נתחיל מהשורה התחתונה: נטע ברזילי היא וואחד זמרת. קל לשכוח את זה - אפשר אפילו לומר שברזילי דואגת לטשטש את העובדה שמתחת לכל הסחות הדעת בצורת תלבושות צבעוניות, ריקודים, אפקטים ומשחקי מילים לפעוטות- יש לה פשוט קול מעולה. ההופעה שהתקיימה אמש בהאנגר 11, הראשונה שבה היא פותחת קופות בישראל, הייתה קודם כל תזכורת חשובה לזה.
כשהחצוצרות החלו לנגן בפתיחת המופע, הבחירה שלה לבצע מופע עם להקה שמבוססת על כלי נשיפה בהשראת הקונספט של ביג-בנד, הייתה מפתיעה ומרעננת, והדגישה שעם כמה שהשרים שלה נשמעים פופיים לחלוטין, היא מגיעה ממקום סופר אמנותי ומורכב. מדובר באמנית עם להקה ולא כוכבת פופ עם רקדנים. זו כבר הצהרת כוונות חשובה.
אבל רגע לפני החצוצרות, נונו עלתה לחמם את ברזילי. על הנייר לא מדובר בבחירה כזו מפתיעה - אצל שתיהן אלמנט המוזרות משחק תפקיד חשוב מאוד. לצערה של נונו, תקלת סאונד מנעה ממנה לספק את השואו שלה ובעיקר גרמה לאנשים לתהות במה הם צופים. יש שיאמרו שהבמה הייתה גדולה עליה, אבל עם כשל כזה חמור בסאונד גם המנוסות ביותר לא היו שורדות.
נחזור למטרה שלשמה התכנסנו. נטע, מאז הזכייה הגדולה, הפכה לדמות שנויה במחלוקת. חלק התחברו יותר לפרסונה הגדולה מהחיים שבנתה וחלק גלגלו עיניים בהפגנתיות. האמביוולנטיות זלגה גם לתגובות הקהל לשירים עצמם - אלה שבהם היא בוחרת לחבר מילים וליצור סלנג משל עצמה. היה מעניין לראות את הקהל הישראלי מתמסר אמש לראשונה למי שעברה את הרכבת הרים הזו ב-4 שנים האחרונות: מקונצנזוס וגאווה לאומית לאמנית שצריכה להוכיח את עצמה.
בארבע השנים האלה היה סיבוב הופעות דחוס באירופה, קורונה, ענייני לייבל וכל מיני עיכובים - ומעט מדי שירים. בשביל למלא את זמן האוויר בהופעה, נטע הייתה חייבת לבצע את כל השירים שלה. היא התחילה עם "Nanna Bannana" ו"ריקי לייק" שהכניסו אנרגיה חזקה אחרי הופעות החימום הלא פשוטה, המשיכה עם "Dum" החדש שקצת הבליט את אכילת הראשים המוכרת שלה, אבל כשהגיעה ללהיט הכי גדול בשנה האחרונה, "אפס מאמץ", עם טונה בתפקיד סטטיק ובן אל - מכאן הכל התרומם. כמובן שאי אפשר בלי העקיצה למדלי בשיר ("לא צריכה מדלי-יה") כשרגע אחרי היא קוראת לו במיקרופון: "מדלי, איפה אתה?".
אחרי הביצוע המעולה עם טונה, השניים המשיכו וביצעו את "סהרה" מתוך האלבום החדש שלו. לצערו של הראפר (או לשמחתו, תלוי כמה הוא חבר אמת) נטע החזיקה את השיר אפילו יותר טוב מהמבצע המקורי, והעלתה את השאלה: למה שלא יהיו לה עוד שירים בעברית? זה פשוט מחמיא לה מאוד. כשהיא היא שרה ככה, בעברית, עם מלודיה וכוונה - היא זורחת.
היו גם הפתעות: נטע הופיעה עם "I Love My Nails", שיר חדש - שנשמע כמו השיר החדש הנוסף שביצעה עוד לפני כן (שניים סך הכל) - עם הפקה אפריקאית אופטימית מאוד (זריחת השמש באדום בוהק מאחוריה במסך, רק הדגישה את אווירת צוק התקווה). בזמן שהשאלה "מה לנטע ברזילי ואפריקה" (משהו שאמנים ישראלים כבר נפלו בו) מזדחלת לתודעה, היא מספיקה להשתיק אותה מיד ומזכירה שבעצם גדלה תקופה מסוימת בניגריה והיא השאירה חותם עמוק.
עוד לא ברור אם כל השירים הקרובים שלה יהיו באותו סגנון, אבל אין ספק שזה יהיה נחמד לשמוע אותה בוחרת קו רציף ומלבישה את האופי שלה על הז'אנר. יש לזה אפילו פוטנציאל ויראלי, במיוחד מאז "Love Nwantiti", שפרץ שנתיים אחרי שיצא בזכות הטיקטוק - ובאופן כללי העלייה של הפקות אפריקאיות בבריטניה ובארה"ב.
זה כבר מרגיש כאילו זה היה ממש מזמן, אבל לתקופה מסוימת נטע הייתה "הזמרת עם הלופר", אחרי שהכירה לעם ישראל את המכשיר והיכולות שלו בזמן שטיילה בדרך לגמר ה"כוכב הבא". ברזילי ביצעה שיר/רצועה/זרם תודעה על ביט של השיר "Freestyler", מחרוזת משירים של קיילי מינוג, הקרנבריז וטאטו ואחרים. המוטיב המשותף היא המילה "Head", וכשנטע הרכיבה בלייב את הביט מול הקהל - זו הייתה עוד תזכורת לכישרון הענק והוורסטיליות שבה.
ואז הגיע הרגע של "Toy". אותו שיר שלפני כמה שנים הרעיד את היבשת, הביא את גביע הזכוכית לישראל והפך את נטע למה שהיא. הקהל בהחלט השתגע, אבל לא עף כמו לפני שנתיים או שלוש. גם העובדה שהשיר הזה לא היה ההדרן - בטח ובטח בישראל עם כל המשמעויות הלאומיות שלו - זה הניצחון הכי גדול שלה מהערב הזה. העובדה שהיום, "Toy" הוא בסך הכל עוד להיט ברשימת השירים שלה.
נטע אמנם טענה שמדובר במופע בלי הדרן והיא אכן לא ירדה מהבמה, אבל משאגות הקהל כש-"CEO" החל להתנגן לרגע היה נדמה שהיא אכן הלכה וחזרה. בלהיט האחרון היא מצליחה לשחזר את האנרגיות של השיר זוכה האירוויזיון - רק עם הרבה יותר סטייל, סלסולים ערביים וגם הג'יבריש שעובר בצורה חלקה. ההתלהבות של הקהל הבהירה פעם נוספת את הפער בין הרדיו לבין המאזינים בישראל, אפילו כשמדובר באמן מיינסטרים בולט כמו נטע. אגב, כשהאורות הירוקים הבהבו, זו כנראה הייתה הפעם הראשונה במהלך המופע שהמסך תיקשר במאה אחוז עם הביצוע של נטע. למה זה לא היה ככה כל הזמן?
את המופע היא סגרה עם "באסה סבבה", כנראה הלהיט הכי גדול שלה. עדיין בלתי נתפס שמדובר בשיר שיצא אחרי "Toy", וזה אולי השלב להזכיר את תהליך המיינסטרמיזציה (סליחה) שהיא עברה: אמנים לרוב נאלצים להתקרב יותר אל הסאונד שהציבור אוהב, אבל במקרה שלה קרה בדיוק ההפך. נטע צריכה להגיד תודה לאל על התהליך הספציפי מאוד שעברה בכוכב הבא (גילוי נאות, קשת 12 ו-mako וכו'), כי שום גוף כנראה לא היה מאפשר לה לפנות לכל כך הרבה אנשים בלי להשתנות ברמה האמנותית.
בגדול, אפשר לצאת מהמופע עם שתי מסקנות בולטות: הראשונה היא שכאמור מדובר בזמרת אדירה עם קול ענק, שמשום מה בוחרת להסוות אותו בכל שיר שני. המסקנה השניה היא שהמופע הזה מרגיש כמו סיכום החלק הראשון בקריירה שלה מאז שפרצה לחיינו. מהיום לא נטע מופע הפופ הטלוויזיוני-אירוויזיוני, אלא נטע האמנית המופיעה. ואם ניתן לה רגע להתפתח ככזו, אני מאמין שבפעם הבאה זה יהיה מופע שצריך למהר אליו.