1. כבר חצי שנה שחסר לנו להיט מדינה. אולי אף אחד לא שם לב, אבל אין לנו איזה שיר שיפלג את העם ויגרום לאנשים לצקצק על "אובדן העומק במוזיקה הישראלית", או להורים שלנו לשאול אותנו אם שמענו "את זאתי, NONO". זה כנראה בגלל שרוב אמני הפופ לקחו את "אין פזמון, תרקדו" כדרך חיים ותוכנית אמנותית, ומתעקשים על "דרופ" במקום.

    "עד שתבואי עד אליי" של עדן חסון יכול היה להיות מגה להיט מדינה ואפילו להחזיר אותו למעמד שהיה עם "אין יותר מועדונים" - לפני שהוציא שירים כל שני וחמישי. יש בו הכל: הפקת פופ-אלקטרוני אפלה, כינורות, שורות שפונות למכנה משותף גדול כמו "בגדול, אני איש מאמין ותופס שהכל מסתדר מלמעלה". אבל אז במקום פזמון שידבק לנו בראש, מגיע דרופ מוריד שאמור היה להיות בגרסת הרמיקס לחתונות.



    חסון לא היחיד שחוטא בזה: ל"ראשון בבוקר", שיתוף הפעולה של עדן בן זקן, אנה זק ונונו אין פזמון ונשבע שחיפשתי אותו. ב"מתמטיקה" של סטפן ונטע ברזילי זה אפילו יותר מבאס כי זה שיר שאמור להיות עם פוטנציאל להיטי גדול הרבה יותר, אבל כאמור - עם כמה שאהבנו מאוד את השורות של נטע - החוסר בפזמון בולט מאוד. ויש עוד: "עלא באלי" של ואלרי חמאתי, ואפילו "פעמון" של נועה קירל בסוף לא הפך ללהיט גדול, כנראה מרוב פעמונים לא נשאר מקום לפזמונים.

    אם מסתכלים על המצעדים בישראל, "פנתרה" כנראה היה להיט המדינה האחרון שלנו. שיר שריכז אליו את תשומת ליבה של ישראל, רגע תרבותי שאנחנו יכולים להתייחס אליו. בינתיים, מי שנהנים מההפקר הם אמנים כמו שירה מרגלית עם "אחותי כבר לא סובלת אותך", אודיה ו"האמת" והכי בולט גל אדם ונורוז עם "משוגעת". אגב, בתכלס המרוויחים הכי גדולי הם "קרן שמש" של בניה ברבי ו"סהרה" של טונה ויסמין מועלם בלייב, שעדיין מסרבים לרדת מהפסגה בסטרימינג. אז סורי עדן, מתברר שקשה לרקוד כל כך הרבה זמן בלי פזמון. סליחה, נועה, אנחנו כן צריכים פזמון.


  2. פלד הוציא השבוע את "פילה פי כפרה", עם השורה שהפכה לקאץ' פרייז ועכשיו מקבלת את הכבוד הראוי כפזמון. לא סתם הפזמון של השיר הוא "לך תשאל את כולם בשכונה / מי אף פעם לא שובר מילה". אי אפשר שלא להעריך את הראפר הוותיק. עוד בימים שהישראלים לעגו לראפרים - הוא היה פה, נלחם למען סצנה שנכחדה בזכות חיילי הנקמה ועוד שעטנזים.

    לזכותו יאמר שפלד לא השתנה במילמטר לטובת המיינסטרים אלא חיכה שהמיינסטרים יתאים את עצמו אליו. הבגדים זרוקים, הראסטות האסופות והשירים שהמשיכו להגיע בשביל מי שמוכן להאזין. כאמור, הוא לא מתבייש  במי שהוא, כמו שהוא מצהיר בשיר תוך כדי שימוש במנהג הסוטה שנהוג בצפון ישראל: "מייצג את המקום ששמים בו קטשופ על הפיצה".
  3. לא פעם טענתי שדודא הולך להיות הדבר הבא בהיפ הופ הישראלי. אחרי ארבע סינגלים מתוך "אפור", אלבום סולו בכורה שייצא ב-5 בפברואר, יובל ניאזוב הוציא את "בקטן". קשה שלא להתעכב על השורה "מגיע לי לשאול ומגיע לי תשובות מדויקות / החלומות שלי זה לא עוד סתם מחשבות / אני אגע בהכל".

    רביד פלוטניק עושה קולות רקע בשיר החדש, וכמו שנהוג בהיפ הופ האמריקאי סוג של "חותם עליו". נשאר רק לחכות שייצא האלבום ולשמוע את סיפור החיים של דודא על גבי ביטים ושורות כואבות.