הכל התחיל מסרטון תמים ביוטיוב. הכי תמים שיש, למעשה: על המסך מופיע איור תלת מימדי של עוגת יום הולדת, מתנות ובלונים, ושתי מילים תכולות וגדולות: Happy Birthday. ברקע מתנגן המנון יום ההולדת המוכר והאהוב של ישראל. לא, לא "יום הולדת, חגיגה נחמדת": Happy Birthday של להקת עדן. אתם יודעים, הפי בירסדיי טו יו, חלומות יתגשמו, וכו'. זה שזכה במקום חמישי באירוויזיון, אחרי הניצחון המסחרר של דנה אינטרנשיונל - הישג בלתי מבוטל.

לא צפיתי בסרטון הזה כי יש לי יום הולדת (אני חוגג ב-1 בפברואר, תודה ששאלתם). צפיתי בו כי לצד השיר האיקוני של להקת עדן הופיע נתון מרשים: 30 מיליון צפיות. לא הפתעה גדולה, לאור העובדה שכאמור, "Happy Birthday" הוא ה-שיר של ישראל לימי הולדת. מה שכן מוזר הוא העובדה שהשיר עלה ממשתמש יוטיוב אנונימי וביזארי לחלוטין: שם המשתמש הוא shoobita, ותמונת הפרופיל שלו היא בובה של צ'יבורשקה, הדמות המצוירת הסובייטית שדורות של ילדים גדלו עליה. מלבד השיר של להקת עדן, התוכן היחיד בערוץ הוא מספר די מבהיל של סרטוני מחווה למייקל ג'קסון המנוח.

העניין הוא כזה: יוטיוב משלמת ליוצרים החל ממספר צפיות ומספר מנויים מסוים. החל מ-1000 מנויים, ליתר דיוק. לדף היוטיוב של shoobita יש לא פחות מ-43.8 אלף מנויים. לסרטון של להקת עדן ש"שוביטה" העלה יש 30 מיליון צפיות. האם ייתכן שווירדו אנונימי באינטרנט גורף מיליונים על חשבון להקת עדן האהובה, בשעה שכותבי ומבצעי השיר גוועים ברעב?

השאלה הזאת הובילה אותי למחילת ארנב עמוקה ואפלה, לבכירים בתעשיית המוזיקה, למאות אלפי שקלים שאף אחד לא יודע לאן הם הולכים ולמה, ולכמה דמויות מפתח בתרבות הישראלית: ממשה דץ ומעבר לו. יצאתי למסע הזה בתקווה שאגלה כמה סודות. לא ידעתי כמה רחוק זה יגיע. ובעיקר, רציתי לכתוב כתבה דרמטית כזאת, בסגנון סרטי דוקו רצח בנטפליקס, אבל שום דבר דרמטי לא קורה כאן אף פעם. בואו אחריי.

בתחילה סרקתי את חשבון היוטיוב של שוביטה במטרה למצוא רמזים שיובילו אותי לאיש ופועלו. כאמור, חוץ מהסרטון של "הפי בירת'דיי", התוכן היחיד בערוץ הוא 35 סרטוני מחווה למייקל ג'קסון, שעלו מספר שנים לאחר מותו. מקצתם רמיקסים נדירים, חלקם קטעי הופעה של ג'קסון עם אדי מרפי או אחרים, חלקם רשימות כמו "10 הלוקים הכי טובים של מייקל", וחלקם מחוות עצובות לכוכב לאחר מותו: "ליבי לא יפעם שוב ללא מיקי". וואו. אין שום דרך ליצור קשר עם המשתמש, והפעם האחרונה שבה פרסם סרטון הייתה לפני 13 שנה. נאלצתי להתקדם הלאה, לכותבי השיר. אולי אחד מהם הוא-הוא שוביטה? אולי הם מכירים אותו? אולי הם ירצו לדעת שמישהו עושה בוכטות על חשבונם?

הראשון בסבב הטלפונים היה יעקב למאי. למאי הוא סוג של הפורסט גאמפ של המוזיקה הישראלית: התחיל כקלידן בלהקת אירועים והמשיך כמעבד ומפיק מוזיקלי לעופר לוי עם להיטים כמו "יום הרווקים", וגם: "רקדי" של ישי לוי, "אני שטה" של זהבה בן, "צליל מיתר" של אייל גולן ולהיט הענק שהטריף את המדינה כולה לפני כעשור - "דרך השלום" של פאר טסי. וזה רק על קצה המזלג.

אני מחייג למר למאי ביראת כבוד ושואל אם יש לו מושג מי הוא אותו shoobita מסתורי שמרוויח ארגזים של כסף על חשבונו. "אין לי מושג, אבל אני הולך לתבוע", הוא אומר. "לא, סתם". אני מנצל את ההזדמנות כדי לתהות איך יוצרים קלאסיקה על זמנית כמו "Happy Birthday", ומקבל מלמאי טיול במנהרת הזמן. "את ה'שלד' של השיר כתב בחור בשם ג'קי עובד, זכרונו לברכה. הוא ממש לא חשב על אירוויזיון בהתחלה. השיר היה הרבה יותר איטי ובכלל לא עסק ביום הולדת. הוא היה בגלגול הראשון של 'להקת עדן', עם גבריאל ואדי בטלר".

טקס פרסי אקום, יהודה קיסר, יעקב למאי (צילום: ענבל צח)
פורסט גאמפ של המוזיקה הישראלית. יעקב למאי|צילום: ענבל צח

בשלב זה נכנסים לתמונה שני שחקנים מרכזיים שעוד נחזור אליהם בהמשך: שלמה צח ומשה דץ, ואל הלהקה מצטרפים גם דורון אורן ורפי דהן. אז עולה הרעיון המהפכני: לחלום בגדול וללכת לאירוויזיון. השיר התחרה באירוויזיון 99', רגע אחרי הניצחון ההיסטורי של דנה אינטרנשיונל, ולהקת עדן הגיעה למקום החמישי. הישג מהמם, לא? לא אם תשאלו את יעקב. "אחרי שדנה אינטרנשיונל קבעה את הרף של מקום ראשון אתה מגיע לתחרות ואתה מנסה לשחזר את זה", הוא נזכר. "אתה מכוון לשם. ברטרוספקטיבה זה נראה הישג טוב אבל באותו רגע זה לא נראה טוב".

גם אם לא מדובר בשיר הכי זכור מהאירוויזיון, אין ספק שהוא קיבל את המקום שלו בתרבות הישראלית. "לפחות פעם בשבוע או פעמיים נתקל בסיטואציה שאני שומע את השיר הזה מאיפשהו", מספר למאי, "יש בו שמחה, הוא באמת משדר יום הולדת, מיד בפתיחה יש לך הרגשה של עוגה ויום הולדת". באווירה עוגתית זו אני מסיים את השיחה עם יעקב, והוא מייעץ לי לפנות לשלמה צח, שניהל את הלהקה. אני מתקשר לשלמה - אבל אין מענה. הקו מנותק. חשוד, אבל אני לא אומר נואש, ועובר לשם הבא ברשימה - משה דץ.

משה דץ על ההסתבכות של יובל המבולבל (צילום: מתוך
אין לו זמן לאירוויזיון. משה דץ|צילום: מתוך "חדשות הבוקר" , קשת 12

הלו?
הלו, משה? אנחנו צריכים את עזרתך בפתרון תעלומה. אדם מסתורי העלה את "Happy Birthday" של להקת עדן והרוויח 30 מיליון צפיות. אנחנו מנסים להבין אם אתה או מישהו אחר יודעים מי הרוויח כסף מכל עשרות מיליוני הצפיות האלה. אתה חייב לעזור לנו, משה.
אני לא ידעתי על זה, אתה צריך לדבר עם שלמה צח. הזכויות הן שלי ושל שלמה צח חמישים אחוז, ושל להקת עדן חמישים אחוז. אני לא חושב שהרווחנו מזה אגורה.
אוקיי. אנחנו נבדוק עם שלמה צח, אבל אם אנחנו כבר מדברים, אולי תספר קצת על התהליך, על יצירת השיר?
לא לא לא, אין לי כוח לזה.
אבל משה…
אבל תדבר עם שלמה צח, זה מעניין אותי, מי הרוויח את הכסף.
אני מבטיח לספר לך מה שלמה צח אמר, אבל ספר לנו משהו על השיר, זרוק לנו איזה עצם!
לא לא, אין לי כוח, אין לי כוח לכל ענייני האירוויזיון די, אין לי כוח, ביי.
אבל זה לא האירוויזיון, זה יותר גדול מהאירוויזיון, יש פה עשרות מיליוני צפיות, משה!
ביי, ביי.
*צליל ניתוק*

השיחה עם משה דץ הותירה אותי מעורער. למה הוא מסרב לדבר על השיר? למה הוא מיהר לנתק? האם הוא בעצמו המשתמש האנונימי shoobita? האם הוא אחראי על כל סרטוני המחווה למייקל ג'קסון? איפה העוגה? איפה איפה איפה איפה העוגה? למה שלמה צח עדיין לא עונה? יצאתי למסע הזה עם שאלה אחת ונותרתי עם מיליון. הדבר היחיד שמנחם אותי ברגעים אלה הוא הצלילים הענוגים של להקת עדן. יעקב למאי צדק, השיר הזה באמת נשמע כמו יום הולדת. וזה נכון שקמו לו מתחרים לאורך השנים, כמו שיר יום ההולדת של ערוץ הילדים ("בדיוק היום, לפני כמה שנים…"). אבל אף אחד לא יכול לגעת בשיר של להקת עדן. אני בספק אם מישהו יכול להגיד בישראל Happy birthday to you בלי שהצד השני אוטומטית ישלים ל"חלומות יתגשמו".

אדי בטלר באירוויזיון (צילום: צילום מסך מתוך youtube)
אדי בטלר, אחד מחברי להקת עדן|צילום: צילום מסך מתוך youtube

בחזרה למציאות. שלמה צח עדיין לא עונה. אני מתחיל להבין שהתשובה לא תבוא, ככל הנראה, מהכותבים והזמרים של להקת עדן. הגיע הזמן לעבור למומחים חיצוניים. אני מגייס למשימה את יקיר ונה. ונה התחיל כזמר ויוצר, וכיום הוא מקדיש את מרבית זמנו לקידום ופרסום דיגיטלי של זמרים ויוצרים, ביניהם שמות גדולים כמו נועה קירל, אנה זק וסטטיק. הייתי שמח לספר לכם, בשלב זה של הכתבה, שמחילת הארנב הפכה עמוקה יותר. שמה שנדמה היה כמו תעלומה קטנה הפך לקונספירציית ענק, שמערבת גורמים בטחוניים בכירים, דיפלומטים, אילי נפט ואת ה-CIA. הייתי שמח, אבל האמת פשוטה הרבה יותר, ויקיר ונה הוציא לנו את הרוח מהמפרשים בשיחה קצרה איתו:

הם מקבלים את הכסף מהסרטון הזה, אפילו שהעלה אותו סתם מישהו.
מה?
כן. תסתכל, אתה רואה שמתחת לתיאור הסרטון רשום "זכויות" ואז רשום NMC? זה אומר שהם מקבלים את הכסף על הצפיות.
אה.
כן.
אז זה לא משנה שהעלה את זה מישהו אנונימי לגמרי? האלגוריתם מזהה את זה וחברת התקליטים לוקחת את הזכויות?
כן.
אה. אממ. אוקיי טוב. כמה כסף לדעתך הם הרוויחו לאורך השנים מסרטון שצבר 30 מיליון צפיות?
כנראה משהו כמו 120-150 אלף ש"ח.

וזהו, כך זה נגמר. לא הייתה שום קונספירציה. NMC כנראה קיבלו את הכסף, ויוצרי ומבצעי השיר קיבלו גם הם, בתורם, את חלקם בעוגה. עוגת יום הולדת, כנראה. ושלמה צח, המנהל של הלהקה? הוא בסדר, למרות שלא ענה לנו במשך יומיים, ושמח לשמוע שהתעלומה נפתרה. ומה נאחל לכם, שהגעתם איתנו לפיתרון המיוחל? שחלומות יתגשמו, בכיף, בשמחה, ובאושר. או יהההה.