אשר סוויסה, סקאזי בשבילכם, מצא את עצמו בסיטואציה לא מוכרת בתקופת הקורונה. מי שרגיל לדלג בין שלוש יבשות בשבוע, קורקע פתאום לחודשים ארוכים. לא רק שלא עלה על מטוס לפרק הזמן הארוך ביותר מזה יותר מ-20 שנה, הוא גם נאלץ לבלות שבועות ארוכים לבדו בדירתו במגדל יוקרה בראשון לציון, בבידוד הראשוני לפני כחודשיים ובשבועיים האחרונים משום שחלה בעצמו בקורונה. כששואלים מה למד על עצמו בתקופת הבידוד הארוכה, התשובה ברורה: "אני לא רוצה להיות לבד, זה בטוח. זה מה שזה אומר לי, שאני לא רוצה להיות לבד בחיים שלי".
סוויסה חגג בשבוע שעבר את יום הולדתו ה-45. לבדו, בלי מסיבה גדולה. את העוגות הרבות ששלחו לו הוא אפילו לא אכל, כי איבד את חוש הטעם בגלל הקורונה. "טעמתי אותה ושם זה נגמר, פשוט לא הבנתי מה זה". מי שעקב אחרי הסטורי שלו מהבידוד וראה אותו משייט בדירתו על סקייטבורד, בתחתונים וכובע של פיראט, ייזכר אולי בילד הנצחי פיטר פן. הוא מנקה את הדירה בתחפושת של משרתת סקסית, שופך על עצמו סירופ שוקולד וסבון כדי לבדוק את חוש הריח, בולע כפית קינמון ("אל תנסה את זה אפילו") ונוגס בבצל חי. "אין לי בעיה לחשוף את הטרלול שלי, כי אני חושב שזה מה שמחזיק אותי שפוי פה בכל הדבר הזה, אני מוציא את כל הטירוף לשם".
הסרטונים עצמם מצחיקים מאוד, גם למי שלא נמנים עם קהל המעריצים של סקאזי. אבל מתעלול לתעלול, פורקן העול הולך ומקבל נימה קצת מדוכדכת. הוא מתחיל להזכיר דווקא את הילד שנזנח מאחור ב"שכחו אותי בבית", נהנה אבל מייחל בלבו לחזרתה של המשפחה העוטפת. "כשאתה נמצא לבד, זה גורם לך להבין שאתה בעתיד לא רוצה להיות שם, אתה רוצה שתהיה לך אישה שתטפל בך, אתה רוצה ילדים. אלה הרגעים שאתה רוצה שיהיה איתך מישהו, הכי גיבור בעולם לא יכול לעבור את זה לבד".
ניצלת את התקופה כדי להירגע קצת ולחשוב על העתיד הזה?
"העולם הרגיע אותי אם אני רוצה או לא רוצה. עצרו את הכל, כיבו את המגברים שנייה אחת, אמרו לי 'לך הביתה אחי, שב תחשוב קצת על החיים'".
ומה חשבת? שהגיע הזמן להתיישב?
"להגיד לך שאחרי הדבר הזה אני אמשיך לשבת בבית? התשובה היא לא, כי באופי שלי, בדי.אנ.איי, אני די מסיבתי. אבל אם אתה אומר לי בוא להתיישב ולהתחיל להסתכל יותר ברצינות על איך אתה רוצה לבנות את העוגן שלך, שאתה בא הביתה ויש לך עוגן שהוא משפחה, אישה וילדים? זה משהו שתמיד רציתי".
באמת?
"פשוט התביישתי להגיד את זה, אני חייב להגיד, זה היה נראה לי לא קול. היה נראה לי לא קול להגיד 'כן, אני רוצה אהבה, אני רוצה אישה, אני רוצה ילדים'. כי רוקנרול והיידה ובלאגן ומסיבות, דבר כזה הרגיש לי עם עצמי שזה לא קול, ופה טעיתי".
אבל דיברת על ילדים כבר לפני כמה שנים. מה שונה עכשיו?
"אמרתי את זה ואז טסתי לטור ושכחתי מזה, היום אני אומר את זה ואני נמצא כאן ואני באמת חושב על זה. אבל כדי להביא ילד לעולם, אני לא אעשה פונדקאות. אני בן להורים גרושים, לא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה בשני עולמות נפרדים. הייתי רוצה שהוא יגדל בחיים נורמליים, ובשביל לעשות את הדבר הזה אתה גם צריך למצוא אישה נורמלית".
מה זה אומר "אישה נורמלית"?
"לא נורמלית נורמלית, אתה יודע, כמוני כזה. גם פונדקאות זה נורמלי. פשוט ילד, כדי לייצר משהו טוב אני חושב שצריך להשקיע המון חום ואהבה. לייצר את הדבר הזה, דווקא זה החלק שהכי קשה לי בחיים, כל דבר אני משיג ודווקא בזה אני לא טוב".
מה כל כך מסובך? מישהי שתאהב אותך, שתצחק מהבדיחות שלך, לא נראה שתתקשה למצוא.
"אני לא מצחיק את כולן, יש כאלה שחושבות שאני סתם אהבל, סתם דביל, אבל זה בסדר, זאת לא הבחורה שלי".
אתה כרגע בזוגיות?
"שמע, אני יוצא אני מכיר, אני תמיד בסוג של תהליך של לצאת עם בחורות. הבעיה שלי זה למצוא את האחת הזאת שזה זה. אהבה אי אפשר להזמין, אתה לא יכול להגיד אני רוצה להתאהב. כלומר, אתה יכול לעשות 'מחשבה מייצרת מציאות', אבל זה משהו שאי אפשר באמת להזמין אותו, זה משהו שחייב לקרות על המקום".
הגיע הזמן כבר, לא?
"כל הדיג'יים מביאים ילדים ממש מאוחר, אז אני בסדר. אבל החברים שלי שהביאו ילד אמרו לי 'שמע אחי אתה לא מבין מה זה, אם חשבת שאתה אוהב ואתה מכור ואתה אובססיבי למשהו, כשמגיע לך ילד הכל משתנה, כל הפוקוס הולך לשם'. זה היצירה שלך, זה המאסטרפיס".
אתה נראה כמו מישהו שיעוף על הילד שלו.
"כן, כי אני בעצמי איפשהו ילד".
בחרתי בטוב
בימים אלה סוויסה מחלים בבידוד, ממשיך לדווח בסטורי על החזרה האיטית של חושי הטעם והריח. הראיון עמו נערך בשיחת וידאו והוא מכבד את המעמד בלבישת חולצה, גם אם שלוש שניות לאחר מכן הוא מתרומם כדי להבהיר שנשאר בתחתונים. מיד בסיום הראיון הוא פושט את החולצה באנחת רווחה, חושף את הקעקוע החדש שמתנוסס על החזה שלו, "אהבת חינם". קעקוע שמציין את השינוי שעבר מאז שאחיו הגדול הלך לעולמו בתחילת השנה.
"השנה הזאת שינתה אותי, עברתי כמה דברים הזויים בשנה הזאת, שלצערי הרב הם לא היו טובים, אבל כן שינו אותי לטובה. בתחילת השנה איבדתי את אח שלי, שליוויתי אותו הרבה שנים במחלה. אני הייתי בעצם האפוטרופוס שלו, זה שלוקח, שעושה. ראיתי את הרגעים האחרונים שלו. וזה משהו שלא יוצא לי מהראש, זה משהו ששינה לי את כל הפרספקטיבה לחיים בענק. ראיתי בן אדם שאני אוהב נפרד מהעולם, עיניים לעיניים. זה הדבר הכי משמעותי שקרה לי וזה השפיע עלי מאוד. גרם לי להבין שאני בוחר רק בטוב ורק בחיובי".
מתוך הכאב ראית את הטוב?
"היה לי את השלושה חודשים של הדיכאון אחרי שאתה מאבד את אחיך. אבל אח שלי היה בן אדם מאוד חיובי. הוא ההשראה שלי למוזיקה, בזכותו אני עושה מוזיקה. הוא לימד אותי את האקורד הראשון, הביא לי את הגיטרה הראשונה וליווה אותי כל הדרך. בתקופה הזאת חשבתי עליו כל כך הרבה, זה מציף. אני חושב שזה פעם ראשונה שאני מדבר על זה, העדפתי לא לדבר על זה קודם כי אני חושב שפחדתי מהרגש שלי".
אם נדבר איתך עוד שנה, נפגוש אשר אחר?
"אני אומר שכבר עכשיו אתה פוגש אשר אחר".
אתה נראה רגוע יותר, שלם עם עצמך.
"זה משהו שהוא חדש גם בשבילי, להיות שלם עם איך שאתה נראה, איך שאתה מרגיש, איך שאתה מדבר. אחרי 'מחוברים' עברתי מהפך מטורף כי ראיתי מבחוץ דמות שאני לא רוצה להיות חבר שלה, לא רוצה לשתות איתה בירה. לא בא לי על הבן אדם הזה, זה נרקיסיסט מעפן, מסריח, לא אוהב את זה. שם קיבלתי סטירה והבנתי שאני רוצה להיות מישהו שאני רוצה לשתות איתו בירה. אני חושב שאשר של היום, אני הייתי בכיף שותה איתו בירה וגם עושה איתו צ'ייסר".
שמע אחי, אני הולך למות
מבין הניסויים הרבים שערך על חוש הטעם החסר, אחד הרגעים הפך לבדיחה קבועה בין עוקביו. סוויסה טועם כף חומוס, מהרהר רגע ארוך ואז בתזמון קומי מפתיע שואל: "נוטלה?". הרגע זכה כבר לאינספור חיקויים שהוא מקפיד לשתף, אבל הוא מבהיר שהבדיחה לא רחוקה כל כך מהמציאות. "אם עכשיו מביאים לי נוטלה, זה נגמר. זה לא קורה".
באמת היה לזה טעם של נוטלה?
"זה לא טעם, זה מרקם כמו של נוטלה, מרקמי כזה. אתה אוכל לפי מרקם, אין טעם, זה הכל מרקמים".
קשה לאכול ככה?
"בגלל זה בעשרה ימים הראשונים אכלתי רק טוסטים, רק כדי להזין את הגוף. אתה מרגיש שאתה אוכל משהו שעושה לך רעידת אדמה וזהו, זה מה יש".
אתה עושה כושר?
"אני לא יכול לעשות כושר, עשיתי יום אחד כושר, עלה לי החום, קפץ ל-38.5. אמרתי 'בוא נעצור בצד', דיברתי עם הרופא, אמר לי לא לעשות כושר".
היה רגע שפחדת?
"חד משמעית. מרוב שדיברו על הקורונה ושזה הורג, אתה כבר שם לך בראש איזה תרחיש שאתה הולך למות פה ואף אחד לא ידע מזה. ישבתי במיטה, הייתי עם חום גבוה מאוד, בתוך שלולית של מים, אין פה אף אחד בבית. שמתי מים לידי, בניתי שם בונקר. לא יכול לקום בכלל, לא רוצה לאכול, לא כלום, רק מים, מים ומים, שינה וכדורים. זה התדרדר ביומיים הראשונים ממש לרמה שאתה אומר 'שמע אחי, אני הולך למות', אולי כדאי לחשוב כבר, לדבר עם מישהו, כי אני לא פה".
ועכשיו אתה מרגיש טוב?
"אני מרגיש בסדר, חוץ מזה שיש לי חלומות הזויים לגמרי, היום גם עשיתי סטורי על זה, שאלתי אנשים לגבי הדבר הזה, כי אני חולם חלומות מטורפים".
מה יש בחלומות?
"אני לא יכול להגדיר מה זה, אבל אני מתעורר כל יום בבוקר מכמו סיוטים כאלה ואני לא מבין למה. אף פעם, בחיים לא היה לי דבר כזה. לא יודע, משהו פה יושב לי בראש. עכשיו ענו לי איזה 30 איש שזה גם אצלם ככה".
אתה יודע איך נדבקת?
"או שנדבקתי במסיבה בתל אביב או שנדבקתי בחדר כושר, אלה שני החשודים שלי. מי שהיה איתי בשולחן כולם חולים והמאמן שלי גם חולה בקורונה. אז אני לא יודע בדיוק אם נדבקתי או הדבקתי. המקומות היו או בחדר כושר או בתל אביב במסיבה, מסיבות".
מסיבה או מסיבות?
"שמע, יצאתי כמו משוגע, אני לא אשקר, עשיתי קרחנה. שחררו אותי מסגר אחי, מבידוד, הייתי בבידוד גם קודם, אז יצאתי פול גז".
גמרתי עם ההרפתקאות
עולם המוזיקה, הפסטיבלים והמסיבות נפגע קשה ממגיפת הקורונה. בבת אחת, בכל העולם, המסיבה נפסקה. באמצע יולי, בתקופה הכי עמוסה בשנה, סוויסה מנגן לעצמו בסלון במקום להרקיד אלפי אנשים. אבל כמי שעבר לא מעט בתקופה האחרונה, גם משבר עולמי חסר תקדים לא ישבור את רוחו.
בוטל הקיץ.
"זאת הרגשה לא נעימה, ביטלו את הכל, אבל אני בחרתי לא להיכנס לבאסה, לא להגיד 'למה זה קרה לי', זה קרה לכל העולם, אנחנו מדברים פה על מגפה בינלאומית, זה על כולם. זה מבאס, אבל יותר מבאס אותי שעוד מעט אנשים לא יהיה להם מה לאכול, זה נראה לי יותר מדאיג מאשר מסיבה".
זה פגע בך מבחינה כלכלית?
"כלכלית אני בסדר יחסית. עוד פעם, עם כל הטירוף שלי אני בנאדם חכם מהבחינה הזאת, חשבתי נכון. ידעתי שהקריירה שלי לא תמשיך לעולם למעלה, אז תמיד הכנתי את הבטחונות האלה. בוא נגיד, מת מרעב אני בחיים לא אהיה".
כמה הופעות בוטלו?
"אני חושב שמדובר על קרוב ל-65 הופעות רק ביולי-אוגוסט, עזוב את יום העצמאות ואת כל החו"ל ופתיחה של הקיץ וכל הדברים האלה, אני כבר לא סופר. אני נמנע מלהיכנס לדברים האלה, להגיד מה הלך לי, אני רוצה להגיד מה יהיה לי, זה יותר מעניין אותי".
אתה מכיר חברים מהסצנה שנפגעו יותר?
"אנשים בענף שלי נמצאים בבור מאוד רציני, כי הרבה אנשים חיים מהיד לפה, במיוחד שאתה בתחילת דרך, או שנכנסת להוצאות. אנשים שקנו בתים והתחילו את החיים שלהם והתחתנו עכשיו, הם חטפו פצצה רצינית. אני לא יכול להגיד שאני לא קיבלתי מכה, אני קיבלתי מכה, אבל אני חשבתי כבר מזמן שיום יבוא ויקרה משהו. לא תיארתי לעצמי קורונה, אבל תיארתי לעצמי שיהיו מצבים שיכול להיות שלא יהיה, אז צריך לחשוב על זה".
עולם המוזיקה עומד להשתנות בעקבות המשבר?
"עולם המוזיקה הולך לקבל שינוי משמעותי. אני מדבר על הסצנה האלקטרונית כמובן, העולם שלי. הכוכבים שהיו כוכבים עכשיו לא יהיו כוכבים, הכל הולך להתהפך, הדור הולך להשתנות. שנה זה המון זמן בזמן מסיבה. הרבה אנשים צריכים להחזיק את עצמם חזק, כי הולכים לקרות דברים גדולים. מי שקורא קצת את האווירה הזאת, מבין מי הקהל עכשיו ומה אתה רוצה לתת לו, הוא לדעתי ישרוד. אלה שעדיין יחשבו כמו שחשבו לפני הקורונה, שם נראה לי תהיה בעיה".
המוזיקה שלך השתנתה בתקופה הזאת?
"חד משמעית, המוזיקה שלי הפכה כרגע מרחבות וההשראה הזאת של הקהל רוקד, למוזיקה שבא לך להקשיב לה בבית בבידוד. הסטייט אוף מיינד משתנה לגמרי. הרפרנס שלי הוא הבית, הבידוד, האינסטגרם. אני רוצה משהו שאני יכול להקשיב לו כשאני מסתובב פה בתחתונים, להביא תוכן שמאכיל אותי מעבר לרגליים. יצאתי לאזורים אחרים לגמרי מבחינה מוזיקלית והרשיתי לעצמי לעשות דברים שאני מרגיש שהם יפים ונעימים לי. לא רק כוח ועצמה, כל הסאקזי הזה של 'בוא ניתן לאנשים מכות'. בחרתי את האזור של הלב ומעלה בתקופה הזאת, לא יודע למה. אני גם מאוד רגיש בתקופה הזאת".
אם אני לא מספק את הסחורה בדוק אני אתלה את האוזניות
22 שנה עברו מאז שהקים יחד עם אסף ביבר את ההרכב הנושא את שם הבמה שלו, אבל את דרכו המוזיקלית החל עוד לפני כן, כשהצטרף בגיל 15 ללהקת הפאנק הירושלמית "סרטן השד". 30 שנה לאחר מכן הוא עדיין ממשיך להמציא את עצמו מחדש, גם אם הסטיילינג נשאר כמעט זהה. הקורונה עצרה את המסיבה, אבל נראה שהחגיגה בת שלושת העשורים של סוויסה רחוקה מסיום.
יש מחשבות על מתי אתה תולה את האוזניות? יוצא לפנסיה?
"לא חשבתי על זה אף פעם, אני אגיד לך את האמת. אני גם ככה הרבה יותר סלקטיבי בהופעות עכשיו. אני לא יוצא לטורים של חודש, אני נוסע, מתקתק מדינה ביום וחוזר. גמרתי עם ההרפתקאות האלה של החודש בטור, של הקריעה, אבל אני לא חושב שאני קרוב לסיים את הנושא הזה עדיין. כל פעם אני מגלה סגנון חדש ואבולוציה מסוימת וזה מחייה אותי מחדש. אולי ביום שתיגמר לי המוזה, אני ארגיש שאני לא רלוונטי יותר, ואני לא יכול לתת לקהל את מה שאני רוצה לתת לו. אם אני לא מספק את הסחורה בדוק אני אתלה את האוזניות".
בוא נסכם קצת לכבוד יום הולדת 45, מה אתה מרגיש שעשית בקריירה שלך? מה שינית?
"אני חושב שדבר אחד שעשיתי זה לקחתי את המוזיקה הפסיכדלית ולשים אותה במיינסטרים. זה משהו שצריך להיאמר לזכותי וגם הרבה אנשים לא אוהבים אותי בזכות זה, אומרים שהרסתי את הסגנון שלהם. אבל זה חלק מהאבולוציה שלי בתור מוזיקאי, לא יכולתי להישאר באותו לופ כל הזמן. אותו דבר לגבי המסיבות, אהבתי בהתחלה מסיבות טראנס, היום אתה שם אותי במסיבת טבע, אני לא רוצה, אני לא מתחבר אישית אז אני לא רוצה לנגן את זה. גם המוזיקה שלי לא מדברת לקהל הזה יותר".
בוא נישאר רגע בהישגים שלך.
"אני חושב שיכולים לתת לי כמה קרדיטים, יכולים לתת לי קרדיט שחיברתי את הרוק עם המוזיקה האלקטרונית בשנת 2000, יכולים לתת לי את זה ב-2004-5 שחיברתי את הווקאלים, זמרים עם הפסיי-טראנס "Hit & Run", רמיקס ל "I Wish", כל מיני דברים שהתחלתי לעשות אז והיום אני עמוק בפנים. כל מיני שירי טראנס, זה עוד משהו שיכול להיאמר לזכותי ולרעתי, עוד פעם. זה מאוד במחלוקת הדבר הזה".
איך אתה מרגיש ביחס לביקורות על המיינסטרימיזציה?
"אני חושב שחלום של כל אמן זה להגיע למיינסטרים. בחייאת, אתם באים לבלבל לי את הביצים? להגיד 'אני עושה מוזיקה בשביל מערות', זובי אחי. אנשים עושים מוזיקה כדי לגדול, הם רוצים שהאמנות שלהם תגדל. אתה מתחיל ממשהו, אתה לא יכול להיות כל הזמן באותו לופ, אתה תהיה מפגר ואתה תצא מהענף וזהו, נגמר".
אז הם סתם מקנאים?
"אני מאמין שהחברה הממורמרים שכותבים עליך ביקורת, הם אלה שרוצים להיות בדיוק במקום שלך. זה מאוד פשוט, אני לא רוצה להיות במקום שלהם, אז אני לא מדבר. אני הייתי שם, אני לא חוזר אחורה".
אתה עדיין מרגיש צורך להוכיח להם משהו?
"עשיתי את זה, אני לא צריך להוכיח משהו שעשיתי, זה כבר נעשה. יש לי ארבעה אלבומים מהסגנון הזה של האנדרגראונד. זה בסדר, עשיתי. זה חלק מהרזומה המוזיקלי שלי, התחלתי באנדרגראונד, ולפני זה גם התחלתי בפאנק, התחלתי בכלל ברוק. יש פה אבולוציה שאני חושב שאני גאה בה. חלק יאהבו חלק לא יאהבו, אני לא מוכיח לאף אחד כלום. אני רוצה שאנשים ירקדו למוזיקה ויהנו ממנה, או סתם יקשיבו לה, זאת המטרה שלי".