתי ליהנות מטיולים שנתיים, ממסיבות. בגיל שמונה כבר הרגשתי שאני בת 30. הייתי חייבת לחזור הביתה כל יום בחמש, להתלבש צנוע, להיות ילדה של בית. ציפו ממני לדעת לבשל, להתחתן בגיל 20. כשאבא שלי שמע שאני רוצה לשיר, הוא לא הסכים. הוא אמר, 'את לא תהיי זמרת! את צריכה ללכת ללמוד באוניברסיטה ולהיות רופאה'".
מורה שגילתה את כישרון השירה של ג'ולייטה חיברה אותה ללהקת "צעירי שדרות", והציעה מפגש עם דוד שלה, מנהל האמנים אבי פרץ. "אבא שלי כמובן לא הסכים", היא אומרת, "היו על זה מאבקים, הייתי מסתגרת בחדר, לא אוכלת ימים שלמים, עד היום אני סובלת מהקיבה בגלל זה. אני לא אוהבת לאכול". שביתות הרעב, איכשהו, עבדו. הוריה נתנו בסוף את אישורם להקלטת אלבום בכורה, "אני לא ברבי" בשנת 2003, שהפך לסנסציה בז'אנר.
באותה שנה, ג'ולייטה נהייתה לאמנית הצעירה ביותר שנבחרה לככב בפסטיגל, כשהיא עוד לא בת 15. קיצוניות אחת החליפה את האחרת, ולפתע הילדה משדרות מצאה עצמה גרה לבד בבניין דירות בתל אביב. "הבנו שאני לא עומדת בכל הנסיעות לפסטיגל, ושאני צריכה לגור בתל אביב. המנהל שלי שכר לי דירה במלון דירות של גרנד ביץ', עזבתי את בית הספר והתחלתי ללמוד באקסטרני, היום יש לי בגרות מלאה".
איך ילדה בת 14 יודעת בכלל להסתדר בדירה לבד?
"למדתי הכל. לבשל, לעשות כביסה, זה היה כמו 'הישרדות'. הייתי מאוד בודדה. את פתאום בעיר מלאת יצרים ורוע, נחשפת למראות זוועה. הייתי מופיעה במועדונים ואחר כך פותחים לך שולחן עם ערימת קוק באמצע, ואת אפילו לא יודעת מה זה. אומרים לך, 'בואי, תנסי'. אבל זה הרגע שאני נזכרת בבית, בערכים של אבא שלי, ואומרת לא. נחשפתי לבנות בגילי, ילדות צעירות, שמבלות עם גברים מאוד מבוגרים, בשביל איזו נסיעה באוטו יפה או טיול. גם לי היו מציעים דברים כאלה, אבל זה הרגע שהייתי קמה והולכת. שולחים לך מתנות, מנסים לקנות אותך. אם זה שעון או תכשיטים, אבל לא רציתי".
איך הגעת לשבת סביב השולחנות האלה?
"זה פשוט קרה ככה, שאת מופיעה ואחר כך כולם יוצאים למסעדה, את יוצאת עם ההפקה ושם זה קורה. מנסים לקנות אותך. וכשאת חוזרת הביתה לדירה, אין אף אחד שמחכה לך, שיודע איפה את".
"מערכות היחסים הקודמות שלי לא הצליחו כי אני דומיננטית ודעתנית"
בגיל 17 חלה הסלמה – ג'ולייטה עברה לגור בבניין היוקרה הרמת-גני המיתולוגי "סיטי טאוור". תדמית נערת המסיבות החלה לדבוק בה. "חייתי את הדאווין, נהניתי שרואים שבאים לקחת אותי ולהחזיר אותי, שאני קונה מותגים. את רואה שכותבים עלייך ושיש לך הופעות, את מקבלת אהדה והאהבה, והאף מתחיל לעלות למעלה. ככה מאבדים פרופורציות. את מתחילה להימשך לחומרי ולא לרגשי. היום מותגים לא מעניינים אותי בכלל, ואני מעדיפה כוס יין בבית מאשר לצאת למסעדה, אבל אז זה היה אחרת".
מי שגרה לבד בבניין יוקרה, ידבקו בה סיפורים. זה כמעט בלתי נמנע, לא?
"זה לא היה ככה. בכלל, כל נושא הזוגיות לא בא לי בקלות בחיים, וגם זה בגלל שאבא שלי תמיד דרש שאתחתן עם כל אחד שאני בסך הכל יוצאת איתו. היו לי שלוש מערכות יחסים – בגיל 20 חבר ראשון, בגיל 21 בחור שהכרתי בארצות הברית, שם שהיתי תקופה, ובגיל 26 הכרתי את רונן, שאיתו אני היום".
עבור בן הזוג, זהו הסיבוב השני. הוא בן 48, גרוש פלוס שניים. "זה לא פשוט", אומרת ג'ולייטה, שמצאה עצמה בתפקיד אמא חורגת צעירה, "זה אתגר. זה ילדים שהם לא שלך ואת לא יכולה לחנך אותם, יש להם אמא ואבא. לפעמים את מתעצבנת וזה לא נוח, צריך לעבור תהליך, אבל לשמחתי הם אוהבים אותי ואהבו אותי מהרגע הראשון, רק שאלו כל הזמן מתי נתחתן".
את רוצה ילדים משלך?
"בטח. זה עוד לא ממש מתוכנן, נראה מה יקרה עם התכנית ונחליט. חיכיתי להצעה הזו מרונן הרבה זמן. מערכות היחסים הקודמות שלי לא הצליחו כי אני דומיננטית ודעתנית, והגברים שהייתי איתם לא ידעו לקבל את זה. אבל הארוס שלי הוא כלי קיבול, הוא יודע לספוג. הוא מבין שיש לו עסק עם מישהי שעברה חיים לא פשוטים, והיא משוגעת, וזה בסדר".
ומה את למדת בזוגיות הזו?
"היום אני יודעת שבזוגיות צריך לעשות גם ויתורים ולא להיות מנוהל על ידי אגו. אגו זה הרס מטורף. אם לא אלמד לוותר לפעמים, אז אתחתן היום ובעוד שנתיים אתגרש, אז מה עשיתי בזה? גם אני צריכה להשקיט את היצרים בתוכי. בזכות הוויתור על האגו, אני מסוגלת לעמוד מול השופטים ב'כוכב הבא'. פעם הייתי חושבת שזה בושות, אבל היום לא משנה לי מה יגידו".
הפקת התכנית, היא מגלה, המליצה לה להפגש עם פסיכולוגית, לראשונה בחייה, כדי לקבל תמיכה הולמת למסע התובעני. "ראו שם את הפחדים שלי והמליצו לי על טיפול. יש משהו שהפסיכולוגית אמרה לי שלקחתי איתי – היא אמרה שיש אנשים חזקים ויש חלשים, ויש את אלה שהם באמצע וזה הכי מעניין, כי אלה אנשים מלאי דילמות. אני כזאת. עדינה ורגישה, אבל מאוד רוצה להצליח. אדם חלש לא היה עובר את מה שאני עברתי בחיים".
אין בך כעס על ההורים שלך שנתנו לך להיות לבד מגיל כל כך צעיר?
"לא, אני לא כועסת, אני מבינה שלא הייתה להם ברירה. למרות שאני לא חושבת שארצה דבר כזה לבת שלי – אני אהיה יותר חרדתית על הילדים שלי".
ומה יחסייך עם אבא היום?
"היום ההורים שלי גרושים, כל אחד הלך לדרכו וזה מאחוריי. אבא שלי גר בראשון לציון ואמא שלי בשדרות. ביני לבין אבא שלי היה נתק של המון זמן, לפני שנה בערך חזרנו לקשר ועכשיו אנחנו במקום אחר. הוא חיכה שאני אסלח לו, ובסוף זה קרה".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: קרן נפתלי | שיער: עדן ירושלמי | איפור: קרן שחם | ע. צלם: עוזי אברהם | בגדים: שמלת זהב: עובד כהן, שמלת סטרפלס: הלנה, מעיל עור: קסטרו, נעליים: סטיב מאדן, שמלה אדומה: אריאל טולדנו, חצאית: רזיאלה, בומבר: סטראדואריוס, שמלה גב חשוף: סטייל פור רנט, תכשיטים: קרן וולף