אליעד נחום, אחת ולתמיד: "מתוק כשמרלי" נכתב ברצינות, או שזאת דאחקה?
"כתבתי אותו ברצינות לגמרי".
ראיתי שעשית שייר בפייסבוק שלך לפוסט שמנתח את הטעויות במתוק כשמרלי.
"כן, ויש לי תשובה לכל אחת מהטענות".
אוקי, תסביר לי בבקשה את "אני נלחם באריות, אני מופסה".
"מופסה כן נלחם באריות, הוא נלחם בסקאר. אבל יש פה גם נקודה בין שני המשפטים: אני נלחם באריות, נקודה - אני מופסה. וזה משפט עצוב אגב, כי מופסה הפסיד".
אתה יודע את מה השיר הכי מזכיר לי? את "תנו לו צ'אנס" של מה קשור.
"(צוחק) אני באמת עובד עם אסי ישראלוף, והוא מכנה אותו "תנו לו צ'אנס 2.0".
נו, אז אתה מסכים איתי שזה שיר קומי.
"הוא קומי, אבל הוא לא חסר משמעות בגלל זה. שימי לב שלרוב האמנים הגדולים ששרדו פה יש כמה שירים קומיים. לאריק אינשטיין יש מלא שירי דאחקה, כמו שאת קוראת לזה. זה כיף. 'כשאת בוכה את לא יפה' זה לא קומי? 'המגפיים של ברוך' זאת לא דאחקה? יש הופעות שאני בא להתעמק בהן רוחנית, כמו אביתר בנאי, אבל גם אצלו בהרבה שירים אני מוצא את עצמי קופץ ושמח".
הוא גם פרץ עם שירים כמו "מתי נתנשק" ו"שמתי לי פודרה" שגם בהם יש משהו קומי. הם לא דאחקה, אבל הם קומיים.
"זה כיף אני אומר לך! זה הסוד של השילוב בין סיפור ללחן".
"אתה לא יכול לעשות מוזיקה באנגלית לאמריקאים. זאת היתה טעות"
פעם בכמה שנים סוחף את הרדיו שיר ישראלי שגורם לכולם לשאול, רגע - זאת בדיחה? "יצאנו לרקוד" של הדורבנים, "שיר אהבה אינדאני" של עלמה זהר, "רנה" של אריאל הורוביץ. ללהיט המצחיק של 2015 קוראים "מתוק כשמרלי", ולאיש המפתיע שעומד מאחוריו קוראים אליעד. אליעד נחום. חלק מהאנשים מזהים את השם מיד, לאחרים יורד האסימון מאוחר יותר: נחום הוא האמת מאחורי הקליקבייט הישראלי הראשון – "איך הילד משמש נראה היום?"
אליעד נחום רציני. מאוד רציני. אל תתנו ל"מתוק כשמרלי" להטעות אתכם: אליעד לוקח בשיא הרצינות את האלבום הראשון שלו, "סימן". בכל הקשור למוזיקה הוא לגמרי בשליטה. בלי יחצ"ן או חברת תקליטים, רק הוא והאמרגן שלו, אור מרמלשטיין. נחום הלחין את כל השירים, כתב את רוב המילים, ובדרך כלל הן לא ישלחו אתכם לברר מה בדיוק קרה בסרט של דיסני. לא כולן באותה הרמה, אמנם, אבל רובן מפתיעות לטובה, למשל המילים של שיר הנושא, "סימן".
אני מאוד אוהבת את השיר "סימן". מאוד מאוד אוהבת אותו. למעשה, הייתה תקופה בחודש יוני שקצת איבדתי את הדעת בגללו. עברתי תקופה קשה, ומשהו בפנייה אישית ("היי, את") עשה לי חשק לענות "אני?". יכול להיות שקראתי לעצמי בטוויטר "עמית סימן הרשקוביץ". יתכן שכתבתי שהוא טוב יותר מטיפול נפשי. אבל לא לעיתים קרובות חובבת פופ ישראלית מגלה שיר עברי שלא גורם לה לרצות למות ממבוכה. האובססיה לשיר לא עברה בלי ביקורת, כמובן, וטרוניה אחת הושמעה באוזניי כל כך הרבה פעמים, שהייתי חייבת לברר אם אליעד מה עמדתו לגביה.
יש את השורה: "היי את תני לי סימן/ מאמי אל תכאיבי זה משאיר לי סימן". הרבה אנשים טוענים שזה עצלני לחרוז את המילה סימן במילה סימן.
"בהיפ הופ, חריזה היא לאו דווקא שתי מילים שונות. זה נהוג ומקובל. אפשר להשתמש באותה מילה פעמיים, כל עוד זה המשמעות שלה בכל פעם היא שונה".
זה מה שאמרתי! שבהיפ הופ זה אות של כבוד להצליח להביא את אותה המילה עם משמעות אחרת. יש בזה משחקיות.
"בעברית אין הרבה אופציות. לכתוב טקסט טוב, שיהיה גם חו"לי וגם לא יהיה מביך ולא וונאבי זה אתגר מאוד קשה. כל פעם שאני מסיים שיר שאני שלם איתו אני שמח. "פעם היה את כל השרשראות והפוזה, ודיבורים על כסף ועל בנות. אבל אין לך כסף אחי, מה אתה רוצה? אין לך גם בנות. אתה לא סנופ דוג. היום אין את זה, מדברים על בעיות, על דברים אמיתיים, שישראלים יכולים להתחבר אליהם. אני יוצר בז'אנר חו"לי יחסית, ואני משתדל שהתוכן שזה יהיה מאוד ישראלי. יכולתי לעשות קליפ עם רקדניות אבל זה מרגיש לי לא נכון".
את השנים הראשונות של הקריירה המוזיקלית שלו אליעד השקיע באפיק אחר. הוא ניסה לעשות מוזיקה באנגלית יחד עם הרכב הדאנס טריפל, ניסיון שלא ממש התרומם, והצטרף לשורה של ניסיונות עבר של מוזיקאים ישראלים להשתלב בז'אנרים מחו"ל. "זאת הייתה טעות. בדיעבד. אין סיבה לעשות מוזיקה באנגלית לישראל. מי שעושה מוזיקה באנגלית עושה את זה לחו"ל, ולפעמים על הדרך זה תופס גם פה, כמו TYP. אבל אתה לא יכול לעשות מוזיקה באנגלית לאמריקאים. זה כמו שאני לא אבוא עם מקדונלדס לאמריקה, אם אני אסע לאמריקה אני אבוא להם עם פלאפל. מפיק אמריקאי גדול לא יקח בן אדם מישראל, כשיש לו בארה"ב אנשים שעושים בדיוק את אותו הדבר באפס הוצאות. גם כשאני מסתכל על אמנים ישראלים בחו"ל, מי שנותן בראש זה אמנים שבאו עם קטע ישראלי, כמו עידן רייכל, בלקן ביט בוקס, יאמן בלוז. אבל למדתי מזה".
"שמש? היום זה לא היה עובר בחיים"
באמצע הראיון הוא מספר שהוא בדיכאון בעקבות גילוח. כשאני אומרת לו שלדעתי זקן זאת טעות שגברים עושים, ושהוא נועד להסוות קמטים, לא פנים של בחור בן 25, והוא אומר "אבל בלי הזקן אני נראה כמו בן 10". הוא לא. אבל התשובה לשאלה המפורסמת, "איך בר משמש נראה ביום?", היא "די אותו דבר, רק יותר גבוה". אליעד לא הפך למישהו שונה לחלוטין מהילד שתפקידו לשתות פטל ולהקשיב לצרות של שמש צביקה הדר. הכותרת ההיא עבדה, אגב, כי ציפיתם לראות הומלס. הסטטיסטיקה מוכיחה שאם היית ילד פלא ישראלי, רוב הסיכויים שהיום אתה מבוגר אפור שמסתובב במסדרונות מכללה כלשהי למנהל. נחום אומר שהוא לא נעלב מזה. "זה הצחיק אותי", הוא מתנער. "אם הייתי רואה 'איך מקולי קלקין נראה היום' הייתי נכנס גם. זה מעניין".
אבל זה מרגיש כאילו הייתה ציפייה אכזרית, שכתוב "איך בר משמש נראה היום" ושתלחץ ושזה יהיה נורא.
"כולם חולים על סיפורי הילד שנהרס, אבל זה לא המקרה פה. כתבתי את השיר 'חופשי' על התקופה של 'שמש'. היה לי נורא קשה בהתחלה ורציתי שייקחו ברצינות את המוזיקה שלי, כמו כל אמן שעושה את המעבר. אבל אין מה לעשות, הבנתי שאם אני אלחם בזה יהיה יותר גרוע, אז נכנעתי לזה".
הוא נולד למשפחה בת ימית שאין לה שום קשר למוזיקה או בידור, ובכל זאת מגיל צעיר התחיל לשיר ולרקוד כמו האליל שלו, מייקל ג'קסון. כשהיה בן שש, אמא שלו שלחה קלטת וידאו ביתית שלו עושה הליכת ירח לתחרות הכשרונות הצעירים של "העולם המופלא", תכנית הקברט של ארז טל, והוא זכה במקום הראשון. ככה התפרסם לראשונה.
מה הרגשת כש"שמש" נגמרה ופתאום לא היית מפורסם? זה לא הלחיץ אותך? הרי מגיל צעיר אתה בכל מקום ופתאום אתה לא, זה לא העסיק אותך?
"זה לא הלחיץ אותי. בחרתי שלא להיות מפורסם, רציתי ללמוד. איך שנגמר 'שמש' הלכתי למלצר. זה עדיין שודר בערוץ 2, יצאתי עם מגש ואנשים היו מופתעים".
רצית להרגיש איך זה להיות ילד נורמלי?
"לא", הוא צוחק, "סתם כי היו מלצריות שוות, אני אגיד לך דוגרי".
אתה צופה בשמש לפעמים?
"כן. זה מצחיק אותי. היום זה לא היה עובר בחיים. יש שם כל מני דברים מטורפים. למשל לעוגן (אורלי ויינרמן) היו שני בעלים בתוכנית ובסוף היא ילדה תינוק שחור. היום מיד היו נפתחות על זה קבוצות מחאה".
במונחים של היום, זאת תוכנית שלא עשתה חסד עם מיעוטים.
"אפשר לדבר על דברים בחן ובצחוק, אבל צריך להתייחס לזה כבדיחה. הרי זה משקף מציאות - ככה ישראלים מדברים. אנשים באמת אומרים שבלונדיניות הן מטומטמות, וימשיכו להגיד את זה. החוכמה היא שבן אדם ידע להגיד לעצמו שזאת בדיחה, והבעיה היא שיש אנשים שבאמת חושבים שזה ככה. הם לא מבינים את הקטע וזה בעייתי".
אתה התנגשת חזיתית בגזענות הישראלית כשיצאת עם זוכת כוכב נולד 9, חגית יאסו.
"את חגית הכרתי בצבא, לפני שהיא התפרסמה. רק כשנעשינו חברים הבנתי כמה מכוערת הגזענות של הישראלים. הלכנו ביחד וכל הזמן היו מבטים והצקות. אחרי 'כוכב נולד' זה פתאום נעלם, ואז בכלל אמרתי לעצמי שיש פה צביעות. זה בדיוק כמו בארצות הברית - היחס כל כך אחר לאפרו אמריקאי הממוצע ולאופרה וינפרי".
כשהיה עכשיו את ההפגנות הלכת?
"בטח. זה כואב לי ומעצבן אותי. אני מופיע במועדונים, ואמנם יש להם גם את המועדונים שלהם, אבל אני נתקל במלא פעמים שלא מכניסים. זה נורא מעצבן אותי, ואני מדבר על זה בפייסבוק שלי ואיפה שאני יכול".
"למותג יש את הכסף והאמן צריך את הכסף"
כרגע הוא לבד. "הזוגיות האחרונה שלי הייתה של ארבע שנים", הוא אומר, "חשבתי שכשאהיה יותר מוכר זה יהיה כל היום שיגועים. לא. כשנגמר היום אני כל כך עייף שאני רק רוצה לישון. לפעמים יש לאנשים בראש שאם מישהו מפורסם אז כנראה הוא חוגג. זה לא ככה. אנחנו לא באמריקה, זה לא שיר אחד שמצליח סוגר לך את הפינה לנצח. גם ריהאנה, זה שהיא מוכרת לך אימג' שהיא חוגגת - אין לה חיים, היא כל יום במקום אחר. לא הייתי רוצה חיים כאלה לעצמי. אבל בארץ אין כוכבים. מה זה כוכב - מה יוצר את זה? שאתה לא רואה את הבן אדם. פה כולם מכירים את כולם. רק אריק אינשטיין היה כוכב, כי הוא לא יצא מהבית".
הפרויקט הבא שלו הוא מסחרי, "מיוזיקפה סופרגרופ", הרכב פופ שהוא חבר בו יחד עם נאור אורמיה, האולטראס וענבל ביבי, וכולו פרויקט של קפה נמס עלית, כולל ביצוע פרסומי ל"מתוק כשמרלי". "אני באמת מאמין וחושב שעוד מעט לא יהיו חברות תקליטים", הוא אומר. "מותג ייקח אמן וישקיע בו, כי למותג יש את הכסף והאמן צריך את הכסף. כשלאמן יש יותר כסף זה משפר את המוזיקה שלו, הוא יכול להביא איזה מפיק ואיזה כותב שהוא רוצה, להשתדרג ולהשתכלל. יש לי קהל שקשור למוצר, אני לא עושה שום דבר שמביך אותי. אני מקבל פה שירים מדורון מדלי, עובד עם אנשים שאני מעריך. זה בטעם טוב. מייקל ג'קסון לקח את הכסף של פפסי ועשה איתו מוזיקה טובה יותר".
אתה כל הזמן מדבר על מייקל ג'קסון.
הוא מחייך. "אני מת על מייקל ג'קסון. יש לי מקדש מייקל ג'קסון קטן בבית עם בובות שלו, ואלבומי ויניל. הוא הסיבה שהתחלתי לשיר. יש לו איזה גבול בין גאון למגוחך, שזה מדהים, כי כל בן אדם אחר שהיה ככה תופס במפשעה שלו וצועק 'או!' כולם היו אומרים: 'זה מפגר'. ואצלו זה לא מפגר, אי אפשר להסביר את זה". הוא עושה חיקוי מדויק למדי של מייקל ג'קסון כדי להמחיש, ואומר "תחשבי - עד שלב מסוים הכל הלך לו חלק! הוא עשה קמפיין עם פפסי ב-1983, ושינה את המילים של בילי ג'ין ל'We are The Pepsi generation'! לשנות את המילים של הלהיט הכי גדול שלך? מי עושה את זה? על כל אמן אחר היו אומרים שהוא התמסחר והוא היה מאבד את המוניטין. אצלו לא. הכל בפנים, מחזיק את הפחית. לא אכפת לו".
מפחיד אותך להיעלם שוב? לא להצליח?
"מה זה הצלחה? נראה לי שזה מאוד בעייתי להגדרה. אנשים מערבבים בין הצלחה של כסף, והצלחה שהיא לא כסף. כאילו, אם אתה עושה מה שאתה אוהב, ואתה עושה אותו טוב - אבל מרוויח ממשהו אחר, זאת לא הצלחה? במוזיקה זה ממש בעיה להגדיר הצלחה. אם כתבתי שיר והוא מעולה ואני מת עליו ואף אחד לא שמע עליו. זאת לא הצלחה?"
נשמע שאתה חושב על הכל בצורה מאוד בריאה. עברת טיפול או משהו?
"את צריכה להבין שאני מגיל 6 עם אנשים בני ארבעים. בראש שלי אני בן ארבעים. כל היום הייתי עם מבוגרים והם דיברו איתי כאילו אני מבוגר. שמעתי על הקשיים של המקצוע, וזה משפיע. למדתי לקחת דברים בפרופורציה".
איפור: יוסף שבת לבובי בראון. סטייליניג: ישראל רחמני. בגדים: American apparel ,aldo ,diesel ,blue bird לגולף.