החודש מציינים בכל רחבי העולם ארבע שנים למהפכת ה-Me Too. התנועה שהתחילה כהאשטאג ברשתות ושטפה את העולם משנה לאט וביסודיות את השיח, משפיעה על דרכי הפעולה של גברים ונשים במרחב הציבורי, ובעיקר מעצבת מציאות חדשה, שבה פחות ופחות מעשים לא ראויים שהיו עד לא מזמן מקובלים לגמרי. גם התוכן התרבותי לילדים עבר עדכון גרסה בהתאם, ולא מעט דמויות נשיות ופמיניסטיות מקבלות את מרכז הבמה, והנערות של ימינו גדלות בעולם בו העצמה נשית היא לא רק סלוגן.
במקרה או שלא, אגם בוחבוט, שחוגגת בימים אלה 18, מושמעת ללא הרף בתחנות הרדיו עם שיר חדש שעוסק באלימות נגד נשים - רחוק שנות אור ממה שהתרגלנו לשמוע מפיה של הילדה המתוקה מ"בית ספר למוסיקה". בוחבוט גם תככב בחנוכה הקרוב בהצגה "המסע אל הניצחון" של רמי לוי, בה היא תגלם את יהודית המכבית - אדפטציה פמיניסטית של יהודה המכבי. "זה תפקיד מהמם. ליהודית יש שבט של בנות שנלחמות ביוונים ואפילו מנצחות את אנטיוכוס. שיט, נראה לי שגיליתי את הסוף".
זה בסדר, רובנו מכירים את הסוף. ומה הסיפור של השיר החדש? איך התחברת לנושא הזה?
"קיבלתי אותו לפני שנה ובהתחלה לא הקשבתי למילים. אחרי ששמעתי אותו כמה פעמים והבנתי מה אני שרה, הרגשתי כמה זה קריטי וחשוב", היא מספרת. "אלימות כלפי נשים ומערכות יחסים אובססיביות וקנאיות זה משהו שאנחנו שומעים עליו כל יום. כל יום יש מקרה חדש, וזה נורא. אני ברוך השם לא עברתי דבר כזה אף פעם, אבל כשאני שומעת שזה קורה למישהי אחרת זה כואב לי, אני מרגישה את זה בנשמה שלי, אני רק רוצה שזה ייפסק".
אפשר להניח שהשיר הזה הוא ניסיון של בוחבוט לעבור לעולם המבוגרים, אבל האמת המצמררת היא שבוחבוט כיוונה אותו בדיוק לקהל היעד שלה. "רוב הקהל שלי הם בני נוער בגיל ההתבגרות, והבנתי שיש לי את הזכות לשים להם את זה בפנים ולהגיד 'זה לא לגיטימי'. כשהייתי בבית הספר הייתי שומעת בנות שמדברות ביניהן ואומרות 'הלוואי שיהיה לי בן זוג שישאיר אותי בבית, שלא יתן לי לצאת למסיבות, שלא יתן לי להעלות תמונות לאינסטגרם, שיקנא לי אם אני מתלבשת חשוף'. הייתי שומעת את הדברים האלה ואומרת לעצמי 'מה? באיזה עולם?'. זה לא נורמלי להגיד דברים כאלה. רציתי לסמן לנערות את הגבול בין אהבה בריאה לבין זוגיות רעילה ולהראות כמה הוא דק. קיבלתי המון הודעות מילדות - לא מנשים בוגרות - מילדות שחוו דברים כאלה. הן כותבות לי כמה זה חשוב שהעליתי את הנושא לציבור, שנתתי לזה מקום. כשראיתי את ההודעות הבנתי שזה קיים גם בגילאים הרבה יותר צעירים, הבנתי שבאמת עשיתי משהו חשוב. לפעמים בני נוער לא מבינים מה זו מערכת יחסים. לפעמים זו מערכת יחסים ראשונה ואת לא יודעת אם אלו דברים שמקובלים או לא. אז לא, ממש לא".
הקו שלי
בוחבוט גדלה כשמסביבה מעטפת אדירה של הורים ומנהלים שמלווים אותה בכל צעד ושעל. החיבור למשפחה ולהורים לא מובן מאליו, בטח בעולם בו בריטני ספירס חוגגת ניצחון משפחתי על אביה. אמנם ספירס היא דוגמא קיצונית, אבל גם היא גדלה מול המצלמות, וההיסטוריה לימדה אותנו שתהילה בגיל מוקדם עלולה להיות מסוכנת. "אין סיכוי שדבר כזה יקרה לי", היא אומרת. "התחלתי בגיל 8 וחצי. לא הייתה לי את האפשרות לא להיות עטופה, אבל זו הייתה מתנה גדולה. ידענו להתנהל נכון והבנו שיש לי זמן, שכל החיים לפני. אני תכף בת 18 ואני מרגישה שעוד לא עשיתי כלום עם החיים שלי, שאני רק בטריילר של הטריילר. עשיתי דברים מדהימים, אבל מגיל צעיר אמרו לי 'זה שלך, את מחליטה, צעד צעד, יש לך זמן'. יש בית ספר לסיים, יש חברות, הכל יחכה. זו הייתה מתנה מאוד גדולה. זה שמר עליי".
הרבה הורים מנהלים אומרים לילדים שהם מחליטים וזה לא תמיד עומד במבחן המציאות.
"אולי זה נשמע מוזר, אבל מגיל 9 כל מה שעשיתי, כל שיר שהקלטתי, כל הופעה שהופעתי וכל בגד שלבשתי היה כי אני רציתי. ברור שיש הכוונה, אבל אני בחרתי מה לעשות. עד היום אחרי הופעות ההורים שלי שואלים אותי אם אני נהנית ואוהבת את מה שאני עושה".
יש כבר די הרבה אנשים שאגם בוחבוט זה העסק שלהם. איך זה מתנהל?
"כל אחד תורם לי בתחומו. אני מרגישה מבורכת באנשים שסביבי, שזכיתי. אם אני צריכה לקבוע סשן המשרד מטפל ביומן, וכשאנחנו עושים פגישה אנחנו יושבים כולם יחד: משה פרץ (מי שהיה המנטור בבית ספר למוסיקה והיום הוא המנהל האישי שלה. ל.ש), ההורים שלי, וצוות הביוטי. אם אני לא מרוצה ממשהו כולם ישמעו".
נשאר לך מקום לתמרון, או סתם לחיות?
"זה תלוי בלו"ז. אם יש לי הופעה, חזרות או הצגה אין לי יכולת, אבל עם השנים למדתי לעשות את זה. עכשיו כשאני בזוגיות בה גם הצד השני מאוד עסוק צריך לקבוע מראש. לפני כמה שבועות טסנו ללונדון. קבענו מראש, אבל נכנסו צילומים אז הזזנו. אין מה לעשות".
בקרוב תתגייסי ללהקה צבאית, יודעת מתי?
"כרגע אני מתגייסת בפברואר אבל זה משתנה כל הזמן. עכשיו אני מלש"בית. זה קצת חופש גדול, ומכיתה ג' לא היה לי חופש גדול. אמנם אני קמה כל יום בשש בוקר במקום ב-12, אבל יש לי זכות להגשים את החלום שלי".
את ממש נשמעת כמו משה פרץ, זה מדהים.
"אומרים לנו את זה הרבה. משה הוא המשפחה שלי, הוא עוד אבא, הוא אח, הוא חבר. עברתי איתו דרך מטורפת. כמו בכל מערכת יחסים גם לנו היו עליות ומורדות, עברנו בכי, עברנו הכל. תחשבי שהוא מגדל ילדה בגיל ההתבגרות, זה לא פשוט".
מה זה אומר? את מורדת גם בו?
"הייתה לי שיחה עם חברה על מרד נעורים. היא עזבה את הבית עם תיק ולא חזרה שבוע, ושאלה מה המרד שלי. אין לי כזה. במה אני אמרוד? היה לי הכל, אף פעם לא אמרו לי תחזרי הביתה עד 12".
חזרת מתישהו אחרי 12?
"כן, מצילומים. אני לא בן אדם של לשבת בגינה ולשתות לפני יציאה, ובגלל הגיל אני עדיין לא יכולה לשתות. עכשיו כשאני עם בר זה פי שתיים. אנחנו לא מונעים מעצמנו לצאת כי זה החיים שלנו, אבל זה לא מפריע. אני מקבלת את זה באהבה. כשיש לי ערב פנוי אני ארצה לצאת ולעשות כיף עם החברים, אבל אם יש לי משהו בבוקר זה לא יהיה עד מאוחר".
את יכולה בכלל לצאת עם חברים?
"זה עניין של גישה. ברור שתמיד יביאו לדבר איתי, יסתכלו מהצד או יצלמו אם את אוכלת או רוקדת, אבל זה בשגרה שלי, אני לא מכירה משהו אחר. מאז שאני בת 8 אני רגילה שמסתכלים ומצלמים אותי".
את קולטת שאת בת 18?
"האמת שאני מרגישה שכל שנה אני גדלה בחמש שנים. היום אני מרגישה בת 40. גיל 18 זה גיל מיוחד. פתאום אני רוצה להיות יותר מעורבת בדברים שלא רציתי להיות מעורבת בהם כשהייתי קטנה, כמו כסף. כשהייתי ילדה לא הרגשתי צורך לדעת כמה אני מכניסה. הרגשתי שאני עושה את מה שאני אוהבת. הרגשתי שזו לא באמת עבודה והיה מי שיעשה את הדברים שלא באמת הבנתי בהם, כמו ראיית חשבון. עכשיו ההורים שלי אומרים לי 'בואי, תראי איך עושים את זה. עכשיו אני יודעת כמה אני מרוויחה. בסופו של דבר זה משהו שאני עובדת בשבילו. יש לי כרטיס אשראי צעיר שהוצאתי רק עכשיו. אני יכולה לגהץ עד 400 שקלים ביום. עד לא מזמן הייתי מבקשת מאבא שלי 200 שקל כשהייתי יוצאת עם חברות".
אז איפה הכסף?
"בחיסכון. אני חולמת לקנות לעצמי אוטו. אין לי סיבה להתחיל לבזבז עכשיו, למה לי? זה נשמע קלישאה, אבל אני באמת מרגישה שבשנה הזאת התבגרתי ומצאתי את הסנטר שלי. הבנתי בדיוק מה אני רוצה להיות, איזה שירים אני רוצה להוציא, ועם מי אני רוצה לעבוד, פשוט הבנתי מה אני. כל מה שעשיתי לאורך השנים היה מדהים ונהניתי מכל רגע, אבל עכשיו אני מרגישה שזה המאני טיים שלי. הוצאתי שירים שאני אוהבת, אבל לא היה לי קו מוסיקלי. כל הזמן שאלו אותי אם זמרת פופ או זמרת מזרחית, ולא ידעתי מה הקו שלי".
ועכשיו את יודעת?
"אני יודעת שאני יכולה לעשות הכל, אני פשוט מרגישה שאני יכולה לעשות את זה יותר טוב. למשל השיר 'יהלום' זה הכי פופ בעולם, סטייל דואה ליפה ואריאנה גרנדה, אבל לי היה חשוב להוסיף שם כינורות ערביים, דרבוקות ומשהו מזרחי. אני מאמינה שזה מה שאנשים אוהבים לשמוע. גם המיינסטרים של חו"ל וגם את הישראליות והמזרחיות".
קצת כמו לאכול מלפפון חמוץ עם שוקולד.
"נראה לי שזה די הצליח לי. הנתונים לא משקרים. אני לא יכולה להבטיח שהכל יהיה הצלחה מסחררת, אבל אני יודעת שזה שאני מעורבת בכל פיפס קטן יגרום לי להיות שלמה פי אלף ממה שהייתי בעבר".
לאהוב את עצמי
להתבגרות של אגם ולהפיכתה מילדה, לנערה, לאישה צעירה יש עוד נדבך. היא הייתה רוצה לדבר רק על המוסיקה שלה, אבל אנשים אוהבים להתעסק גם בדברים אחרים, כמו מה היא לובשת וכמה היא שוקלת. בוחבוט עוד לא הייתה בת 10 כשאנשים הרגישו בנוח לכתוב לה שהיא שמנה. זה אף פעם לא קל להיות בקו התפר הזה, כשהגוף משתנה והנשיות מתפרצת מהגולם, אבל כשהתהליך הזה קורה לעיני כל המדינה - ההשפעות שלו יכולות להיות הרסניות.
"עד היום זה קורה שאנשים צובטים אותי בחדודים", היא מספרת ספק בהשלמה ספק בגועל. "לא היה לי פשוט להגיע למקום שלם על עצמי. גדלתי מול המצלמות בגילאים מאוד קריטיים. תחשבי כמה שינויים את עברת מגיל 8 עד 18. בהתחלה הייתי ילדה קצת שמנמנה עם לחיים, אבל לפני שכתבו לי את זה לא חשבתי שמשהו שונה בי. כש'בית ספר למוסיקה' עלתה התחילו תגובות על המשקל שלי. לא היה לי טלפון או פייסבוק וההורים שלי לא הסכימו שאקרא תגובות, אבל הייתי ילדה. פתחתי את המחשב, ונכנסתי לראות מה כתבו עליי. זה מאוד פגע בי, אבל זה לא מה שגרם לי להשתנות. לא בגלל התגובות החלטתי לעשות דיאטה ולהתחיל להתאמן. זה בא ממני לקראת בת המצווה שלי. הסתכלתי במראה ואמרתי לאמא שלי שאני לא אוהבת את מה שאני רואה, אז התחלנו לעשות ספורט ביחד ולאכול קצת יותר בריא".
ילדה בת 10 שקוראת שהיא שמנה, זה שורף.
"זה היה שבר גדול, אבל השינוי הגיע ממני. כשאת גדלה מול המצלמות חשוב לך להראות טוב. ראיתי ראיון שלי בטלוויזיה ולא אהבתי את הסנטר שלי, אז התחלתי לעשות ספורט. היום אני משתדלת להתאמן 4 פעמים בשבוע, ואם אני יכולה פעמיים ביום. התאהבתי בזה".
והיום את אוהבת את איך שאת נראית?
"עברתי דרך. נאבקתי בדימוי גוף. זה כל הזמן הדהד לי בראש וכל הזמן היו מזכירים לי. כשהייתי בת 10 אמרתי שלא אצטלם בבגד ים. הייתי ילדה שלא הרגישה נוח להצטלם ככה, ועכשיו כשהעליתי תמונה בבגד ים נכנסו בי. כל הזמן יש שיח על החיצוניות שלי וזה מעצבן. מה אנשים רוצים ממני? די, זה החיים שלי, ככה אני רוצה להיות. יש רגעים שאני אומרת מה אכפת להם מה אני עושה? אז אמרתי משהו בגיל 10, דברים משתנים".
ועכשיו בטח כותבים לך שאת רזה מדי.
"בטח, כל הזמן. אנשים אומרים לי 'רזית, מה זה, נהיית חצי בן אדם', אבל גם גבהתי. אנשים לא יודעים את זה, אבל אני כמעט מטר שמונים. למדתי לא להתעסק בזה. אני עושה ספורט לא בשביל לרזות. זה משחרר ומפיג לחצים, וגם עוזר להיראות טוב, אני לא צריכה להתבייש להגיד את זה. אני עושה ספורט בשביל לראות קליפ שלי ולאהוב את מה שאני רואה".
את חושבת שאם לא היית אישה עדיין היו מתעסקים בחיצוניות שלך?
"יכול להיות שיותר קל להתעסק באיך שנשים נראות, אבל דימוי גוף זה עניין של גברים ונשים שצריך להיות פרטי. השיח שהפך להיות עניין ציבורי, די נו. במה עוד אתם רוצים להתעסק? מצד שני אני מבינה גם את החשיבות של סערת הפוטושופ, אני מבינה את האחריות שלי כלפי בנות נוער שמסתכלות עליי ומעריצות אותי".
גם את עלית על הגריל של העיתונאי ערן סויסה, שפרסם תמונות שלך לפני ואחרי עריכה.
"זה לא נעים, אמיתי, אבל זה הגיע עם הבנה. אני מבינה למה אנשים כעסו ולמה הייתה ביקורת כל כך גדולה. זה המקום שלי מול בנות נוער ונשים שמסתכלות עליי ואומרות 'ככה אני רוצה להיות'. אבל כמו כל בן אדם, גם אני לפעמים קמה בבוקר ולא אוהבת את מה שאני רואה. לפעמים יוצא לי חצ'קון במצח ולפעמים אני מרגישה צורך לפלטר, אבל לקחתי את העניין הזה לתשומת ליבי והיום כשאני מעלה תמונה אני מוודאת שהיא לא יפגע באף אחד".
זה קצת מעיק שצריך לחשוב על כל דבר.
"זה בקטע טוב. אני מסתכלת ואומרת 'תאכלס, תמונה יפה. מה אני צריכה לגעת בה?'. אני מעלה ותוך כדי לומדת לאהוב את עצמי".
לא פשוט להיות נערה בימינו. את מרגישה את ההשפעות של מחאת ה-Me Too?
"אני חושבת שכל אישה באשר היא עבדה משהו כזה. אני יכולה להגיד לך שאני מקבלת באינסטגרם הודעות שהן לא פחותות מהטרדה מינית. גברים מבוגרים שולחים לי הודעות מזעזעות. בגיל 11 קיבלתי תמונה של גבר חשוף לגמרי. הייתי עם אבא שלי בדרך חזרה מבית ספר וזרקתי את הטלפון, נבהלתי נורא. גבר יכול לכפות את עצמו בכל מיני דרכים, אינסטגרם זו פלטפורמה מהממת לשתף את החיים, להעלות שירים ולהגשים חלומות, אבל יש בה גם דברים כאלה, שבעיניי הם לא פחות גרועים מהטרדה מינית פיזית".
חשבת אולי לעשות לו שיימינג ולפרסם את ההודעות האלו?
"יש ילדים ממש קטנים שעוקבים אחרי, ויש דברים שילדים לא צריכים לשמוע. כשאני מקבלת הודעות כאלו אני מיד חוסמת, ולצערי היום זה כבר עובר דרכי".
מלמעלה
חוץ מהסינגל החדש, בוחבוט, הלוא היא יהודית המכבית, תתרוצץ בחודשים הקרובים מעיר לעיר ותנצח חמש פעמים ביום את אנטיוכוס. במקביל למופעי חנוכה, בוחבוט מככבת בתפקיד ראשי גם במחזמר "מאמא מיה" בתיאטרון הבימה, ממשיכה להופיע באירועים, וגם מצטלמת לקמפיין חדש של חברת האיפור "מייבלין ניו יורק". כל זה עם תפקיד חדש ודרמטי בסדרה "עיר גדולה", בה היא משחקת לצד עוז זהבי. זה משאיר מעט מאוד זמן לבויפרנד החדש שלה, בר ברימר ועוד פחות כשמכניסים למשוואה את העובדה שהיא עדיין גרה בבאר שבע. "זה נושא רגיש", היא מתלהטת. "ההורים שלי לא מוכנים לעבור לתל אביב ואני לא מוכנה לגור לבד. לאבא שלי יש סופר בבאר שבע והוא צריך להיות שם, אבל אני לא מתלוננת. יש מי שלוקח ומחזיר אותי, ואני חיה באוטו. יש לי בו שמיכה, כרית ופיג'מה, חסרה לי רק מקלחת ואז הייתי גרה שם. אולי אני צריכה קראוון".
בוחבוט וברימר, שבמקרה מחזיק בתואר "הגבר הסקסי של ישראל לשנת 2020" של מגזין "פנאי פלוס", הכירו על הסט של הסדרה "כפולה" בה שיחקו לצד נועה קירל, והפכו לזוג החדש של הביצה. "היינו חבורה עם נועה וקים אור אזולאי, ואחרי הצילומים היינו יוצאים ביחד. אנחנו נפגשים מלא. בר ואני לא הרגשנו שיש משהו, אבל היום כולם אומרים שהם ידעו שהיה בנינו משהו. אחרי שהצטלמנו יחד לקליפ שלי התחברנו והתחלנו לצאת. היינו חברים ממש טובים, ואז זה פשוט קרה".
הוא פשוט נישק אותך? תכניסי אותנו לרומנטיקה של אהבת נעורים.
"מה פתאום, זה היה תהליך. הוא התעניין בי ואני לא ממש הבנתי, אבל לאט לאט התחלנו לצאת יותר לבד ולהתאהב. זה מדהים. יש לנו אנרגיה אחרת, כאילו זה מלמעלה. אני לא יודעת להסביר את זה".
לנהל זוגיות עם מנהלים רבים זה לא סיפור פשוט.
"גם המנהלים שלי וגם המנהלים שלו נתנו לנו את החופש לעשות מה שאנחנו רוצים. הם לא הציעו לעשות תרגיל יחצני או שנצא עם הזוגיות באיזו השקה. הם הבינו שאנחנו לא האנשים האלה, שאנחנו לא רוצים לעשות מזה אייטם".
ואז הפכתם לאייטם.
"פשוט עלו עלינו. רצינו לשמור את זה לעצמנו עוד קצת, לדעת שאנחנו בטוחים בקשר ושבא לנו לשתף את האהבה שלנו עם כולם. ההתחלה שלנו הייתה חוויה. היינו מתחבאים ומסתובבים עם כובע, מסכה ומשקפיים. בדייט הראשון שלנו בר לקח אותי למסעדה בהרצליה של בני 70 פלוס. לא היה שולחן עם אנשים מתחת לגיל 70, ואף אחד לא ניגש אלינו. זו הייתה המסעדה היחידה שהלכנו אליה בכל הפעמים הראשונות".
יש ביניכם תחרותיות? הוא עושה עכשיו פסטיגל ואת לא.
"בכלל לא. המוטו שלי בחיים הוא מה ששלך שלך. זה גם השומר מסך שלי. אני מאמינה שהכל מאלוהים, שלמה מאוד עם הדרך שלי, ונהנית מכל רגע".
ומה תעשו אם אחד מכם יצליח מעבר לים?
"אני מרגישה שיש עוד לי כל כך הרבה מה לעשות ולהגשים בארץ, שאני אפילו לא חושבת על חו"ל. לא בוער בי להיות בינלאומית. אני רוצה להיות מספר אחת פה, ולעשות את זה בדרך שלי. להישאר אני, אגם בוחבוט".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: ראובן כהן | איפור: אדם משאלי | שיער: לירז אגם | הפקה: רותם פנחס