1. אין כמו נטע ברזילי כשהיא שרה בעברית. זוכת האירוויזיון שלא מקליטה יותר מדי שירים בעברית, אבל כשזה קורה, קשה שלא להתפעל מהכישרון שלה. כזכור "אפס מאמץ" לא יצא מהראש של כולנו כקולקטיב. הפעם היא עשתה את זה ב"מתמטיקה" יחד עם סטפן לגר, ששר בעברית, צרפתית ואולי גם אנגלית, לא בטוח.

    יש משהו יפה בחיבור בין נטע לסטפן. אחת עובדת על קריירה בארה"ב והשני כיכב על המסכים לאחרונה בצרפת עם שירים שם עבדו לא רע בכלל. השורה "הסתובבתי באל איי, אז פריז קטנה עליי", מבטאת את החיבור הטרנס אטלנטי הזה בצורה מעולה וזה ממשיך בשורות: "בא לי כל היום איתך רק לפלרטט, אראה לך את העיר ונסתלבט, תעזבי אותך פוליטיקה, בואי נטייל בשאנז אליזה".

    נטע גרפה מספיק מחמאות, גם על ידי, אז אני רוצה רגע להתעכב על האסטרואיד השני בשיר, סטפן. איזה כוכב. נראה טוב, לבוש טוב, זז טוב, והאמת, הוא גם עושה רושם של נשמה טובה. פתוח לשיתופי פעולה וסגנונות: ספק אם יש אמנים שיכולים לשתף פעולה עם אופק המלאך ולואי עלי שנחשבים ל"כבדים" בים תיכוני עד הטורקית ובמקביל להוציא שירי פופ עם מרגי ונטע ברזילי. זה לא נאמר מספיק אבל הוא יודע גם לשלב יפה מאוד עברית וצרפתית בשירים למשל השורה "מתוקה ילדה סוכר, אני מת/ מאיפה את באה? 'דה קא פלנט'?".

    נקודות התורפה היחידות בשיר הן כנראה הדרופ שמגיע בשיא והקליפ. הנוסח של "אין פזמון, תרקדו" מוצה כבר לפני שנתיים, השיר מספיק מעניין ובעל "זהות" גם בלעדיו. יש את סטפן שר בצרפתית, נטע שרה בעברית וגם בסוף עושה קטע ראפ סופר מהיר כמו שהיא אוהבת וזה רק מעמיס על "מתמטיקה". הקליפ אמנם כולל ויזואליה יפה מאוד, אבל הרפרנס הטרי מדי ל-La Fama של רוסליה ודה וויקנד קצת פוגע בחגיגה. זה בסדר לקחת השראה, אבל אולי כדאי לתת לתוצר המקורי להתיישן מעט.
  2. לא בקטע רע, אבל איזה קהל?
    אנה זק הודתה שבוע בראיון לקהל שלה "שהולך איתי לכל מקום". סליחה על השאלה, מה שנקרא, אבל איזה קהל ולאן בדיוק הוא הולך? היומן של זק בשנה האחרונה היה מפוצץ מתמיד. מאז "לך לישון" שהקפיץ את הערך שלה מכוכבת רשת לכוכבת רשת עם להיט מדינה, היא לא בדיוק ישנה. אבל בלו"ז הצפוף הזה בולט בהיעדרו נתון אחד: עד היום זק מעולם לא פתחה קופות או הופיעה מטעם עצמה. תמיד זה היה כחלק ממופע גדול יותר, השנה לקחה חלק לראשונה בפסטיגל. עד אירועי חנוכה, היא הופיעה בהופעות מכורות של ועדים או עיריות לילדים.

    לזק יש בטיקטוק מעל ל5 מיליון (!) עוקבים, באינסטגרם יש לה מיליון וחצי. אלה מספרים שביחד מגרדים את אוכלוסיית המדינה כולה. אז היא מודה לקהל שלה, להרי וערימות המספרים האלה, לתגובות הנלהבות ולעמודי המעריצים. תודה על הדרך שאתם עושים איתי. נשאלת השאלה אם לדאבל קליק על תמונה יפה או סרטון ליפסינק ניתן לקרוא "קהל". יותר נכון, "קהל שעושה איתי דרך".

    אם המסר היה מגיע מטונה, איתי לוי, ברי סחרוף, יסמין מועלם, רביד פלוטניק, מרגי, דודו טסה או אפילו מהאחיות כרקוקלי, זה היה מתקבל בהבנה. אלה אמנים שעובדים קשה כל יום על מנת למכור כרטיסים - והקהל מגיע. לכולם יש פחות עוקבים באינסטה ולרובם אין בכלל טיקטוק.

    ההצלחה שלה במוזיקה הישראלית בעיקר מעידה על המצב העגום שאנחנו נמצאים בו. כל זמרת (פופ, אולפן או ווקליסטית) אחרת שהייתה נכנסת לאולפנים שבהם הוקלטו "מי זאת" ו"לך לישון" כנראה הייתה מקבלת את אותה תוצאה, ואולי אפילו יותר טובה כי בכל זאת, לא צריך להתעכב על חוסר היכולות הוואקליות שלה, גם לצחוק על זה היה ויראלי בטיקטוק.

    בדרך כלל, כשאמן מגיע להצלחה בסדר גודל שזק הגיעה אליה עם שני הלהיטים שלה, הוא פותח מופע, מוכר כרטיסים ומתרגם את הצלחת השירים להכנסה. ככה רוב תעשיות המוזיקה עובדות בכל העולם - מוציאים להיטים בשביל למכור כרטיסים להופעות. במקרה של זק היא סגרה שלושה קמפיינים שישתמשו ב"לך לישון" ו"מי זאת". אם היא התכוונה ב"קהל" לאנשי הפיפל-מיטר שצפו בפרסומות שלה, אז כן, תודה להם באמת.
  3. האלבום של הפנר
    אחרי שהפיק לראפרים כמו רביד פלוטניק, מיכאל סוויסה, כהן ,עדן דרסו ודודו פארוק, (יונתן) הפנר חוזר לקדמת הבמה ומשחרר את "נדאו". ההפקה של האלבום הוא דווקא נתן למפיק המוזיקלי ארגוב. אין צורך למדוד את האלבום בהאזנות, טוב או רע - לא כי הוא לא טוב, חלילה - פשוט זה לא מעניין במקרה הזה. הפנר מראפרפ על החיים, על תל אביב, על היחסים המורכבים עם בוי אצ'י בן זוגו המוזיקלי לשעבר. להפנר יש סגנון משלו עם שורות כמו "מאיפה כל הכסף הזה? חוסכים" שמוגשות בשיא האדישות.

  4. ראש העיר של תל אביב
    מאיור הוא עוד מפיק תל אביבי שצומח בסצנה בשנה האחרונה. לא מזמן הוא שחרר את אלבום ההפקה שלו "מגמגם 2" שכולל את רוב הראפרים הבולטים בסצנה התל אביבית (פלוס טדי נגוסה ודנה עדיני). קשה להיות מפיק עם גוון קול משלך, ואם מאיור עוד לא שם כבר עכשיו, אז הוא לגמרי בדרך.