קלרה סבג וחגית יאסו - "ספק ילדה ספק אישה"
מזמן לא נהניתי ככה מביצוע בכוכב נולד. הרעיון לקחת את קלרה "ביג מאמא" סבג וחגית "סיסטר" יאסו לרית'ם נ' בלוז גרובי שמדגדג רוקנ'רול היה רעיון מוצלח מאוד. גם הטקסט של השיר יושב עליהן בול. הביצוע שלהן יחד היה מגניב לאללה, והן אפילו יכלו לשיר אותו יותר טוב. סבג היא תותחית, שיודעת לדייק גם כשהיא נותנת עוצמה. יאסו שרה יפה את הגבוהים, שהשתלבו מצוין עם הנמוכים של סבג, ועדיין – רק פעם אחת יאסו ממש פתחה חזק את הקול וטיפסה ממש גבוה – היא היתה יכולה לתת עוד. אבל אין מה לבוא בטענות - הכיף זרם מהבמה, האנרגיות היו נהדרות. אחלה נאמבר.
ציון: 9
נעמה כהן ויוסי אשר - "אל נבקש"
הניסיון של נעמה כהן ויוסי אשר לשיר את "אל נבקש" לא עלה יפה. יוסי אשר הוא זמר טוב, אבל הוא לא זמר מזרחי והוא לא ממש יודע לסלסל. הוא ניסה לקחת את השיר הזה רחוק מהמזרחיות והסלסול לכיוון שירת הנשמה והתפילה, וזה לא נשמע טוב.
כשנעמה כהן שרה המצב השתפר קצת, אבל לא בהרבה. כשהם שרו יחד חוסר ההתאמה ביניהם לבין השיר פשוט זעק החוצה. הם כפו את עצמם על השיר הזה, וחבל. מזל ששניהם זמרים טובים, אחרת זו בכלל היתה נפילה.
ציון: 6
נוי דנן ולירון רמתי - "לשיר איתך"
בחירה נהדרת של דואט וביצוע נהדר לא פחות. לירון רמתי הוא חוויה. הוא לא זמר עם עוצמה חזקה, אבל צבע הקול שלו מקסים וכשהוא מדייק בשירה תענוג לשמוע אותו. נוי דנן הוא כוכב ווקאלי, שהעמיס את השיר הזה על כתפיו.
חלוקת התפקידים כאן היתה ברורה – רמתי נתן את התימניות, הבעז שרעביות, את הצבע הנדיר הזה שיש לו בקול, ודנן עשה את כל השאר – החזיק את השיר, אלתר על המקור, היה יציב ועוצמתי, אפשר היה לבנות עליו ולסמוך עליו. אחלה חיבור, ואפילו קצת מרגש.
ציון: 8
תמר יהלומי, אסף שלם ונדב פרישמן - "קפטן ג'ק"
"קפטן ג'ק" של גרי אקשטיין היה שיר השנה של גלי צה"ל בשנת 1977. האמת, הביצוע הזה לא היה שונה הרבה משנת 1977. הוא היה קרוב מדי למקור, לא מחדש ואפילו כמעט שבלוני. כשיש שלושה סולנים ושיר טוב האפשרויות לעיבוד, שינוי ואלתור הן גדולות. על אחת כמה וכמה כשעל הבמה עומד סולן מנוסה כמו אסף שלם. אלא ששלם נשאר בצל, והשאיר תמר ונדב לעשות עבורו את רוב העבודה.
התוצאה היתה חביבה בקושי, לא יותר. ושלושתם מסוגלים להרבה הרבה יותר מזה. אם נדב ואסף ימשיכו להפוך את האולפן של כוכב נולד למצעד להיטי פופ קלילים מהסבנטיז, הם מהר מאוד ימצאו את עצמם בחוץ. כמה אפשר לחזור על אותו טריק משומש?
ציון: 6
משי חזיזה ומלי שלום - "קחי לך זמן"
מלי שלום ומשי חזיזה פתחו את השיר בצורה מצוינת, וגם המשיכו ככה. שתיהן שרו טוב, ושילוב הקולות ביניהן היה אפילו מרגש, הפגיש אותן בנקודה מענגת. חזיזה סוף סוף הראתה מה היא יודעת לעשות מבחינת עומק והבעה של רגש דרך הצליל. מלי שלום שרה רוק בלי להגזים, כלומר אחלה, ככה היא צריכה לשיר כל הזמן.
הן עשו את זה טוב יחד, היו עוצמתיות, השלימו אחת את השנייה והיה נעים ומהנה לשמוע אותן שרות יחד. בחירה נכונה של שיר וביצוע משותף נהדר.
ציון: 8
רותם כהן ורועי אביטל – "עלש"
ביצוע מצוין ואף מפתיע. רותם כהן זמר טוב והתחיל את השיר בצורה משכנעת, ואז בא רועי אביטל והטיל את הפצצה המרוקאית. זה היה מפתיע ונפלא. לרותם אין בעיה להתמודד עם שיר כזה, ומבחינת רועי זהה בדיוק שיר מהסוג שמתאים לו. פתאום גם כהן שר במרוקאית, ואז הקולות שלהם התחברו למשהו שלם ויפה.
הדואט הזה הזכיר לי את הדואטים של "לילה גוב", דואטים שאפשר היה לשמוע בכיף, נטול מאמץ, מאוד ישראלי, רגוע, קליל, רחוק מהצימוד המקורי והלחוץ של שלמה ארצי ושמעון בוסקילה. אחלה אחלה אחלה.
ציון: 9
לידור סולטן וילנה אילייאייב - "תגידי"
בחירה מצוינת של שיר, כאשר חושבים על החיבור בין שמעון בוסקילה ושירי מימון ופחות על הביצוע המקורי של ליאור נרקיס. לידור סולטן, בתפקיד בוסקילה, פתח את השיר היטב וילנה אילייאייב, בתפקיד מימון, ענתה לו בצורה משכנעת. מכאן והאלה העסק נהיה מורכב יותר. כשכל אחד מהם שר לבד זה היה בסדר גמור ואף למעלה מזה, אבל כשהם ניסו לשיר יחד, ממש בדואט, בשילוב קולות, זה לא החליק עד הסוף, לא ממש "התיישב".
כל אחד מהם בפני עצמו זמר טוב, סולטן נותן בסלסולים ולילנה יש קול זך וענוג, וכשהם שרו בנפרד זה עבד יופי. מבחינת חיבור - זה קרה באמת אולי רק במשפט האחרון של ה"לאהוב יותר", אבל בסך הכל היה אחלה.
ציון: 7
רון ויינרייך ולירון איצקוביץ' - "שיר תקווה"
שיר שלישי רצוף בתוכנית עם לחן של שמעון בוסקילה, ושלישי גם מתוך המופע שלו עם שירי מימון, האם זה לכבוד ההופעה בקיסריה או רק מקריות? רון ויינרייך ולירון איצקוביץ' הם צמד שמרי רוק, שלקחו את "שיר תקווה", שבוסקילה ומימון מכסים מהמקור של מירי מסיקה לכיוון רוקיסטי חזק.
ויינרייך מבחינתו סיפק את הסחורה ושר טוב, איצקוביץ' עדיין לא מצאה ממש את נקודות החוזקה שלה כזמרת - היא יותר מדי "יבשה" בהגשה שלה, כמו פלקט שטוח. לפתוח ווליום ולצעוק הרבה וחזק – את זה יש לא מעט זמרות שיודעות לעשות. זה היה ביצוע לא רע, אבל לא מדהים.
ציון: 7
אורטל אדרי ודוד לביא - "הכל עובר"
דוד לביא הוא טאלנט. הוא לא רק זמר מצוין ומרגש אלא גם פרצוף שאם רק ירצה יוכל להופיע בטלוויזיה אחרי שהעונה הזו תיגמר, בלי קשר למיקום שלו בסיומה. הביצוע שלו עם אורטל אדרי היה מהטובים ביותר שהיו בכוכב נולד בשלבים האלה של העונה, מדגדג אפילו מרחוק את "עץ ירוק מפלסטיק" המיתי של אדר גולד ואוהד שרגאי מהעונה שעברה.
אדרי למדה להרגיע את האש היוקדת שלה ומוציאה מעצמה שבוע אחרי שבוע שירה יותר טובה ויותר מרגשת. לביא, מצוין בזכות עצמו, נפגש איתה בדיוק במצע, בין הדיוק והנועם שלו, לעוצמה ולרגש שלה. אדרי צמררה אותי, לביא עשה לי נעים. לא התפרקתי לחתיכות כמו משרגאי וגולד, אבל תודה לכם. ואגב, עידן רייכל היה נהנה מהם גם.
ציון: 9
לידור סולטן - "האחת שלי"
לידור סולטן חזר בביצוע הזה ל"האחת שלי" של ישי לוי להיות לידור סולטן שהתאהבנו בו באודישנים. הגשה נקיה, קול מלאכי, מדויק, בעוצמה הנכונה, מביע בקול שלו את הרגש הנכון, נותן ביצוע שהיה יכול בקלות להתנגן ברדיו. סולטן בנאמבר הגיע קרוב, למשל, למישהו כמו שיר לוי, בנו של ישי, בלהיט כמו "יום אחד תבקשי", היתה חסרה לו עוצמה והתחרעות אבל הכיוון היה נכון. לדעתי יש כבר כמה אמרגנים בשוק הים תיכוני שמחכים לו עם חוזה חתום.
ציון: 8
נעמה כהן - "גבר הולך לאיבוד"
הביצוע של נעמה כהן לקלאסיקה הזו של שלמה ארצי היתה טובה, ומשכנעת, אבל מוגזמת. כהן, בבת נטפיות, שרה ייאוש, שרה דיכאון, שרה רוקנ'רול נואש, אבל זה היה "אובר", משוחק קצת יותר מדי, מקושט קצת יותר מדי. כהן שרה כאילו היא בקאסט של המחזמר "לילה לא שקט" משירי ארצי בקאמרי.
"גבר הולך לאיבוד" הוא שיר שדורש עוצמה ונואשות, אבל הוא גם דורש ניקיון וכנות, ובתוך הבלגן של נעמה הכנות הזו לא מספיק בלטה. מצד שני היתה חסרה לי ממנה שורה אחת שבה היא באמת תצא מהכלים ותתחרע.
ציון: 7
מלי שלום – "תגידי"
גם מלי שלום הרגישה כנראה בקאסט של "לילה לא שקט". הביצוע שלה ל"תגידי" של שלמה ארצי נשמע כמו לקוח מאותו מחזמר. רק שאצל מלי, בשונה מנעמה, התיאטרליות המחזמרית הזו מתקבלת באופן טבעי יותר. שלום שרה יפה, הפכה את השיר ממבט גברי למבט נשי, הביעה נכון את הקונפליקט והשבר שיש בו.
וכשהיא שרה "איזה יום עצוב" זה היה שילוב בין עצב אמיתי לעצב משוחק, כמעט במינון הנכון. ביצוע יפה אבל לא מושלם.
ציון: 7
משי חזיזה - "גשם"
יש משהו לא הוגן ביחס למשי חזיזה. היופי שלה מטעה ומסתיר את היכולו הווקאליות הגבוהות שלה. נכון שהיא שרה את "גשם" כאילו מדובר בהצגת סוף י"ב בתיכון, אבל זה נשמע ככה רק בגלל שהיא צעירה וההגייה שלה עדיין בוסרית. הקול המצוין שלה, שהוא לפעמים רך וקטיפתי (בקטעים השקטים של השיר") ולפעמים זועק ומרטיט (כשהיא פתחה בפזמון), לא תמיד מוצא את הדרך הטובה ביותר לצאת החוצה.
אני ממש בעדה כי היא כישרון שעוד יכול להתפתח ולהגיע רחוק. מעניין אותי לראות לאן היא יכולה להגיע בעונה הזו, והיא יכולה.
ציון: 7
ילנה אילייאייב - "אהוב יקר"
ילנה אילייאייב היא מלאכית קטנה ומתוקה. כשהיא שרה לך באופן אישי כל כך את "אהוב יקר" אין לך איך להתנגד, אין לך מה לעדות, אתה פשוט נמס ממנה. הבעיה היא שהשיר הזה לא מדבר רק על מתיקות אלא גם על כאב, וילנה היא יותר מדי מלאכית מלהיות מסוגלת להביע אותו. היה מוזר לשמוע אותה שרה את השורה "שלאהוב אותך זה לשלם בכאב" בעדינות וברוך של שיר ערש. יש לה את זה כזמרת, אבל מזן מאוד מסוים. היא עדיין לא מספיק בוגרת ולא חוותה מספיק כאב כבן אדם בשביל לתת כאן ביצוע מושלם.
ציון: 8
יוסי אשר - "אולי הפעם"
כפייטן, עמיר בניון הוא ברירת המחדל המובנת של יוסי אשר, בדיוק כמו שלמה ארצי עבור נעמה כהן ומלי שלום. אשר הוא זמר טוב, שיודע לשיר שירת נשמה מתפייטת, זה טבוע בו באופן טבעי והעוצמה שלו מספיקה כדי להתחרות בביצוע המקורי של בניון.
אבל עוצמה זה לא הכל בחיים. הפרשנות של יוסי לבניון התרחקה מהמקור רק בגלל שצבע הקול שלו שונה, הוא שר טוב מאוד, אבל לא לקח את השיר הזה למקום יוצא דופן או מיוחד. זה היה יפה, אבל לא מעבר לזה.
ציון: 7