סוני העולמית הכריזה היום רשמית על שיתוף הפעולה עם חברת ONEWAY שמנוהלת על ידי ג'וש וסאם פלקסגולד, שני אחים בני 30 ו-27 (בהתאמה) קנדים. שניהם יעבדו מטעם סוני - שמייצגת אמנים כמו ביונסה, אדל, הארי סטיילס, דוג'ה קאט, מאלומה טראוויס סקוט ועוד ועוד - על מנת לפתח ולייצג אמנים ישראלים בשביל שיצליחו מעבר לים.
"אנחנו מדברים עם אנשים בטלפון מתעשיית המוזיקה הישראלית והם לא רואים אותנו, כשאנחנו פוגשים אותם הם תמיד בהלם שאנחנו בשנות העשרים שלנו. עכשיו מלאו לי 30 אז אני דורש את הכבוד של בן 30. אנחנו יודעים איך להתנהל עם ישראלים, אנחנו מתמודדים עם ישראלים כל החיים שלנו, אנחנו חזקים", מסביר ג'וש בשיחת זום, רגע לפני שאחיו סאם מודה שהם יודעים עברית ולמדו באולפן, אבל לא מספיק בשביל לנהל ראיון.
למי שתוהה איך חברת ענק כמו סוני מעבירה את המנדט שלה לידי שני חבר'ה יהודים צעירים מקנדה, התשובה די קלה: דניס לויד. כשג'וש עבד בחברת ניהול אמנים הוא גילה את המוזיקה של דניס דרך ספוטיפיי: "שמעתי שיר אחד ועפתי, שמעתי עוד אחד ועפתי שוב. המשכתי להקשיב והייתי חייב לבדוק מי זה, אני רואה שהשם ניר טיבור, נולד וגדל בתל אביב. לא האמנתי שהוא ישראלי". ג'וש נשוי לניצן, ישראלית שנולדה בחיפה ועברה לקנדה בגיל 8. אחרי שמיהר להשמיע לו את מה שיהיה לאובססיה החדשה שלו, היא הפתיעה אותו כשמכירה לו שהיא אותו ולמעשה גם הוא. "היינו בתיכון יהודי בטורונטו, הוא היה בתלמה ילין באותה תקופה והוא לבית הספר שלנו הגיע יחד עם להקת הג'אז שלהם. היא זכרה שהוא מנגן בחצוצרה ולא רק זה, אפילו יש לה תמונה איתו".
"פניתי אליו. הוא אמר שיש לו הופעה בתל אביב ואם אני באמת מעוניין, ניפגש שם", מתאר ג'וש את האינטרקציה הראשונית שלו עם דניס: "הוא קצת חשף את הבלוף שלי ורצה לבדוק כמה אני באמת מעוניין, אבל הייתי עד כדי כך בעניין שלו שטסתי וראיתי אותו מופיע בתמונע. היו שם 250 איש, ניצן הייתה איתי. באותה תקופה הייתי בהרבה הופעות בניו יורק, אבל האווירה באותה הופעה הייתה כל כך מיוחדת. אני נשבע, אמרתי לה אני הולך לעבוד איתו וביחד הוא יעבור מהופעות של 250 איש להיכלים".
הוא הציג את המוזיקה של דניס בחברה שעבד בה, אבל הם זלזלו ואמרו שזה לא יעבוד בגלל שהוא ישראלי ויש לו מבטא ישראלי, אפילו צחקו עליו. "עזבתי את החברה והקמתי את ONEWAY עם סאם שבדיוק סיים קולג'. חזרתי הביתה, להורים. עבדנו משם בסלון ועבדנו כל יום רק על דניס". סאם מוסיף: "באותה תקופה ל-NeverMind היו מיליון האזנות, היום הוא כבר על על למעלה ממיליארד האזנות".
איך עשיתם את זה?
ג'וש: "זה היה ב-2017, באותה תקופה אנשים התחילו להבין את הכוח האמיתי של ספוטיפיי. אם עד אז אנשים ניסו לפרוץ דרך התקשורת או הופעות חיות, אנחנו הבנו שזה מה שיכול הדבר הבא, אז התמקדנו ישירות בספוטיפיי". סאם מוסיף: "ניסינו לעבוד על פלייליסטים. התחלנו דרך גרמניה, משם איטליה ואז לכל אורך אירופה. שלא ניצור מצג שווא, דניס היה חתום בלייבל איטלקי על השיר, אבל הם התמקדו באיטליה והם לא הצליחו להפיץ אותו החוצה. אז אנחנו התחלנו לעבוד על ארה"ב ואז אירופה. זה התחיל לתפוס באירופה ומשם תרגמנו את זה לארה"ב, ואז הוא הפך למפלצת".
במהלך כל השיחה, השניים מציגים ידע נרחב במוזיקה הישראלית, מעדן חסון ועומר אדם, דרך טונה ונונו ועד ליסמין מועלם. הנישואים, הטיולים לישראל בתור נערים וכמובן העבודה עם דניס לויד הפכה נתנה להם את הידע הנדרש: "זיהינו שיש כל כך הרבה כישרון בקהילה היצירתית בישראל, בין אם זה אמנים, במאים או מעצבים גרפיים. יש כל כך הרבה אנשים כישרוניים שלא מקבלים את היחס הראוי".
סוני לא היחידה שהחליטה להיכנס לשוק המקומי שלנו. תאגיד הענק יוניברסל פתחו סניף בישראל לפני כשנה וחצי, וורנר מיוזיק הצטרפו אליהם השנה ועכשיו גם כאמור סוני. בתקופת הקורונה, שבמהלכה חצי מכדור הארץ חישב את מסלול החיים שלהם מחדש, ג'וש וסאם הבינו שזה הרגע שלהם: "הבנו שיש פה הזדמנות. מה שאנחנו יודעים הכי טוב זה לפרוץ עם אמנים מסביב לעולם, וזה מה שסוני עושים. אנחנו מחפשים אמנים ששרים באנגלית. אנחנו אוהבים מוזיקה טובה, אנחנו לא מחפשים ספציפית אמן עם סאונד מזרח תיכוני, ישראלי. אבל אם יש אמן ששר באנגלית ומשלב את זה? נשמח לעבוד עם זה.
סאם: "אני חושב שמדבר אלינו הכי הרבה זה אמנים אמיתיים. אנשים שיש להם מה להגיד, שמנגנים בעצמם שהם מוזיקאים בעצמם, זה משהו שאנחנו מחפשים, אבל אנחנו לא מחפשים ז'אנר ספציפי, אלא פשוט מוזיקה טובה. לסוני יש משרדים בכל העולם, אנחנו ממוקמים בטורונטו, אבל אנחנו טסים כל הזמן. כשאנחנו עובדים עם אמנים ישראלים זה יכול להיות בכל מקום בעולם. מה המטרה שלנו? להיות בינלאומיים, אז איפה שנצטרך להיות שם נהיה".
עכשיו זה נשמע גדול וזוהר, אבל ההתחלה של השניים בתעשיית המוזיקה התחילה בקלישאה הכי שחוקה שיכולה להיות בתעשיית הבידור העולמית. "כשגדלנו, שנינו היינו מאוהבים במוזיקה. סאם ניגן בפסנתר, לי אין כישרון מוזיקלי בכלל, אבל תמיד הייתי אובססיבי למציאת אמנים חדשים. ההרגשה הזו שאתה מכיר אמן חדש ואז אתה משמיע אותו לכל החברים שלך ואומר שהוא הולך להתפוצץ, זה אני. הייתי הילד המרגיז הזה שהולך והאיש הזה הוא הולך להתפוצץ והאיש הזה הולך להתפוצץ'. למדתי עסקים ולא היה לי שום כיוון בחיים, כמו כל ילד יהודי הייתי אמור פשוט ללמוד מקצוע: רופא, עורך דין, פיננסים".
"הייתי בן 21, לא ידעתי מה לעשות וחבר הציע לי להיכנס לעסקי המוזיקה. לא ידעתי שום דבר בתחום, הוא שאל אם אני יודע מה זה גוגל ואמר לי פשוט לעשות גוגל". בשלב הזה ג'וש בן ה-21 חופר במעמקי האינטרנט, רודף אחרי אנשי תעשייה שיסכימו להיפגש איתו. אחד מהם היה ליאור כהן, שנחשב לאחת מהדמויות האיקוניות בעולם המוזיקה האמריקאי.
"מצאתי ראפר מלוס אנג'לס, כולם מסביבי אמרו שאני משוגע. שכנעתי אותו שיתן לי לעזור לו. מה שקרה זה שתוך 4-3 חודשים מצאתי את עצמי בחדר עם ליאור כהן, ממייסדי דף ג'אם ועכשיו הראש של יוטיוב מיוזיק - אני בן 22, חולה היפ הופ, והוא ליטרלי היה בקליפים של ג'יי זי הבחור הזה. הייתה לנו שיחה מדהימה".
איך הוא התייחס לגיל שלך?
"הסתכלתי עליו ואמרתי לו 'ליאור, אני יודע שאין לי יותר מדי ניסיון, אני חדש לתעשייה אבל אני עם המון מוטיבצייה, מה אתה אומר על לעבוד איתי? כי אין לי המון ניסיון. מה שהוא ענה נשאר איתי לנצח: 'הסיבה היחידה שאני נמצא איפה שאני נמצא, וממשיך לצמוח כי אני מקיף את עצמי באנשים כמוך, הצעירים. אתם מזיזים את 'התרבות'. אם אני לא אבין אתכם ומה הטעם שלכם אז אני כלום. כששמעתי את זה הבנתי שאולי יש לי סיכוי".
כשסיים את הלימודים בקולג' הוא עבר לספה של חבר שלו בניו יורק, בגלל הקרבה לטורונטו. ההסכם ביניהם היה רק לכמה שבועות, אבל בסוף הוא נשאר שם שנה שלמה שבמהלכה בנה את הקשרים שלו בסצנת המוזיקה. "בזמנו, הוא לא היה כזה חבר קרוב שלי, היום הוא החבר הכי טוב שלי. אני חייב לו כל כך הרבה".
נכון לעכשיו הם נמצאים כבר במשא ומתן עם אמן ישראלי שהם לא מוכנים לחשוף את שמו עדיין, אבל כן חושפים שיש ישראלי שכבר חתם איתם והחל לעבוד. אפילו יצא לסשנים של הקלטות באירופה. אולי אין מה להתאמץ כרגע להבין במי מדובר כי הוא לא שם שמוכר לרוב. "אנחנו לא מחפשים שמות מפורסמים ולנסות להפיץ אותם מעבר לים".
"אני קניתי כרטיס עם כיוון אחד לניו יורק וישנתי על ספה במשך שנה - כי רציתי את זה. בגלל זה קראנו ככה לחברה שלנו האמנים הגדולים ביורת יש להם את המוטיבציה הזו ויהיו מוכנים לעשות הכל בשביל להצליח בתעשיית המוזיקה, אנחנו מחפשים אמנים כאלה". לג'וש וסאם חשוב להבהיר שהם כבר לא עובדים עם דניס, בשביל לא להטעות את הקוראים או האמנים הפוטנציאלים שלהם: "זה היה פרק מדהים בחיים שלנו, אבל הגיע הזמן לפרק חדש".
לדברי ג'וש, העובדה ששניהם גדלו בארה"ב אבל ספגו מספיק את התרבות הישראלית, היא רק יתרון מבחינתם גם אם הם ממוקמקים כרגע בקנדה: "יש לנו קשר עמוק וכבוד עמוק לתעשייה הישראלית ולמדינה. אנחנו מכירים אותה לעומק. אני לא עובד עם אמנים ישראלים, אבל אני מכיר כל האמנים הישראלים. רוצה לדבר על עדן חסון? נונו? טונה? אבל אני חושב שבגלל שגדלנו בקנדה והיינו בארצות הברית אז אנחנו מכירים לעומק את התרבות הזו גם, ואנחנו חושבים שזה משהו שהכרחי בשביל לעזור לאמנים להתפוצץ מעבר לים".
יש הבדל כלשהו ששמתם לב אליו בתעשייה הישראלית מזו העולמית?
"מעבר לים, זה לא קורה הרבה שאמנים עושים הופעות פרטיות זה נחשב לנדיר, בשוק הישראלי, האמנים הישראלים מופיעים כל הזמן באירועים פרטיים. אין בזה משהו לא בסדר, אבל זה פשוט מאוד שונה ממה שקורה בארצות הברית".
"זה קצת מה שאני אוהב בישראל, אני אוהב שזה קצת כמו המערב הפרוע". סאם מוסיף: "יש שילוב שמותך אחד בשני, כל כך הרבה ז'אנרים וסאונדים ואז מוצאים יהלומים לא מלוטשים שאולי לא היו מוצאים בסצנות אחרות". ג'וש: "בארצות הברית יש כל כך הרבה חוקים, כמו למשל, כל האמנים מוציאים שירים רק ביום שישי. עכשיו יש את 'ניו מיוזיק ספוטיפיי', אז זה הגיוני אבל זה לא היה תמיד, אני חושב בישראל אין יותר מדי חוקים וזה מה שיפה. שנינו גם לא אוהבים כל כך חוקים. אנחנו מאוד אוהבים את התעשייה הישראלית.