היסטוריה ואף היסטריה - חברי להקת "הדלתות" האגדית ("The Doors") יגיעו להופעה בישראל. מדובר בהרכב של הקלידן ריי מנזרק והגיטריסט רובי קריגר שנקרא "Ray Manzarek & Robby Krieger of The Doors" (בעבר הם נקראו "הדורז של המאה ה-21", או "מנזרק-קריגר") ומבצע את מיטב להיטי "הדלתות".
אליהם מצטרפים הסולן מרק פרנר (לשעבר ב-Grand Funk Railroad), שנבחר בקפידה אחרי אודישנים כמחליפו של ג'ים מוריסון המיתולוגי, המתופף טיי דניס והבסיסט פיל צ'ן. הם יופיעו בהאנגר 11 בנמל תל אביב ב-5 ביולי 2011. מחיר: 249-349 שקל (בהתאם למקומות הישיבה) 499 וי.אי.פי כולל חבילת דיסקים והטבות נוספות. המופע בישיבה.
מיטב הלהיטים הקלאסיים של "הדלתות"
ההרכב מנגן כאמור את המיטב של הדורז, שנחשב לקלאסיקה שבקלאסיקה של הרוק העולמי: "Break On Through", "Riders On The Storm", "Light My Fire", "People Are Strange", "Roadhouse Blues", "Touch Me , L.A. 'Womanועוד רבים אחרים, שאהובים בישראל ומושמעים ברדיו המקומי. הדגש יהיה על מאפייניה הבולטים של הלהקה: טראקים פסיכדליים ועבודת קלידים חזקה, כשהחידוש, לדברי מנזרק, הוא שמדובר בהפקה המוזיקלית יותר מינימליסטית ונקייה
הלהקה תגיע לישראל בעיצומו של סיבוב הופעות חוצה יבשות המתחיל בדרום אמריקה, עובר דרך ת"א וממשיך למוסקווה, ופונה לקהל שמבקש לראות את גרסת המקור. על הבאת הלהקה לישראל אחראים "הדרן" ו"קצת אחרת", חנות הפסיכדליה והרוק מתקדם שנמצאת במיקומו של בית התקליט המיתולוגי פינסקר 41 ת"א.
_c.jpg)
The Doors - להקה שהיא אגדה
“The Doors” נחשבת עד היום לאחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של הרוקנ'רול ויחד עם הסולן המנוח ג'ים מוריסון היא מהווה את אחד המיתוסים הגדולים של התרבות הפופולרית בכלל. "הדלתות" השפיעה באופן ברור על האבולוציה של הרוקנ'רול מסוף שנות הששים ועד היום. הם מהווים אחד היסודות הבולטים בד.נ.א של הרוק מבחינה מוזיקלית, לירית, חזותית ואייקונית.
הלהקה, שנוסדה בקיץ 1965 ע"י ג'ים מוריסון וריי מנזרק סטודנטים בביה"ס לקולנוע ב UCLA, הוחתמה תוך שנה ב"אלקטרה", כשפריצתה הרשמית התרחשה ב1967 בין לילה, בתוכנית הטלוויזיה הפופולארית של אד סאליבן עם הלהיט “Light my fire” שהלחין (לראשונה) גיטריסט הלהקה רובי קריגר. באותה השנה יצאו גם אלבומיהם הראשונים ( (The doors, Strange Days, לרבות הלהיט People are Strange, במקביל לשרשרת פרובוקציות ומעצרים מרשימים בניו הייבן, מיאמי ואריזונה של ג'ים מוריסון- אחת הדמויות היותר כריזמטיות בעידן הבייבי-בומרס, שהפכו ברבות הימים להוריהם של צאצאי דור האיקס.
בארבע השנים שלאחר מכן ובמקביל להתקדמותו הטראגית של מוריסון לעבר מותו באדיבות חומרים נרקוטיים ושלל סמים אחרים יצאו ארבעה אלבומים נוספים של הלהקה: “Waiting for the Sun” “The Soft Parade” “Morrison Hotël " ,“L.A. Woman עם להיטים, כמו: "Hello, I Love You" "Touch Me "Riders On The Storm, L.A Woman. עד שב1971 מוריסון הלך לעולם שכולו doors of perception (שהבטיחו אלדוס האקסלי+ וויליאם בלייק) והשאיר אחריו את האלבום המהולל An American Prayer” וגם כמה פריזאים עצבניים בגין הפרעות המתחוללות על קברו בפר-לשאז.
"ג'ים מוריסון רצה שמילותיו יישמעו"
מאז ועד היום דברי ימי הלהקה תועדו בספרים, סרטים דוקומנטריים ועלילתיים (המפורסם מביניהם: "הדלתות" של אוליבר סטון), אתרים, ורטרוספקטיבות שונות, חבריה עצמם היו מעורבים בכמה פרויקטים שהנציחו את זכרו של מוריסון.
ב-2002 לאחר הפצרות מעריצים השתכנעו שלושת החברים להמשיך לפעול באופן רשמי והקימו את " "The Doors of the 21st Century", ולאו דווקא מטעמים כלכליים, כמו שניסח זאת מנזרק: "כולנו הולכים ומתבגרים. שלושתנו צריכים לנגן את השירים האלו, כי היי, הסוף תמיד קרוב. ג'ים מוריסון היה משורר, ומעל הכל, משורר רוצה שמילותיו יישמעו", ב-2009 לאחר סכסוך עם המתופף ג'ון דנסמור (היה אפשר לחזות זאת באוטוביוגרפיה שחיבר ב1991) שינתה הלהקה את שמה ל- "Ray Manzarek & Robby Krieger of The Doors".