אלברט איינשטיין, אבי תורת היחסות, ומאנשי המדע המפורסמים בהיסטוריה, היה זה שטבע את המשפט: "יש רק שני דברים אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית. לגבי הראשון אני מסופק". "בורות היא כוח" ("IGNORANCE IS STRENGTH") טוענת המפלגה השלטת בספר "1984" של ג'ורג' אורוול. ומה קורה כשטיפשות ובורות מתחברות יחד? שאלה מצויינת.
הראפר קנייה ווסט הוציא לפני יומיים שיר חדש בשם "Only One", בו הוא משתף פעולה עם סר פול מקרטני, חבר להקת "הביטלס" האגדית, ומי שנחשב לאחד מכותבי השירים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית. מקרטני שותף לכתיבת השיר ולהפקתו המוזיקלית, וכנראה שגם מנגן כאן בפסנתר, שמלווה את הניסיון של ווסט לשיר, בעזרת תוכנת אוטו-טיון" שמתקנת זיופים.
שיתוף הפעולה בין ווסט למקרטני אמור להניב שיר נוסף, שעל פי פרסומים שונים ייקרא "Piss On My Grave", אלגנטי מאוד. כמו כן, בכלי התקשורת באמריקה אוהבים לציין שזה הוא שיתוף הפעולה השלישי של מקרטני עם זמר אמריקני שחור, אחרי החיבור ההיסטורי עם מייקל ג'קסון ב-"Say Say Say" וסטיבי וונדר ב-"Ebony & Ivory", על השחור והלבן שחיים יחד כמו הקלידים השחורים והלבנים בפסנתר, שעשויים משנהב והבנה.
מי שקצת פחות מבינים את גודל הסיטואציה הם מעריצים של קנייה ווסט, שצייצו בטוויטר מסרים כמו: "מי זה לעזאזל פול מקרטני?", "אני שמח שקנייה ווסט נותן צ'אנס לאמנים חדשים", ו"הבחור החדש הזה פול מקרטני, יפרוץ לקריירה בזכות קנייה".
אחרים כינו את מקרטני בפשטות: "פול מקארת'י", ואילו מגיבים לציוצים דיברו על הבורות של המעריצים. "איך אפשר לחיות בעולם הזה מבלי לדעת מי הוא פול מקרטני?", תהתה אחת. ואחר הוסיף: "עכשיו אני מתחיל להצדיק טרור המוני".
