למצעד המלא של היטליסט
רון חיון התחיל לעשות ראפ כשהיה בן 15, היום הוא כבר בן 19 ויש לו אלבום בכורה בחוץ (פלוס הופעה בגריי תל אביב ב-27 בפברואר). ועכשיו, כשהוציא את "אחת ממיליון", זה נראה שהוא כבר עובד על אלבום שני, עם כיוון קצת אחר. "זה שיר שיושב לי במגירה מאמצע שנה שעברה זה סגנון שאני יותר מתחבר אליו היום", הוא מספר ל-mako היטליסט ברדיו תל אביב. "אם להיות כנה אני לא חושב שהמוח שלי מסוגל ליצור עוד שיר כמו 'דיסטנס' היום. מבחינת הבומים והבעיטות, זה קיים אנחנו עושים את הדברים האלה, אבל 'דיסטנס' היה מוגזם…".
את השיר החדש הוא כתב יחד עם זיו שביט, חברו לקולקטיב "דודא גאנג" שמורכב משניהם, ליעד מאיר ותחת ניהול אומנותי של דודא (יובל ניאזוב), אחד מהראפרים והמפיקים המוערכים בארץ. שניהם ישבו בבית של שביט ואז הקסם קרה: "הוא השמיע לי איזשהו ביט וזרקתי 'אולי זה משהו בך, אולי זה משהו בי' ואז הוא דופק 'כל הבחורות שהיו לי פרט שולי'. וזה היה ממש פינג פונג ושם נולד הבית הראשון".
"לא ידעתי כל כך מה אני עושה עם זה, בדיוק יצא לי אלבום, אבל עכשיו, אחרי האלבום החלטתי שאני רוצה להוציא סינגל וזה היה הטקסט שהכי האמנתי בו. באתי עם זה לאולפן של יובל וקרה הקסם שקרה, אין מה להגיד, דודא הוא גאון. אני איתו מאז שאני בן 16 ולא קרה פעם אחת שהייתי בסשן ולא נדפקתי מכמה שהוא גאון".
האזינו לתוכנית המלאה
בעידן שבו הכוכבים הגדולים מוותרים על קליפים אם אין חסות מסחרית או מעדיפים מלכתחילה קליפ מילים ומינימום השקעה, חיון לא מוותר על הצד הזה ביצירה שלו. הוא מסביר שמבחינתו זו עוד דרך להגיע למעריצים שלו. "בסופו של דבר אם אתה רוצה להביא את עצמך למקסימום קהל ולחשוף אותם לעולם שלך, אז אני מאמין שקליפ זה חלק שהוא בלתי נפרד. בסוף זה הפרצוף שלי, הפנים שלי, המוזיקה שלי. הקהל רואה שמשקיעים בו, והוא אוהב שמשקיעים בו".
חיון נמצא פה כבר שלוש שנים והשם שלו מוכר היטב בתעשיית המוזיקה - הספיק לשתף פעולה עם אייל גולן, עדן בן זקן ורביד פלוטניק - אבל כאמור הוא "רק" בן 19 ותכף מתגייס: "עוד לא קיבלתי שיבוץ אבל בעזרת השם יהיה בסדר. לא בעולמות הקרבי, התחלתי איזה מהלך עם הקריירה. בצבא הם אחלה עם זה. היה לי שיחה בראיונות שם בצו ראשון והם היו דווקא סבבה. אני חושב שזה קשור לרגישות של השנה, אחי הבכור נפצע במלחמה חודשיים אחרי השביעי באוקטובר".
איך מתמודדים עם דבר כזה?
"האמת שזה קצת הכניס את הבית לאיזשהו רגע, אמא שלי גם מרוקאית אז זה לא עוזר לאווירה, אבל חשוב לא להכניס את אמא ליותר מדי לחצים, במיוחד אחרי מה שעברה השנה. שמע, הוא היה באשפוז שמונה חודש. זו הייתה שנה לא פשוטה עבור משפחת חיון. לכל המדינה, אבל איפה שאפשר אני מקל. הייתי מוצא את עצמי פעמיים ביום באיכילוב רק בשביל להיות איתו. אני גאה בו הוא בן אדם מטורף, לא יודע איך הוא עבר את התקופה הזו. זה קשה ברמות שלא הכרתי".
איך זה השפיע עלייך כאמן?
"זו שאלה שלא שאלתי את עצמי עדיין. אני עוד לא שמה. אני חוסם את עצמי מלכתוב על זה, כי זו באמת תקופה לא פשוטה, אבל ברוך השם אנחנו אחריה, הוא משתקם לאט לאט, ויהיה בסדר בעזרת השם, כל המדינה".
לרוב נהוג לשאול אמנים צעירים עם מי היו רוצים לשתף פעולה, אבל במקרה שלו הוא הבין מהר מאוד שדווקא לא כדאי לו לכוון למקומות ספציפים אלא פשוט להתרכז במוזיקה שהוא מקליט ובהופעות. "במיוחד אחרי שיתוף הפעולה עם עדן, הבנתי שהכל יכול לקרות במדינה שלנו", הוא מספר. "זה היה מדהים שדיברנו בטלפון והיא רצתה לעשות שיר זה היה מטורף בעיני, אני גדלתי עליה כאילו. באמת הבנתי שאפילו אולי לא כדאי לסמן כי ההפתעות האלה של החיים, אם אתה ממשיך לעשות מוזיקה ואתה מאמין במה שאתה עושה ואתה משקיע בחומרים שלך, בין אם זה הקליפים, בהפקות או בטקסטים, כל עוד אתה משקיע במה שאתה עושה ההפתעות האלה, שמבחינתי באותה תקופה זה היה עדן - זה קורה וזה בא, ואז בא רביד. וזה היה מטורף".
מה לגבי זוגיות?
"אני רווק ברוך השם. כשתגיע האחת ממיליון - כולנו נדע".
בטוח שהדיאם שלך מפוצץ בהודעות.
"ברוך השם…".
יש כאלה שחוצות את הגבול?
"תשמע, אני לא אכנס לפרטי פרטים, אבל כן, זה ב-request איפשהו שם... בצד האפל. חשוב לדבר על זה: במיוחד בעידן שאנחנו שומעים על הרבה הטרדות. בסופו של דבר, נשים מוטרדות יותר מגברים, אבל חשוב לזכור שגם גברים מקבלים הודעות... לא יפות. דברים שלא צריכים להישלח בהודעות אבל ברוך השם אני מוקף בסביבה טובה שמרחיקה אותי מהדברים האלה. מתעסק במוזיקה ובמה שצריך".