למצעד המלא של היטליסט
פלד מעולם לא פחד להראות את האהבה שלו למוזיקת דיכאון. גם כשעוד היה חלק מהצמד פלד ואורטגה, וגם בהמשך כשהוציא מוזיקה לבד. עכשיו, בהתאם למצב הרוח הלאומי בשנה וחצי האחרונות, הוא משחרר את "כאב ודמעות", אלבום טראפ-דיכאון שעושה המון כבוד לז'אנר. יוסי עדן, אבי ביטר, מיכאל סמולין - הכל בפנים. ויש גם את "אנטרטיקה" שהוציא עם ספיר סבן ויגרום ללא מעט לזמרים בישראל לקנא.
"לא בא לי לצחוק על ה... לא בא לי לעשות פרודיה", הוא מסביר בראיון ל-mako היטליסט ברדיו תל אביב על הרגישות איתה הוא עבד כשנגע בחומרים האלה. "גם עכשיו כשהוצאנו את האלבום, אז כאילו כשרצינו לעשות פרומו או קליפים וזה, כולם אמרו לי חייב לעשות כזה כמו הסרטים, ואני לא רוצה. אני לא רוצה לצחוק על הז'אנר, אני אוהב את הז'אנר. אני בחיים לא אצליח לעשות את מה שהם עשו".
מוזיקת הדיכאון והטורקית, כאמור, באמת היו שם לאורך כל הקריירה של פלד. לפני כשנה וחצי הוציא את "עזבת ת'בית" שכולל סימפול של "תשובה לאהבה" ולפני כן היו סמפולים של זהבה בן, ניבין ועוד. "אני חושב שבכל אלבום זה תמיד היה. זה תמיד ליווה אותי, וגם תמיד רציתי לעשות, לקחת את זה יותר לקצה. אני חושב שזה פשוט היה עניין של תזמון מוזיקלי. זאת אומרת, בתקופה הזאת היה לי קצת יותר אומץ, כן, באמת ללכת. גם אומץ לשיר קצת יותר.
ב"אנטרטיקה" אתה ממש שר.
"אני מאוד משתדל".
האזינו לתוכנית המלאה
זה לא סוד שהחיבור בין הים תיכוני והיפ הופ מגיע לשיאים חדשים בשנה האחרונה, ופלד, שהחליט שעכשיו זה הזמן הנכון מבחינתו ללכת על פרויקט כזה, מספר שכשעומר אדם הוציא את האיפי "חמישה לילות", הוא כבר התחיל לפחד שהוא מאבד את המומנטום: "שמעתי את 'אקדח' של עומר אדם, מטורף. צמרמורות. הלב שלי ירד לתחתונים כי היה לי כבר שלושת רבעי אלבום מוכן כבר ואמרתי, וואי וואי, עכשיו כולם יעשו כמוהו. וכאילו, כבודו במקומו מונח, הוא זמר, אי אפשר להתחרות".