אני עדיין אגם בוחבוט

בתוך העומס של חייה, אגם בוחבוט עדיין לא מצאה זמן להוציא רישיון. לריאיון בתל אביב מסיע אותה מבית הוריה בבאר שבע מנהל המופע והנהג הצמוד שלה, אחיה. מה לעשות, בוחבוט עסוקה בלהגשים חלומות אחרים: לפני שבועיים עלתה עם מופע הבכורה שלה, הראשון עם מכירת כרטיסים ישירה לקהל. "החלום הכי גדול שלי היה שאנשים יבואו לראות אותי, רק אותי", היא אומרת היום. "בחיים שלי לא חוויתי אושר כזה כמו שחוויתי במופע. חיכיתי כל כך הרבה שנים לרגע הזה".

כבר יותר מעשור את מופיעה על הבמות הכי גדולות בישראל. ימי עצמאות, ועדי עובדים, ימי סטודנטים, פסטיגל. מה ההבדל?
"תמיד שאלתי את עצמי אם אני מספיקה, אם אנשים באמת ישקיעו מהזמן ומהכסף שלהם כדי לראות רק אותי. בהופעה עליתי על הבמה ואמרתי, 'בוא'נה, אני אשכרה אהובה'. אני עדיין לא מעכלת שזה קרה".

למה חיכית כל כך הרבה שנים?
"לא הרגשתי מוכנה להחזיק מופע לבד, רציתי להגיע כשיש לי שירים. היום אני יודעת מי אני, מה אני אוהבת, מה החלום המוזיקלי שלי, איזו זמרת אני. הרגשתי שזה הרגע המדויק שלי, שאני מסוגלת".

יש היום נטייה לאומנים, חלקם גם ממש מתחילים, למהר ו"לסגור קיסריה". את בחרת באופציה הצנועה, להופיע בהיכל שלמה שבתל אביב. למה?
"אני לא ממהרת לשום מקום. אני מפחדת לסמן וי כבר בהופעה הראשונה, כי אז לאן עוד יהיה לי לשאוף? נגיד שאני אעשה היכל מנורה או קיסריה, אז מה אחר כך, פארק הירקון? ואז מה? זהו, עשיתי הכל? לאן אני עוד יכולה להתפתח פה בארץ? יש לי את האפשרויות והאופציות לעשות עוד מיליון דברים, אני כולה בת 19".

והנה כבר הודעת על הופעה חדשה, בהאנגר 11.
"מרגש אותי שזה יהפוך לשגרה, שפעם בחודשיים–שלושה תהיה לי הופעה והקהל שלי יוכל לבוא ולראות אותי. כשסיימתי את ההופעה ניגשתי למנהל שלי ואמרתי לו, 'אתה קולט שזו אשכרה רק ההתחלה?'".

אני די ביישנית

זו התחלה עם חתיכת דרך מאחוריה. בגיל 8 זכתה בוחבוט כתלמידה המצטיינת בעונתה השנייה של "בית ספר למוסיקה" בהדרכתו של משה פרץ, ומאז היא משחקת בליגה של הגדולים. היא מופיעה, כאמור, על הרבה במות, מקליטה דואטים עם האומנים המובילים בארץ, מחזיקה ברפרטואר שירים שמוכרים בכל בית בישראל, ובשנה האחרונה, כחלק מהיותה "אומן פעיל", מופיעה מדי יום מול חיילים בכל רחבי הארץ. אבל למרות הדרך הארוכה שעשתה, בוחבוט לא מתעלמת מהפרק הראשון שלה. "'בית ספר למוסיקה' הפך אותי למי שאני. בלי התוכנית אני לא יודעת אם היה לי את האומץ".

מה זאת אומרת? אם לא היית בתוכנית, לא היית הופכת לזמרת?
"אני די ביישנית. בגיל 8 את פשוט באה לשיר, את לא מודעת למה שהעולם הזה מביא איתו, אז דווקא להתחיל בגיל צעיר זה הסוד. אני חושבת שעד גיל 14–15 לא עיכלתי בכלל את מה שקורה סביבי. להורים שלי היה חשוב לשמור עליי שאהיה ילדה".

זה היה החוג שלך.
"בול. ככה התייחסתי לזה. הייתי הולכת להופעות ואז חוזרת הביתה ולא מדברת על זה. משה (פרץ, שהיה המנהל האישי הצמוד של בוחבוט בעשור האחרון – א"ו) היה מארח אותי בקיסריה ולוקח אותי לבמות הכי גדולות בארץ, והייתי יורדת מהבמה ואומרת, 'סבבה, מרגש'. לא הייתי עושה מזה עניין, כי לא באמת הבנתי".

משה פרץ הפך למלווה האומנותי שלך לאורך הקריירה, אבל לא הגיע להופעה שלך לפני שבועיים. מה קרה שם?
"אני אוהבת את משה ואני אזכור לו כל החיים את מה שהוא עשה בשבילי ואת איך שהוא לקח אותי יד ביד. אני מאחלת לו את הכי טוב שבעולם, אבל בלי קשר אני כבר שלוש שנים עם סוכנות גאגא, והחלטנו כרגע לראות מה ההמשך".

ההצלחה שלך לא קרתה רק בגלל התוכנית. איך משמרים את המומנטום ודואגים להפוך את החשיפה לקריירה?
"אין לי מושג איך זה קרה ואיך זה נשאר. היה בי משהו שגרם לאנשים להתחבר אליי. הייתי הולכת ברחוב וסבתות היו צובטות לי בלחיים, הרגשתי שאני הילדה של המדינה. כל השנים שמעתי, 'את ילדה אבל יש לך נשמה, את שרה כמו מבוגרת'. ידעו שאני באמת זמרת. אנשים חושבים, 'או-קיי, עשיתי תוכנית בפריים טיים, עכשיו אני אשב בבית ואחכה שהעבודה תזרום אליי', אבל זה לא עובד ככה. אם לא תעבדי קשה ותחשבי איך לחדש ותקרעי את התחת, זה לא יקרה. דברים לא באים סתם. צריך אמונה, מזל ועבודה קשה".

אפילו לא כישרון?
"וכישרון, כן, חשוב, אבל זה לא הכל. זה הכל ביחד".

מה בסך הכל עשיתי

כמו כל הכוכבות הגדולות שהתפרסמו עוד בהיותן ילדות, גם בוחבוט יודעת שקשה לרצות קהל שעוקב אחרייך מאז שהיית בת 8. "אנשים התרגלו לראות את הילדה המרגשת ששרה 'יא מאמא' ויש לה חדודים, ומעצבן אותם שאני כבר לא מתוקה ובקונצנזוס", היא אומרת, ומתייחסת בין היתר לסערה סביב השיר "יותר חזק מה" שהוציאה בקיץ האחרון. זה התחיל מהקריאה הקבועה "יותר חזק, מה" שבה דרבנה בוחבוט את הקהל שלה לשיר בהופעות, נמשך עם מעריצים שהעלו לטיקטוק את הקריאה והצמידו לה האשטאג משלה, והסתיים בשיר הנושא את השם הזה, ושבו בוחבוט מבקשת, "אני צריכה גבר יותר חזק, מה?" בצעקות הולכות ומתגברות. "אני מבינה את הסערה ואני מבינה למה זה גרם לאנשים להרגיש לא בנוח, אבל מכאן ועד לכתוב עליי דברים שאני אפילו לא רוצה להגיד, או לשלוח הודעות להורים שלי, 'איזה ילדה מגעילה חינכתם'? זה היה מוגזם. קללות ואיחולים למחלות, מה בסך הכל עשיתי?".

את גונחת וצועקת "יותר חזק". את יכולה להבין שזה פרובוקטיבי.
"כן, ואני מצטערת אם מישהו נפגע מהשיר, אבל הצביעות מעצבנת אותי. כשהבדיחה הייתה על חשבוני זה היה סבבה? בשיר 'שירי דיכאון' הייתי מכוונת את המיקרופון לקהל וצועקת להם 'יותר חזק', וילדים העלו את זה בטיקטוק ואמרו, 'אגם גונחת'. זה נהיה טרנד מטורף עם למעלה מ-17 מיליון תיוגים, והמעריצים בהופעות היו מתחרפנים כשהייתי אומרת את זה. זה הגיע למצב שאני הרגשתי לא בנוח והפסקתי לעשות את זה, ואז הקהל היה מתבאס, כי לא שרתי את הלהיט הכי גדול שלי. אז בסוף, כשאני לקחתי את הבדיחה ואמרתי, 'יאללה, אני מבינה שאתם נטרפים מזה, אני אזרום איתכם ואעשה בשבילכם שיר', אז מה, עכשיו זה לא סבבה? ההורים שכתבו 'למה הילד שלי צריך להגיע להופעות ולשמוע את זה?', מישהו סיפר להם שהילדים שלהם הם אלה שיצרו את זה?".

למה, בעצם, את צריכה להתנצל בכלל? את בחורה מעל גיל 18 שמעודדת בשירים שלה ביטחון עצמי, קשרים בריאים. למה לא לעודד מיניות בריאה ולדבר על זה שגם לנשים מותר ליהנות מסקס?
"קודם כל, כי זו לא הייתה הכוונה. לא כתבנו את זה במטרה לגנוח ולא התכוונו לדבר על סקס. אבל ככה זה יצא, אז למה זה לא בסדר שאישה עושה את זה? למה לאישה אסור ולגבר מותר?".

אולי לכולם מותר, ורק לך אסור?
"אני מבינה את החשיבות שלי כדוגמה לבני נוער, זה משהו שאני דוגלת בו ואני באמת מנסה להשריש מסרים חיוביים בשירים. אני אוהבת לתת השראה ולהיות כזאת, אבל אני לא יכולה להיות רק כזאת. לאנשים קשה להבין שאני כבר לא ילדה. אני עדיין אגם, אבל אני אישה".

די, תשחררו אותי

בוחבוט נשאלה לא פעם איך זה "להתבגר מול המצלמות", אבל היום יש לה אולי פרספקטיבה אחרת לשאלה הזו. "כל המדינה הייתה חלק מתהליך ההתבגרות שלי וזה היה קשה", היא אומרת. "גיליתי בעצמי את האישה שאני, את המיניות, גם לי זה היה חדש, וביקרו אותי לכל אורך הדרך".

להיחשף לטוקבקים מגיל צעיר זה לא פשוט. היום בדיעבד את מרגישה שהביקורת הזו השפיעה עלייך?
"אחרי הפרק של 'בית ספר למוסיקה' נכנסתי לפייסבוק בשקט, כי ההורים לא הסכימו לי, וראיתי שכתבו 'איזו שמנה'. אנשים מבוגרים כתבו את זה, אפילו לא ילדים, אז זה גרם לי לחשוב שכנראה להיות שמנה זה לא דבר טוב. היום אני מבינה שהרבה מהניסיונות שלי לרדת במשקל במהלך השנים היו בגלל זה. למזלי עשיתי את זה בצורה מסודרת, הלכתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני לא מרגישה בנוח והתחלנו לעשות הליכות ביחד, אבל בבפנים של הבפנים זה הגיע ממקום לא כזה סבבי".

זו נשמעת לי כמו חוויה מצלקת לכל החיים, הצורך לרצות את כולם.
"היום טוקבקים של 'איזו שמנה' לא יפילו אותי, אבל כן, זו שריטה שנשארת. לא עברתי את הגבול ולא פיתחתי הפרעת אכילה, אבל לפעמים אני אומרת, 'אולי אני לא אעלה את התמונה הזאת בבגד ים? שלא יכתבו, שלא יגידו, שלא יכעסו עליי'. זה מאוד קשה".

היום את קוראת תגובות?
"לא מזמן מישהי כתבה עליי בטיקטוק, 'וואו, הבגד שהיא לובשת מזעזע'. הדברים האלה עושים לי יום לא כיף, זה מבאס אותי. אני גם לא מבינה, מה אכפת לך בכלל? אני זמרת, אני נותנת את הנשמה בהופעה. ועכשיו זה ההפך, עכשיו אומרים לי שרזיתי מדי ושאני עושה יותר מדי ספורט. אז די, תשחררו אותי. הבנתי שאני לא צריכה להיראות כמו אף אחת אחרת. אם אני אוהבת את איך שאני נראית ושלמה עם עצמי, מה אכפת לי מה אומרים?".

ואת אוהבת את איך שאת נראית ושלמה עם עצמך?
"אני כמו כל אחת, לפעמים זה 'אוי, פה עליתי', 'יש לי חצ'קון' ו'השיער שלי לא נראה טוב', לפעמים את אוהבת ולפעמים לא אוהבת. אומרים, 'תהיי שלמה עם עצמך', 'תאהבי את עצמך', אבל זה לא באמת. יש מישהו שקם כל בוקר ואומר, 'תודה'? לא, לפעמים לא. את לא חייבת להרגיש כל הזמן שלמה. לפעמים את מסתכלת על מישהי אחרת וחושבת, 'איך בא לי גם'".

עד כמה שהתקדמנו בשיח המאפשר בנושא דימוי הגוף, יש שיטענו שהרשתות החברתיות החזירו אותנו הרבה צעדים לאחור. לפני כשנתיים פתח העיתונאי ערן סויסה במחאה נגד המנהג של ידועניות להשתמש בתוכנות ריטוש ולהעלות לרשתות תמונות שלהן המציגות אידיאל יופי בלתי מושג, וחשף צילומים מרוטשים של מפורסמות ישראליות. גם תמונותיה של בוחבוט מצאו את דרכן לשם. "האמת היא שזה עשה לי רע", היא מודה. "ראיתי את התמונה שלי בפינת הפוטושופ שלו ואמרתי, 'למה? אתה עושה ההפך, אתה מוריד את הביטחון'. המרדף לשלמות הוא חלק מהעולם. כולם מושלמים ומפולטרים. פעם זה הפריע לי, אבל היום למדתי להבין שאני זאת אני, שכל אחד מיוחד בדרך שלו, וזה כבר לא מוריד לי את הביטחון".

מה מתחתנים? אני בת 19

בשנתיים האחרונות מתחזקת בוחבוט זוגיות יציבה עם השחקן העולה בר ברימר (25). "הוא הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי", היא אומרת. "הוא הכי דואג לי בעולם, מפרגן לי ושם בשבילי, ובכלל בעולם הזה קשה מאוד למצוא פינה של שקט, ואנחנו כאלה אחד לשנייה. אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הכל, שהוא מכיל אותי. אני מאושרת איתו. לא בא לי לצאת קיטשית, אבל אני מרגישה שנועדנו אחד לשנייה. משהו באנרגיה, בחיבור בינינו, הוא אחר. זה קרה נורא לאט, הכרנו וזה התגבש והפך להיות אהבה. אני מאוד אוהבת אותו ואת המשפחה שלו".

את שם בארוחות שישי?
"אנחנו עושים שבוע-שבוע, כאילו אנחנו זוג נשוי".

אז איפה אתם בחג?
"את החג אנחנו עדיין עושים בנפרד. רגע".

יש מחשבות על לגור ביחד?
"אנחנו מדברים על זה, כי הוא עומד לעבור לתל אביב, אבל אני חושבת שבשביל שקשר יהיה בריא כל אחד צריך לחוות את הלבד שלו. הוא צריך לגור לבד, וגם אני צריכה לדעת מה זה להחזיק בית. שואלים אותי, 'מתי אתם מתחתנים?', ואני אומרת, 'מה מתחתנים? אני בת 19'. שנייה רגע, אנחנו לא רוצים להישאב לתוך זוגיות. למרות שאנחנו הרבה ביחד, אנחנו מבינים את הצורך בלהתפתח גם לבד".

בר התחיל ללמוד משחק, הוא מעביר ימים שלמים בבית הספר, בחזרות, לצד סטודנטיות אחרות. זה יוצר קנאה?
"אני כל כך גאה בו, שזה לא מפריע לי. הצעד שהוא עשה, בשיא ההצלחה ללכת ללמוד, זה לא מובן מאליו. אתמול הייתה לו סצנה בבית הספר עם מישהי, והוא גם היה בסדרות עם גברים. זה ממש בסדר".

את לא שמה לו גבולות?
"לא, אין דבר כזה. זה כמו שהוא יגיד לי, 'אל תלבשי את זה, זה חשוף', מה פתאום. יש כבוד והדדיות, וברור שאנחנו בזוגיות ולא רווקים, אבל אני לא אהיה מי שתעצור לו את הקריירה או את החלום אם תהיה סצנת סקס. אני כל כך יודעת מה יש לי בבית ואני כל כך בטוחה בנו ומאמינה באהבה ובקשר שלנו, שהדברים האלה לא מפחידים אותי".

מי שיגיד שאין תחרות הוא שקרן

בזמן שברימר מעביר ימים ארוכים בבית הספר למשחק, בוחבוט עצמה לא נחה יותר מדי. "כשהוא התחיל ללמוד אני הופעתי בפסטיגל, ופחדנו מהתקופה הזו, שכל אחד יהיה בעניינים שלו וזה ייצור ריחוק", היא מספרת. "אבל זה דווקא לא קרה. אנחנו מצליחים לשרוד הרבה דברים".

תקופת הפסטיגל מאוד אינטנסיבית.
"שלושה חודשים מהבוקר ועד הערב את נושמת, חיה, אוכלת וישנה עם אותם אנשים. את לא מבינה איזה כיף היה לנו. זו חבורה של אנשים שנכנסו לי ללב, ופסטיגל יכול להיות מקום של הרבה אגו, אינטריגות ומשחקי כוח, וזה פשוט לא קרה. היינו כל יום ביחד וגם בסופי שבוע, היינו סוגרים מלון לכל הקאסט של הפסטיגל וישנים ביחד".

הקשר עם אנה זק התהדק בפסטיגל?
"הכרנו מלפני, אבל כן. אנה בחורה מאוד מיוחדת ולמדתי ממנה המון. היא כל כך סבלנית לכולם, טובת לב, מקצוענית, מוכשרת ויפהפייה. יש בינינו חברות וכבוד בלי אגו, נטו פרגון ואהבה. זה לא מובן מאליו, במיוחד בעולם הזה".

עם כל האהבה וההערכה, יכול להיות שהייתה ביניכן תחרות, כמו שאוהבים לרמוז?
"אני רוצה להאמין שלא. יש תחרות בעולם הזה, או-קיי? כל אחד רוצה להיות הכי בעולם, ומי שיגיד שלא הוא שקרן. אבל בסוף יש את העניין של להסתכל על אחרים. אני לא מסתכלת על אף אחד, רק על עצמי. עסוקה רק בשלי, בדרך שלי, באומנות שלי, במוזיקה שלי".

את מצליחה להסתכל רק על עצמך ולא להתבאס, למשל, שאת לא מייצגת את ישראל באירוויזיון?
"לא, אירוויזיון זה לא משהו שרציתי. ברגע האמת לא מעניין אותי מה אחרים עושים, מעניין אותי בכל בוקר איך אני הופכת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי".

יכול להיות שזה מה שאפשר לכן להיות חברות בתחום כל כך תחרותי.
"כן, אבל אז עדיין הייתי אגם החמודה, היום אני כבר לא אגם החמודה. היום זה קצת אחרת, כי אז לא הייתי במעמד שאני נמצאת בו היום. היו לי שנתיים באמת מדהימות, הוצאתי שירים שהפכו ללהיטים וחרכו את המצעדים וזכינו בשיר השנה, וטפו חמסה הכול פשוט קרה. אולי זה העניין, שמשהו התעצם בי וגדל יותר".

אז אולי הייתה קנאה כלפייך?
"אני לא רוצה להתעסק בזה, יש לי דברים משלי להתעסק בהם".

בריאיון ל"הצינור" בערב הסילבסטר חיקו קירל והסוכן שלה, רוברטו, את בוחבוט. בוחבוט לא התעלמה, והתייחסה לעקיצה באופן ישיר בריאיון ל"ערב טוב עם גיא פינס". "הרגשתי עם זה לא בנוח, הרגשתי שאשכרה עושים עליי סתלבט וזה לא מגניב. הביך אותי לראות את זה, בשבילה. אני בחיים לא הייתי עושה את זה", היא אומרת. "אנשים חשבו שאולי הייתי צריכה לשתוק, אבל לא, זה הפריע לי. אמרתי את מה שעל לבי בצורה הכי מכבדת שיש, לא לכלכתי, לא אמרתי דברים קשים, ומה עשו מזה? 'אגם נגד נועה'. אין פה שום ריב, אני אישה של שלום".

היא התקשרה? התנצלה?
"לא".

היית רוצה שתתנצל?
"הייתי מעריכה אם היא הייתה אומרת, 'שומעת, זה באמת לא היה בכוונה', אבל גם אם לא, זה פחות מעניין אותי. אני עדיין מכבדת אותה ומאחלת לה הכי הרבה הצלחה בעולם".

מה את חושבת על יוניקורן?
"שיר טוב ממש, ואני סומכת עליה שהיא יכולה לעשות את זה, אין לה בכלל תחרות".

בשבועות האחרונים מככבת בוחבוט לצד סטטיק כפרזטורית של רשת האופנה אורבניקה בקליפ "טרנטולה". "סטטיק גרם לי להוציא מעצמי קול אחר שלא ידעתי שקיים בי", היא מספרת. "עלה הרעיון שאני אגיד את המילה 'טרנטולה' בהדגשה כזאת, ואני חששתי שזה ייצא פתטי. כשאנשים שומעים את זה הם לא מזהים אותי, ובעיניי זו מחמאה ענקית, שאחרי 11 שנים יש בי סאונד אחר. מתחנו את הגבולות".

זה כיוון מוזיקלי חדש?
"אני לא רוצה שיתייגו אותי. אני לא רוצה להיות אגם בוחבוט הזמרת המזרחית ואני לא רוצה להיות אגם בוחבוט כוכבת הפופ. אל תגידו לי, 'את עושה ככה, את לא עושה ככה'. אני יכולה לעשות הכל, פעם אחת אני רוצה לשיר במזרחית ולגרום לאנשים לבכות ופעם אחרת אני רוצה לשיר פופ מגניב כזה שאני לא מתאמצת בו. במהלך השנים מאוד בלבל אותי שאמרו לי מי אני. אני אחליט מי אני. בביקורת על ההופעה שלי כתבו שזה היה 'פופ ים-תיכוני ישראלי טהור'. זו הגדרה טובה".

הקולגות שלך מוציאות שירים באנגלית עם קריצה לקריירה בין-לאומית. מה איתך?
"כרגע אין לי שום חלום בין-לאומי, בא לי להיות פה ולהגשים מלא חלומות. אני מרגישה שכאן עוד לא עשיתי כלום, שרק עכשיו אני מתחילה".

צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: ראובן כהן | שיער: לירז אגם | איפור: נגה תמיר | הפקה: טל פוליטי