איה כורם מוציאה מחדש את השיר "רונה אומרת", שכבר יצא בדצמבר 2008 תחת השם "האישה עם השקית", והפעם בהפקה מוזיקלית של תומר א. לנצינגר וגיל לואיס וכסינגל שני מתוך האלבום השלישי שלה "לאלף את הסוסים", שייצא בקיץ הקרוב, מתוכו כבר יצא השיר "שש ועשרים".
האלבום החדש של כורם יכלול עשרה שירים, שנכתבו והולחנו ברובם על ידי כורם, וגם גרסת כיסוי לשיר ישן של אהובה עוזרי. כורם עבדה על האלבום במשך לא פחות משנה, יחד עם לואיס ולנצינגר, איתם ניגנו בו הפסנתרן איתמר גרוס (שליווה את כורם במופע פסנתר אינטימי), מתן אפרת, איתן רז, ספי ציזלינג, מאיה בלזיצמן, וכמובן, איה כורם עצמה, שבקרוב תצא לסיבוב הופעות חדש.
רונה אומרת
רונה אומרת שכדור הארץ מתחמם / ואני האישה עם השקית. רונה אומרת שהאדישות עוד תהרוג אותנו / ואני האישה עם הסכין. רונה אומרת שיש כאן מסכנים, מנוצלים, כשאני סוגרת את חלון המכונית. רונה אומרת שחצי מהעם רעב / ואני האישה עם הפריכית. רונה אומרת שהתרבות הלכה לעזאזל / ואופס, אני האישה עם העט. ומספרת כל הזמן הרבה דברים נוראיים, אבל אני כבר לא שומעת באמת.
פזמון: אם אין לחם, שיאכלו עוגות / אם אין צדק, שיאכלו אותה / אם אין כוח, בואו נוותר / אם אין מים, בואו נשתכר.
רונה לא אוכלת שום דבר שיש לו אמא, או אחים, או דודים דרגה שמינית. רונה מסתכלת על כל התוויות בסופר, כשאני עושה עיניים לבנים. היא אומרת שבשדרות נהרגים ברחובות, אני אומרת אלימות זה לא יפה. רונה שוב אומרת שהכיבוש הזה משחית, אני חושבת על בקלאווה וקפה. רונה נוסעת בשבת להפגין על החומה / ואני שוב משנה נושא שיחה. רונה מתגאה בצלקות של כדורי הגומי, ואני בסימני המתיחה.
פזמון: וכמה את יפה, ככה את צודקת / וכמה את צודקת, זה ככה מעייף / ובחורה אחת קטנה, לא יכולה לסחוב עליה / את הצרות של העולם על הכתף.