כשאנחנו מתיישבים לראיון, אני מגלה שלמרות ההבדלים בלוּק, לי ולצמד ההיפ הופ "האולטראס" יש דבר אחד במשותף: המלצרית שואלת מה נרצה ואלי פרץ, דן ברטוב (26) ואני עונים במקהלה "הפוך על סויה". "לפני שנתיים גרתי עם שותף טבעוני. יום אחד נגמר לי החלב והתעצלתי לצאת לקנות אז הכנתי עם סויה, ובואנה, זה טעים! מאז אני קונה רק סויה", מסביר אלי, ודן, החצי השקט יותר (אך הלא פחות חתיך), מצטרף: "אני שותה קפה רק על סויה, זה יותר טעים ועושה פחות בלאגן בבטן".
כן, הזמן שלי עם האולטראס הבהיר שהראפרים של 2017 הם לגמרי לא הראפרים של שנות התשעים. כלומר, יש סטייל, יש סוואג ויש כובע, אבל הם רחוקים מלשדר טופאק שאקור. את הג'ורה, הסמים והנטייה להיקלע לקרבות יריות הם המירו בילדות מאושרת, גבריות פגיעה וסלידה מלשון הרע.
אז הראפ עובר לטופו?
ברטוב: "אל תגזימי, אני מאוד אוהב בשר ומוצרי חלב, ולא יודע איך אפשר לא לאכול ביצים".
פרץ: "אני מנסה להדחיק את התהליך שקורה בשביל שאני אוכל בשר. אני יודע שזה נורא, אבל זה קשוח להיות טבעוני".
אם הייתם הופכים לטבעונים הייתם נשארים במשפחת תאקט?
ברטוב (צוחק): "קובי (שמעוני, א.ק.א סאבלימינל) היה בועט לנו בתחת, אומר 'אתם לא גבריים לי מספיק, יאללה ביי'".
באמת יש בהיפ הופ הרבה עניין של גבריות אולד-סקול, משהו קצת כוחני.
פרץ: "זה אולד-סקול לחשוב על ראפרים ככה, עם בשר, בלינג בלינג וקעקועים, זה כבר לא המצב. העולם מאוד השתנה. אנחנו צריכים לגדול בשכונת עוני בשביל לעשות ראפ?".
בכל זאת הסגנון צמח משכונות עוני בארה"ב.
פרץ: "זה כבר ממש לא ככה. ההיפ הופ הישראלי התחיל ממחאה, אבל לא מעוני. אנחנו גדלנו בבתים טובים. סאבלימינל גדל בשיכון דן ב-אמא של העשירים, אבא שלו יהלומן. המחאה שלו היתה על דברים אחרים, על המצב במדינה, על הממשלה".
והמחאה שלכם?
ברטוב: "אנחנו שרים על מה שאנחנו חווים ביום יום, כרגע זה הרבה על אהבה ובנות".
עד חודש יולי האחרון, כשהסינגל "מסיבה בחיפה" השתלט על הרדיו, המועדונים ואולמות החתונות, והפך לגרסת ה-04 של "תל אביב, יא חביבי, תל אביב", האולטראס היו מחוץ למיינסטרים. שירם הראשון "אוהבת אותי" יצא ב-2004, כשהם היו רק בני 13, ונכון לזמן כתיבת שורות אלה יש לו 287,769 צפיות ביוטיוב. 13 שנים ועשרות שירים מאוחר יותר, הם מוציאים אלבום שני, והלהיט שהפך אותם לשחקנים רציניים בתעשיית המוזיקה הישראלית כבר עבר את ה-22 מיליון צפיות. חתיכת נקמה מתוקה לשני הילדים מנתניה, שמגיל 14 ניסו לשכנע את הסביבה שהסיפור שלהם עם היפ הופ הוא לא פאזה חולפת. "בתור ראפרים לא היה לנו קל, היינו הבדיחה של כולם" אומר פרץ; "היינו עושים היפ הופ וכולם היו אומרים 'יו יו, פיפטי סנט!'. נחשבנו לוואנאביז, וכל פעם שמישהו היה אומר משהו כזה הייתי נעלב. הייתי מעדיף שיפוצצו אותי מכות ולא יפגעו בי במילים, אבל זה נתן לי דרייב. זה נשמע קלישאה אבל היום זה החיוך המתוק. אני חוזר לארוחת שישי אצל אמא שלי ומסתובב בנתניה, וכל היחס התהפך".
ברטוב: "שלא תחשבי שהיינו ילדי כאפות, אבל היינו מתלבשים מוזר, עם המכנסיים הכי גדולים והיו צועקים לנו 'היי סאבלימינל'".
פרץ: "היפ הופ לא היה מגניב באותה התקופה. גם החברות שהיו לי היו אומרות 'תפסיק עם השטויות'. היתה לי חברה שממש אהבתי ואז הקלטנו שיר בשם 'חולה עליי' שהפך ללהיט נוער (קרוב ל-4 מיליון צפיות ביוטיוב). היא באה לאסוף אותי מהאולפן וזרקה לי 'שוב פעם אתה והשירי פח שלך, מי ישמע אותם?'".
ואז זה התהפך עליה.
פרץ: "לגמרי התהפך. 3 שנים אחר כך הופענו ברחובות עם פבלו רוזנברג והיא שלחה לי הודעה שהיא רוצה להיפגש".
ונפגשתם?
"שלחתי לה 'אני עסוק'".
שלחנו את השיר ליחצ"ן והוא אמר "סבבה, שיר בינוני"
לפני ההיפ הופ, פרץ וברטוב היו עסוקים בעיקר בשיעורי בית. שני בני זקונים, תלמידים מצטיינים, הראשון מאותר עוד לפני הגיוס לשירות קבע ביחידת המחשוב של צה"ל, השני מוציא 98 בבגרות 5 יחידות במתמטיקה; האחד נוסע רק במוניות ספיישל כי אמא שלו לא רוצה שיסתובב ברחובות, השני תלמיד ישיבת בני עקיבא. לא בדיוק סיפור החיים של סנופ דוג. את דרכם המוזיקלית הם התחילו בגיל 13 כשתי להקות נפרדות - פרץ באולטראס עם סדריק בן שבת, חבר להקה שפרש לפני שנה (עוד נגיע לזה), ברטוב בהרכב ראפ שנקרא "דה מומנט" עם חבר אחר. החיבור הראשוני נוצר בקניון בנתניה, כשהאולטראס הגיעו לתת בראש בהופעה ראשונה מחוץ לרחבת בית הספר, וברטוב, שישב בקהל, החליט להיות נדיב. "כשסיימנו להופיע הוא שאל אם בא לנו להקליט באולפן שאבא שלו בנה לו בבית, וברור שהסכמנו. כשהגענו אליו להקליט הזמנתי אותו להצטרף אלינו".
למה "אולטראס", בעצם?
פרץ: "חיפשתי להתחכם, לא ידעתי אנגלית, לא ידעתי שזה קשור לחבורות של אוהדי כדורגל (קבוצת האוהדים 'אולטארס הפועל', למשל). הבנתי שאולטרה זה קיצוני אז אמרתי אהבה קיצונית למוזיקה. אחרי שנתיים גיליתי שיש מלא ארגוני אולטראס, אבל הייתי בסרטים שכל המדינה ממש מכירה אותי אז אמרתי שאין לי עניין לפגוע במוניטין ולהחליף את השם. בפועל רק השכנים בבניין ידעו מי אנחנו".
ברטוב: "קיצוניות במוזיקה היא טובה".
גם הטוויסט מחיי חנונים לחיי ראפרים הוא די קיצוני.
ברטוב: "זה נכון. אני מבית דתי מסורתי, תלמיד ישיבה. אני עדיין מניח תפילין, אבל לפני שנתיים עזבתי את הבית של ההורים והפסקתי לשמור שבת".
פרץ: "אני חתמתי קבע עוד לפני שהתגייסתי, עשיתי חצי שנה קורס קדם צבאי, הייתי תכניתן בממר"ם והיה ברור לכולם שאני הולך להיות תכניתן, תפקיד שיש בו משכורות טובות גם אחרי השחרור. אבל הבסיס החנוני נשאר. מוזיקאים הם אנשים אינטליגנטיים, אנחנו כותבים את הראפ לעצמנו".
ומה בסוף גרם לכם לבחור במסלול הפחות יציב ובטוח, מוזיקה?
ברטוב: "כל בן אדם מגיע לגיל שבו הוא פותח את העיניים ומבין מה טוב לו".
פרץ: "תמיד אהבתי מוזיקה, והלב שלי היה חצוי. ואז בסוף השירות הצבאי הגיע קובי והלב שלי אמר לי ללכת איתו. התחלתי כבר ללמוד תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ופשוט עזבתי הכל. לא רציתי להסתכל אחורה ולהתחרט".
שמעוני, אחד מחלוצי ההיפ הופ בישראל ומי שתרם לכניסת הז'אנר למיינסטרים בתחילת שנות ה-2000 יחד עם הסיידקיק הצל, לקח לפני חמש שנים את האולטראס תחת חסותה של משפחת תאקט - לייבל התקליטים שייסד במטרה לקדם אמני היפ הופ צעירים. חתימה על חוזה עם האיידול עשתה את שלה, האולטראס התמסרו לאולפנים, והמסירות השתלמה. עוד לפני ההיסטריה של "מסיבה בחיפה", הם הספיקו להוציא את הלהיטים "רומנטיקנוס" (עם פבלו רוזנברג) ו"חולה עליי" שגרפו מיליוני צפיות, לקטוף את פרס הרכב השנה בטקס נבחרי הילדים שנתיים ברציפות, ולכתוב טור שבועי באתר הנוער פרוגי. אבל ההצלחה האמיתית הגיעה עם הלהיט על ההיא שראו אותה בשעות הקטנות של הלילה.
"השיר הזה שכב במגירה שנה", מספר אלי, "כתבנו אותו עם דיג'יי אונלי שהיה שותף שלי לדירה, ובאמת חברים ראו את האקסית שלו עם מישהו אחר במסיבה בחיפה. הוא רצה לעשות מזה בלדה, ואמרנו לו שהשיר יכול להיות שוס אם נהפוך את העצבות למשהו קצבי".
הבנתם שיש לשיר פוטנציאל נפיץ?
פרץ: "אני לא אשכח את הרגע שבו שלחנו את השיר ליחצ"ן שלנו והוא אמר 'סבבה, שיר בינוני'. אמרתי לו שהשיר הזה הולך לרסק את המדינה לרסיסים".
ברטוב: "כל מי שהיה מסביבנו הבין שזה הולך להיות להיט, אבל לא הבנו כמה מהר זה יקרה. השיר הזה שינה את המשחק בשבילנו".
פרץ: "זה פתח אותנו לקהל חדש. אני מאוד אוהב את הנוער וזו זכות גדולה לאמן שצעירים אוהבים אותו. אבל זה לא פשוט לפגוע גם בטעם של אמא שלי, אישה בת 50, ששומעת את זה באוטו ולא כי אני הבן שלה. זה כיף רצח".
ברטוב: "עכשיו כשאנחנו מגיעים לאנשים מבוגרים זה מרגש אותי".
ובטח גם מרגש את חשבון הבנק.
פרץ: "אין ספק. המחירים הכפילו את עצמם, מזמינים יותר הופעות".
ומה יהיה אם לא תצליחו להוציא להיט נוסף בסדר הגודל של "מסיבה בחיפה"? אם לא תעמדו בציפיות, כמו שפאר טסי לא הצליח לשחזר את היסטריית "דרך השלום"?
פרץ: "במוזיקה אין נחת אף פעם. ברגע שראיתי שמסיבה בחיפה הגיע ל-4 מיליון צפיות אחרי חודש, זה הפסיק לעניין אותי. למה? כי עכשיו צריך לשאול איך מגיעים לדבר הבא. הסינגל 'גבר אוהב' שהוצאנו עכשיו הולך להיות טיל שאת לא מבינה, וזה כבר עומד על 600 אלף צפיות בשבוע. ויש לנו גם את 'בא לי'. אי אפשר להשוות ביניהם כי לשיר קצבי יש שוק יותר גדול, אבל ב'בא לי' הוכחנו שאנחנו עושים הכל, וזה עכשיו בכל תחנת רדיו אפשרית".
ברטוב: "אנחנו יודעים לקרוא את השטח, את הקהל. אני לא חושש שלא נצליח לייצר עוד להיט, אני חושב שנצליח לעמוד בציפיות".
אז פאר טסי לא קרא את השטח?
פרץ: "קשה לייצר עוד 'דרך השלום', זה כאילו יד אלוהים נגעה בו".
אם השטח אומר משהו, זה שהשילוב של היפ הופ, ים תיכוני ורגאטון עובד. בשביל להצליח צריך לפזול לז'אנר הים תיכוני?
פרץ: "ממש לא, האלבום שלנו חצי ים תיכוני וחצי לא. החיבור בין היפ הופ למזרחית תמיד עובד. אם פעם היינו מחפשים זמרים ים תיכוניים לשתף איתם פעולה כי זה היה נותן לנו במה, היום זמרים מזרחיים פונים לראפרים, ואנחנו מקבלים המון הצעות. ליאור נרקיס עשה עם סיקסטי ניין (עומרי סגל) היפ הופ, פאר טסי עם אלון דה לוקו, אייל גולן הוציא רגאטון, כולם עושים".
כי ההיפ הופ מרים אותם?
פרץ: "אני לא חושב שהם צריכים שירימו אותם, הם במקום מאוד מכובד וגבוה, אבל הם הבינו שהקהל אוהב את זה, והם רוצים להרים את השיר. להיפ הופ יש כבוד רצח. גם כשהוא נעלם מהתקשורת ב-2006 זה אף פעם לא הפסיק, היו מועדונים, הצעירים צרכו היפ הופ ישראלי בטירוף. מה שיפה בדור של היום זה שאין לו צורך רק ברדיו, הכל קורה ביוטיוב, והם באים בטירוף להופעות".
פרץ מדבר על דור ה-Z, "דור המסכים", שלא חיכה לרדיו וגם לא היה צריך אותו כדי להעלות את האולטראס לגדולה. עם סמארטפון ביד הם שינו את צרכנות המוזיקה כשהם מרגילים אמנים לייחל לא רק לנוכחות בפלייליסט, אלא גם לצפיות ביוטיוב. מתוך הקרקע הפוריה הזו צמחו אגם בוחבוט, נועה קירל וכמובן סטטיק ובן אל, והתקבלו ישר לזרועותיו המקבלות של אביב גפן, למשל, שאמר לאחרונה שהשירים של האמנים האלה נשמעים כאילו נכתבו באפליקציית "ווייז". את האולטראס, שכבר הספיקו לגרוף את פרס הלהקה הישראלית הטובה ביותר של MTV ב-2013 וב-2016 ולזכות בתואר להקת השנה של ערוץ הילדים שנתיים ברציפות, זה לא מרגש: "אביב אחד הטובים, אין על הטקסטים שלו" אומר פרץ; "אנחנו אפילו פתוחים לשתף איתו פעולה, זה הוא שצריך לפתוח את הראש".
לא נעלבתם קצת מהביקורת?
ברטוב: "זו דעתו, זה בסדר, זה לא ממש נקרא ללכלך".
פרץ: "ללכלך זה מה שהוא אמר על אייל גולן בראיון האחרון. למה אתה צריך את זה? אתה עובד, מרוויח, לשניכם יש מקום, למה להתנהג ככה? מה ההתנשאות הזו? רד מהעץ שלך. אני מאוד מעריך את אביב, אבל יש את תעשיית המוזיקה בישראל, ויש את אייל גולן. הוא אפילו לא חלק מהתעשייה מרוב שהוא גדול. אתה לא מתחבר? שמור את זה לעצמך".
זה מצחיק שדווקא אתה אומר את זה, כי ראפרים בחו"ל ניזונים מדיסים. הטינופים על הקולגות הם חלק מהיצירה, הם לא סולדים מזה, להפך.
ברטוב: "בחו"ל יש את הקטע הזה, אבל ההורים שלנו חינכו אותנו אחרת".
פרץ: "לשון הרע בבית שלי זה הדבר הכי גרוע בעולם. גם אם לא אתחבר למוזיקה של אמן לא אגיד שהיא חרא. כשאביב גפן מדבר בסטריאוטיפים על אייל הוא לא פוגע באייל, הוא פוגע בציבור שלם".
בעצם אביב גפן הוא היחיד בארץ עם מנטליות של ראפר.
פרץ: "הוא אומר מה שהוא חושב בלי פילטרים, אבל זה להתנשא מעל ציבור שלם. יאללה, תעשה את שלך, תשחרר".
ואולי גפן לא התכוון להעליב את האולטראס, אלא לקבוע עובדה. הלהיט הגדול ביותר של שנת 2015 היה ״דרך השלום״ של פאר טסי, ושנה אחר כך על פי אקו״ם ״מסיבה בחיפה״ כבש את המקום השלישי. תוסיפו לזה את ״כביש החוף״ של סטטיק ובן אל שנמצא במקום ה-14, וקיבלתם תקופת ניווטים מוצלחת, שבסופה הגיעו האולטראס ליעד: קהל בוגר.
ואם סדריק ירצה לחזור להרכב? מאוחר מדי
סממן מובהק להצלחה: אחראי המשמרת מגיע על דעת עצמו לנקות את השולחן שלך. שלוש פעמים. אני שואלת אותו אם הוא מזהה את הצמד, והוא מתפרק: "ברור! הם וסטטיק ובן אל שולטים". ואז הוא תופס את עצמו, ומוסיף: "לא שאני משווה אתכם לסטטיק ובן אל, למרות שהם מדהימים דווקא". "מסיבה בחיפה" אמנם מקפיץ, כיפי, חורך פלייליסטים ומתייחס לעיר שאליה מגיעים דרך כביש החוף, אבל כאן נגמרת ההשוואה. אני מזהה פה חריץ חדש לדיס, אבל כמובן שאני טועה. "סטטיק ובן אל חברים שלנו, כך שההשוואה ממש לא מפריעה לנו" אומר פרץ; "סטטיק השתתף איתנו באלבום הראשון, הפעם הראשונה שבן אל עשה היפ הופ היתה איתנו, סטטיק עובד קשה מגיל 14 ובן אל שנים מנסה להצליח. מגיע להם בטירוף".
ברטוב: "אנשים חושבים שאנחנו עובדים שנתיים, חושבים שכולנו דור מוזיקאים אינסטנט".
פרץ: "לא זוכרים את ה-9,000 במות שסטטיק עשה בחיים שלו. הוא כאן כבר שנים".
ברטוב: "אנחנו לא באותה משבצת, ההופעה שונה, הווייב שונה".
פרץ: "הם עושים פופ טהור, והפופ של השנה האחרונה זה הפופ הכי טוב בעשור האחרון. פעם אם היו אומרים לי אתה עושה פופ הייתי קובר את עצמי, היום זה ה-דבר".
ואיך אתם עם נועה קירל?
פרץ: "היא חברה ממש טובה שלנו. כל הזמן יש דיבור שנעשה ביחד משהו אבל אמרתי לה בואי נחכה, נביא משהו משמעותי, שיר עם אמירה".
כפי שהבנתם, את הסכסוכים, מאבקי האגו והדיסים ההדדיים תיאלצו לחפש מעבר לים. פרץ וברטוב מסרבים להיכנס לעימותים גם כשמדובר בפיל הלבן שעומד בחדר מתחילת הראיון: היעדרותו של סדריק בן שבת, חבר ההרכב בן ה-28 שהחליט לנטוש את הספינה לפני שנה, רגע לפני שהיא הפכה למטוס סילון שמנפיק להיטים. את פירות ההצלחה של "מסיבה בחיפה" הם קוטפים בשניים ולא מסתכלים אחורה. "מצד אחד הוא עשה משהו יהיר, לעזוב אחרי שעשר שנים הוא עבד ורצה להצליח, ומצד שני הוא הלך אחרי הלב שלו" אומר פרץ.
ורגע אחרי שהוא הולך אחרי הלב אתם הופכים ללהיט. טיימינג יכול להיות מבאס.
ברטוב (צוחק): "טוב, זה נכון".
פרץ: "הוא מאוד מפרגן, אבל אני בטוח שזה מבאס להשקיע במשהו כל החיים ואז אחרי שאתה עוזב זה מצליח, אבל אולי זה נותן לו מוטיבציה לעבוד על המוזיקה שלו. כבר בגיל 17 הוא החליט שהוא רוצה להקליט אלבום סולו. הוא עזב, ואז התחלנו להמריא, הופענו במועדונים והוא לא, ואז הוא ביקש לחזור והיינו סלחנים והחזרנו אותו. אבל זה דפוס, זה מראה שהבן אדם בוער לו להיות לבד".
אם זה דפוס אז אולי הוא יבקש לחזור.
פרץ: "מאוחר מדי, לא תהיה גלידה פעם שלישית".
ברטוב: "אחלה שורה לשיר, לא תהיה גלידה פעם שלישית".
פרץ: "את יודעת כמה הוא מפרגן? יש לנו הופעה ברידינג באפריל, פעם ראשונה שאנחנו פותחים הופעה עם מכירת כרטיסים מראש. הוא קנה כרטיסים לו ולאשתו, והוא יכול היה לקבל מאיתנו. אנחנו מעריכים אותו בטירוף".
איך ייראה הקהל שישב בהופעה?
ברטוב: "אני מהמר על גילאי 16-26"
פרץ: "למרות שמאז 'מסיבה בחיפה' הקהל השתנה, התחלתי לקבל הודעות ממבוגרים רצח".
מה זה מבוגרים רצח?
פרץ: "36-37".
אוי ואבוי, עוד 5 שנים אני מבוגרת רצח?
ברטוב: "את יכולה להיות סבתא רבא שלנו".
פרץ: "אבל נבוא לבקר אם יש לך במקרר סויה".
בחורות כל הזמן שולחות לנו הצעות בוטות, חלקן מגעילות
בשנות העשרים לחייך אתה דש באהבה על כל צדדיה הנפלאים והכעורים. בטח כשאתה אמן, בטח כשאתה רווק ובטח כשאתה לא צריך אפליקציות היכרות כי התהילה הופכת אותך לטינדר אנושי. לפני שלוש שנים וחצי עבר פרץ לתל אביב לטובת מגורים משותפים עם בת זוג המבוגרת ממנו ב-9 שנים ממנה כבר הספיק להיפרד, וברטוב מזדנגף מזה חצי שנה. העיר מחבקת את הרווקים, אך אלה ששמם מניב 182 אלף תוצאות בגוגל נדרשים לנקוט משנה זהירות: "אין לנו טינדר, אבל לא קשה לנו כי בחורות שולחות לנו כל הזמן הצעות. יש הודעות ממש בוטות, חלקן מגעילות".
מה זה בוטות ומגעילות?
ברטוב: "עזבי…בואי רק נגיד שזה מתחיל ב'אפשר להציע לך הצעה מפתה?'".
נשמע מפתה.
ברטוב: "זה מוריד, זה לא משהו שאנחנו נדלקים ממנו".
פרץ: "אנחנו גם נורא נזהרים".
ברטוב: "כן, אנחנו בודקים את הגיל".
תסבירו.
פרץ: "שולחות לי הודעות בנות 17, הבנות הכי יפות בארץ שכותבות דברים שאלוהים ישמור. בשבוע שעבר שלחה לי מישהי הודעה, בחורה עדינה, הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי, ואז כתבה לי שהיא בת 17. אמרתי לה 'מחכה לך שנה, דברי איתי'. זה מגעיל אותי. כשהיא תהיה בת 20 זה לא יפריע לי אבל לצאת עם קטינה? אמא שלי מהילדות אמרה לי להיזהר מבחורות שהן גם מעריצות, כי אם את פוגעת בהן הן יכולות להמציא עליך דברים. אנחנו ממש נזהרים. אני חושב אלף פעם לפני שאני הולך עם בחורה".
ברטוב: "לפעמים בחורות משקרות על הגיל, היום הכל יותר מתוחכם".
פרץ: "בגלל זה אני יוצא רק עם מבוגרות. יש לי שריטה".
אז אתם מחפשים זוגיות?
ברטוב: "עכשיו אני נהנה מהרווקות וטוב לי, ואם זה יבוא אז בכיף".
פרץ: "אני רק מגיע לאמא שלי והמשפט הראשון שאני מקבל זה 'שבת שלום, מתי תהיה לך חברה?' או 'בוקר טוב, מתי אתה מתחתן?'
פולניה?
פרץ: "מרוקאית של החיים. מתה שתהיה לי חברה".
היא דואגת?
פרץ: "היא פשוט טוענת שכשיש לי חברה אני פחות מסתובב, יותר רגוע".
ברטוב: "ההורים שלי רוצים שאתחתן, הם הכי מרוקאים אולד-סקול".
פרץ: "אבל סבתא שלי ממש מוטרדת. זורקת 'מי רוצה להיות עם מישהו שמופיע? מי תתחתן איתך?'".
מי תתחתן אתכם, באמת?
ברטוב: "רוצה מישהי בוגרת שתבין מה אנחנו פאקינג עושים".
פרץ: "אני לא ממעיט בערך של אף אישה אבל אני לא רוצה אישה שהיא רק עקרת בית כזאת, זה מבאס אותי, שתעבוד במה שעושה לה טוב אבל שתהיה לה עצמאות, שלא תהיה תלויה בגבר".
אתם ללא ספק לא מתנסחים כמו רווקים תל אביבים.
ברטוב: "כי בגיל 19 משוש חיינו היה לצאת למועדונים, לפגוש בחורה ולכתוב על זה שיר".
פרץ: "והיום אנחנו מגיעים הביתה ורוצים שקט. עברתי דירה, אין לי זמן לסדר את הקרטונים. הייתי שמח אם היתה לי עכשיו איזו בחורה לחיים".
כדי שתסדר לך את הקרטונים?
פרץ: "לא, כדי שתהיה לי פינה שקטה. כל המרדף הזה של 'יאללה בחורות' עובר מתישהו, אם אכיר בחורה שתעשה לי את זה לגמרי אכנס לזוגיות".
גם אם זה יגמר בלב שבור?
פרץ: "לב שבור זה החומר הכי טוב בעולם. על האלבום החדש עבדנו בתקופה שהייתי ריבאונד של מישהי מדהימה. כל כך רציתי להיות איתה, אבל היא לא היתה פנויה רגשית אז חתכתי ופרקתי את זה לתוך היצירה. תראי כמה מוזיקה אביב גפן עשה מלב שבור".
צילום: רונן פדידה | סטיילינג: יואב מאיר | איפור ושיער: מיכל ארן | ע. צילום: עוזי אברהם | בגדים: גקט פסים: arketa, כובע אוסף פרטי, סריג צבאי: קסטרו, חולצה טורקיז: קסטרו, גינס: רנואר, נעליים שחורות: קסטרו, שרשראות: arketa, חולצה כחולה: קסטרו, מעילים: arketa, גינס: פול אני בר, נעליים: אולסטאר, שרשרת: tnt, חולצות פולו: רנואר, גינס: tnt, משקפי שמש: דיוק אופטיקס, חולצה טורקיז: jo mayer, מכופתרת: רנואר, נעליים: רנואר, נעליים: ספרינג, טוניקה טורקיז: רנואר, גקט שחור: רנואר, חולצה צבאית: jo mayer, גקט צבאי: קסטרו, כובע: רנואר, נעליים בהירות: רנואר, חולצת פסים שחורה: קסטרו, סווטשירט גולגולת: arketa, ג'ינס בהיר: רנואר
התמונות צולמו במלון בראון, קלישר 25 תל-אביב