עלי וגם עליך רואים את השנים
ריקי גל - "רואים את השנים"
אחרי שדימתה את עצמה לחלום, למיטה ואף לשטיח בסינגל "בסוף היום אני צריכה אותך" מוציאה ריקי גל סינגל נוסף מתוך אלבומה החדש, שייצא בסוף החודש. ב"רואים את השנים" עושה גל חשבון נפש עם עצמה ומקבלת את ההתבגרות בשלווה. היא מודה שליבה אינו תלוי כשהיה, שרואים את השנים על פניה ושקולה לא צלול כפי שהיה. אבל הקול של גל בשיר החדש דווקא נעים, חם ובוגר והוא בהחלט החלק היותר מוצלח כאן. אני בטוח שהיא מאוד מרוצה מהטקסט והלחן שרקח לה לירן נדל, אבל בעיני יש בשיר משהו עייף וקצת סטרילי שלוקח את גל למקומות נוחים מידי, פחות מעניינים ויותר מובנים מאליהם. משהו שמזכיר את "פנים אל מול פנים" של פוליקר ובנזין, כפי ששם השיר מעיד על עצמו.
הייה נא רע אליי
נדב אזולאי - "בצד של הרעים"
נעים לגלות שנשארו צעירים שיכולים לשיר שירי רוק מלבד השטאנץ המוכר שמתנגן לו ממש ברגעים אלו בסקאלה הקרובה לאצבעותיכם. השיר החדש של נדב אזולאי, שמוציא את אלבום הבכורה שלו בסוף החודש, אולי לא יהיה רינגטון החודש ולא יזכה להשמעות רבות בזמן הפקקים, אבל מוטב כך. אזואלי מביא שיר רוק שמזכיר לי ברוחו את "אוטו זבל" של "הבילויים" ועוד שירים אחרים באותו סגנון. שם השיר, כמו שם האלבום, מרמז על בחירות בחיים, לפעמים גם בניגוד למצופה, מה שהופך אותו אוטומאטית להיות בצד של הרעים. הבחירה הרעה של אזואלי היא לברוח מהעיר הגדולה היישר לבאר שבע, שם ייסד את אולפני "קקטוס" במסגרתם ניגן והפיק אלבומים של דוד פרץ, שרון מולדאבי, גבריאל בלחסן, פונץ' ועוד. ואם זה נקרא להיות בצד של הרעים, אז אזולאי כנראה בצד הנכון.
שפנפנת ניסיונות
קרן אבראשי - "שפנים"
קרן אבראשי, שהוציאה לפני כשנה וחצי את אלבום הבכורה שלה "זמן טוב להישאר", סבורה שאי אפשר לחיות לבד ואי אפשר לחיות בצד. אני לא בטוח שהיא לגמרי צודקת ומקווה שהיא לא מאמינה באמת ש"רק שפנים הולכים לישון לבד, בורחים אל חיי הלילה, כדי לא להרגיש, כדי לא לזכור, כדי לא להתעורר בתוך מלכודת". יש דיסוננס בין הרוק הבועט שמגיע כאן מהגיטרות של יניב דדון ועובד אפרת והתופים ובין המסר של אבראשי, שהוא אנטי-פמיניסטי בעליל ונותן לגבר שלה להחליט בשבילה לקחת אותה לכל מקום רק כי אי אפשר לחיות לבד. קשה לי להאמין שאבראשי, לא ממש זמרת כנועה ומתוקה שתימרח על גלי האתר של הפלייליסט, מאמינה בזה. מה שכן, היא נשמעת קצת עצבנית וזה בא לי טוב, גם אם אני לא מסכים עם המסר שלה. נראה אם המגמה הזו נמשכת באלבום השני שלה שייצא בקרוב, או שמא זו הייתה מעין מטאפורה של שפנים.
חלומות של אתמול הם
אייל שטיין-ברכר - "כבר חלמתי"
אחרי שכבר תכנן מיקרופון, גיטרה, פסנתר, מחשב וגינה קטנה לכלב, שם יוכלו מחדש להתאהב, אייל שטיין-ברכר כועס. האש שהייתה שם, זו שמים לא יכלו לכבות, בוערת כעת במקום אחר והכל בגלל פגישה סתמית בפרישמן. הטקסט הזה, שמתחיל רומנטי עם פסנתר, שמתאים לאווירת הוולנטיין דיי, ממשיך עם פאנץ' ותסכול גדול על עצמו, על "זה שסידר שם מלמעלה" ועל המצב האבסורדי שפגישה מקרית גרמה. החצי הראשון של השיר סימפטי וממשיך את גל הזמרים הנוגים והרגישים, או במילים אחרות לא משהו שלא שמעתם קודם. דווקא ההמשך, מהקטע של התסכול, מתחיל להיות מעניין יותר, אבל אז מסתיים השיר ואני נשאר עם תאוותי בידי בלי להבין בדיוק מה קרה שם בפרישמן.
דבר אליה (לא בפרחים)
גלית פורנץ - "דבר אלי"
הקטע הזה הוא לא בדיוק "שיר" מן המניין, אלא יותר קטע אמנותי שמגיע עם ספר. גלית פלורנץ היא אמנית רב תחומית שלפני כארבע שנים הוציאה את "כי באומץ לב קמנו ובו נחייה", ספר דיגיטלי ששילב מוסיקה, ציור, רישום, שירה, כתיבה, תלת-מימד, וידאו-פלאש ועוד. במובן הזה "דבר אלי" ללא הספר מנותק מעט מהקשרו וקשה להתייחס לשיר נטו ללא המסביב. בכל זאת, ב"דבר אלי" מבקשת פלורנץ, או יותר מתחננת מדמות גבר שתסחרר אותה, שיצמרר אותה, שידבר אליה. השיר שמתחיל כמעט בלחישה מקבל תפנית עם אוריינטציה ספרדית לקראת הסוף. הבקשה המונוטונית הופכת לאובססיבית ממש עד כדי התמכרות נוגעת ללב.