יוני ונינה טוקייר מתייחסים אל המפגש הראשון שלהם, ערב אחד על מרפסת בצפת, כאל יד הגורל. זה אולי נשמע פומפוזי, אבל כשצופים בסרטונים שלהם ובאופן שבו הם מביטים אחד על השני כשהם שרים, זה מרגיש הכי הגיוני בעולם שהייתה התערבות עליונה בחיבור של השניים, שנראה כל כך עמוק ומיוחד. השניים, שעל פניו נראים כזוג דתי צעיר סטנדרטי, ידועים כצמד "יונינה" (הלחם מתבקש) והם מתופעות הרשת הבולטות של השנה האחרונה, בזכות חשבון יוטיוב ועמוד פייסבוק תחת אותו השם אליהם הם העלו אחת לשבוע סרטון שלהם שרים ביחד.
הסרטונים שובי הלב תפסו תאוצה, זכו למיליוני צפיות ועודדו את השניים, שבדרך גם הספיקו להביא לעולם את בתם הבכורה אשירה, להוציא אלבום של חומרים מקוריים. הקהל הנאמן שצברו מיהר לתרום כסף לטובת המטרה בקמפיין הדסטארט, ובמהרה גויסו למעלה מ-120 אלף ש"ח שאפשרו ליונינה להגשים את חלומם ולהקליט את האלבום. כעת הם מוציאים סינגל מתוכו - "רגע מכוון" המרגש שכתבו והלחינו יחד.
"שנינו נורא מחוברים למוזיקה מאז הילדות", מספרת נינה איך הכל התחיל. "שנינו כתבנו וניגנו וזה היה חלק גדול מהחיים שלנו, וכשנפגשנו מהר מאוד קלטנו שזה משהו שזורם בדם של שנינו והתחלנו לשתף אחד את השני בחומרים שלנו. זה היה נורא טבעי להתחיל לשיר ביחד ולעשות מוזיקה משותפת. בערך לפני שנה חשבנו שיהיה מגניב להתחיל לשתף את זה עם אנשים מעבר למעגל האישי שלנו והתחלנו להעלות סרטונים לפייסבוק וליוטיוב. זה התחיל ממש במעגל המשפחתי ושל החברים ולאט לאט זה גדל. התחלנו לקלוט שיש אנשים שצופים שאנחנו לא מכירים".
התגובות האוהדות כל כך הפתיעו אתכם?
יוני: "כשהתחלנו, אמרנו שאולי אם נעשה נעשה הדסארט לאלבום כשנגיע ל-5000 לייקים. הגענו ליעד הזה הרבה יותר מהר ממה שחשבנו".
נינה: "יש לנו מלא הודיה על זה, יש עוד הרבה אנשים מוכשרים וטובים ואנחנו לא מרגישים שזה מגיע לנו כל הטוב הזה. אנחנו מנסים להביא את עצמנו בפשטות. דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב".
היה חשש במעבר מהקאברים לחומר המקורי באלבום החדש?
נינה: "ברור, כי יש משהו יותר חשוף בלבצע את השירים המקוריים שלנו. זה ממש לחשוף את כל מה שעובר עלינו ואת המחשבות הפנימיות שלנו, לשים הכל על השולחן. יש בזה משהו קצת יותר מלחיץ ויש תקווה ורצון שזה יתקבל ויגע באנשים".
יוני: "האמת שהחשש היותר גדול הוא שהיינו הופכים לסוג של זמרי קאברים, כי הלב שלנו נמצא עם החומרים שלנו. מה שנתן לנו הרבה כוח זה תחושה שאנחנו יכולים לעשות את זה זה שבהופעות שלנו אנחנו תמיד משלבים קאברים עם מוזיקה מקורית שלנו ואנחנו רואים שהקהל מתחבר. זה נותן כוח שזה אפשרי".
כתבתם את השיר ביחד. איך זה עובד?
יוני: "כשנפגשנו באנו עם שירים במגירה של כל אחד, מלפני שהכרנו בכלל, וזה גם יהיה חלק מהאלבום. אבל השיר הזה הוא ממש יצירה משותפת. נינה באה עם הפזמון ואז ישבנו עם הפסנתר והתחלנו לפתח אותו. השיר הוא בהשראת התקופה האחרונה שהתחלנו להופיע ביחד ולהקליט את האלבום -תקופה קסומה ומטורפת של ריצה מדבר לדבר והטירוף של העולם שאנחנו חיים בו, המהיר. חיפשנו איזה רגע של שפיות, של בהירות".
נינה: "בדרך כלל יש איזה רגע של השראה, איזו תחושה פנימית שמשהו רוצה לצאת החוצה ואז השיר נולד. משם באמת פיתחנו את זה ביחד וזה תהליך של כמה שבועות, השיר עבר גלגולים ביחד איתנו".
איך היצירה המשותפת השפיעה עליכם כזוג וכמשפחה?
נינה: "זה גם וגם. ככל שמתקרבים אז מצד אחד יש יותר קרבה ומצד שני יש יותר אתגרים. קשה יותר לגור ביחד מסתם לצאת לדייטים, וגם ביצירה המשותפת שלנו יש משהו מאוד עוצמתי שאנחנו עוברים ביחד, וזה גם מזמן אתגרים חדשים ואחרים. זה מחייב אותנו להיות הרבה בהקשבה ולדעת איך להגיע לאיזונים ואיך להתגמש וגם מתי אנחנו צריכים את הספייס שלנו וכמה להיות ביחד וכמה להיות לבד. זה גם מחייב אותנו לשריין זמן זוגי שהוא לא עבודה כי אחרת כל הגבולות מטשטשים, זמן שבו לא מדברים על 'יונינה'".
יוני: זה מצחיק, היצירה ביחד זה אחד האתגרים הכי מאתגרים שלנו. עד עכשיו היינו גילים לעשות את זה לבד, ואז אתה הולך עם ההרגשה שלך ועם מה שעולה לך, ועכשיו צריך פתאום להכניס מישהו אחר לתוך הדבר הזה. זו עבודה על זוגיות ב'פיין טיונינג'".
אתם דתיים, אבל הקהל שלכם מאוד מגוון. זה משהו שחשוב לכם?
יוני: "מה שחשוב לנו זה יותר להיות אמיתיים, שהדיבור יצא מהלב. יש לנו ערכים אוניברסליים משפחה זה משהו שאנחנו מרגישים שכולם יכולים להתחבר אליו, אנחנו מאוד מאמינים בזה. זה דבר טבעי".
נינה: "אנחנו רוצים ליצור משהו שיכול לדבר לכולם ברמה האנושית, בלי קשר לדת או מוצא. יש לנו מלא עוקבים במדינות שבחיים לא ביקרנו בהם - בהודו ובפיליפינים ובמקסיקו. אנחנו לא רוצים להיות צרים. אני מקווה שאם מה שנשדר יהיה מספיק אמיתי ומדויק אז זה באמת יחצה את הגבולות של הנראות ושל כיסוי הראש. לדבר תכלס, לא בהגדרות ותבניות. בכתיבה שלנו ברור שאנחנו שואבים מהמקורות ומחוברים אליהם אבל אנחנו גם מאוד מנסים ומקווים שאנחנו יכולים לגעת במקום עולמי".
קשה שלא להתייחס לנושא של "קול באישה ערווה". זו אג'נדה מבחינתך לשיר, נינה?
נינה: "בהחלט לא הייתי קוראת לזה אג'נדה שלי. זה נושא מורכב ויש בו הרבה דברים במחלוקות, כמו כל דבר ביהדות. זה נושא שעברתי איתו מסע שלם והחלטתי ללכת עם דעה שקיימת בעולם היהודי ולפיו אם השירה נעשית בצורה צנועה ובקונטקסט צנוע אז זה לא בעייתי. אני מבינה שזו לא דעה אחת ויש דעות רבות שקיימות ואנחנו נורא מכבדים מי שבוחר לא להאזין או להגיע להופעות. זה מה שהרגשנו שנכון לנו".
יוני: "זה נושא ממש רגיש. יש לנו חבר שממש מפרגן, ולפני כל כל הופעה הוא שולח לנו הודעה שיהיה בהצלחה, אבל הוא לא מגיע כי הוא לא שומע שירת נשים. מרגישים מלחמה אבל זו דוגמה למשהו שלא שומעים עליו הרבה".
נינה: "אנחנו כמעט ולא נתקלים בתגובות לא נעימות. אנשים נורא מכבדים, גם אם הם בעצמם לא מקשיבים. בהופעות שלנו יש קהל מעורב, קצת מכל הגוונים שזה ממש כיף".
ומה החלום?
נינה: "שנוכל להמשיך ליצור ולהתחדש ולגעת באנשים, ליצור מוזיקה שעושה לאנשים טוב בלב ומשמעותית עבורם. אם נוכל לעסוק בזה כל החיים שלנו ולהתפרנס מזה זה יכול להיות מדהים".
הופעות קרובות:
* 6.4, חמישי , גולה ירושלים 20:30
* 12.4, רביעי, 20:30 אולם מונארט - במסגרת פסטיבל "תור הזהב" באשדוד
* 16.5, שלישי, האזור תל אביב 20:30