אמנים רבים מתקשים לשחרר מוזיקה חדשה אחרי שהשיגו מגה-מגה להיט. למזלו של רן דנקר, שמשחרר הבוקר את "השמלה החדשה שלי" - השיר הראשון שלו מאז שריסק את המדינה עם "בית משוגעים" - מדובר בשיר שנכתב (על ידי נועה גולנדסקי, מאי ספדיה, והופק על ידי אליה אוסיליה אורן DEGO עמנואל) כבר לפני שנתיים ורק חיכה לתורו. בקליפ החדש דנקר חבר לעומר טובי, שביים לו גם את אותו להיט ענק, והשניים השתלטו על תיאטרון ירושלים. לקראת סיום הקליפ ובהתאם למילות השיר, דנקר שם על עצמו שמלה וחוגג את עצמו.
"הרבה פעמים מגיע פתאום שיר שיותר רלוונטי ובא לך עליו באותו רגע, וגם הקורונה די שבשה הכל", משחזר דנקר בשיחה עם mako מוזיקה. "לוחות הזמנים שינו הכל ואז הגיע 'בית משוגעים'. לא רציתי לחכות איתו אפילו שניה. הרגשתי שהוא חייב להיות בחוץ תוך דקה. הרגשתי שיש משהו ב'שמלה החדשה שלי' שזה לא משנה אם אני אחכה איתו שנה-שנתיים-שלוש - הוא יהיה עדיין רלוונטי".
דנקר מודה שהוא מודע לדילמה שאמנים נתקלים בה אחרי הצלחה של להיט ענק ומסביר: "זה לא שאחרי בית משוגעים החלטתי שאני חייב ליצור שיר ברגע וחצי בשביל שהשיר הבא יהיה בחוץ, אז זה יותר מרגיע. נכון, 'בית משוגעים' הוא כמו ענן מאוד גדול כרגע. יש לו את העולם שלו וכשיוצא שיר אתה לא יודע לאן הוא יילך ולאן הוא ייקח אותך. יש לו חיים משלו. מצד שני, אני חייב להגיד שהוא פתח לי דלת לקהל שאולי לא היה ער אליי בתקופה האחרונה וזה רק ברכה לבוא אחרי שיר כזה. אני לא מצפה שתהיה את אותה הצלחה או אנרגיה, אני חושב של'שמלה החדשה שלי' יש מקום בפני עצמו. אני מאוד בטוח וגאה בשיר הזה".
לטובת מי שלא בקיא, נספר שבתקופה האחרונה שמלות וחצאיות הפכו להיות פריט שאמנים מפורסמים לובשים יותר ויותר. הארי סטיילס עשה את זה לפני כשנה, וממש לאחרונה הופיעו לאירוע מט גאלה היוקרתי ראפרים וספורטאים שהגיעו בחצאיות ושמלות מגוונות. דנקר מספר שהוא די מופתע מכך שבתקופה כל כך קצרה, מאז השיר נכתב, הרעיון הפך לפופולרי מאוד בתרבות המיינסטרים.
"דרך מוזיקת פופ אפשר להגיע לקהל רחב ולהעביר את המסרים שלך", הוא מסביר, "במקרה הזה זה אני לובש שמלה בתיאטרון. זה התחיל כמטפורה, דימוי שהיה מאוד חזק בעיני של גבר לבוש בשמלה ולא עושה מזה עניין ונהנה מזה. יש פה בעיקר מלא פאן ואמירה שאני חושב שמעודדת חופש. אני חושב שזה לא עניין של סטרייט או לא, זה איזשהו קו אופנתי ותרבותי. בתרבויות מסוימות אנשים הלכו ערומים, בתרבויות מסוימות אנשים הלכו עם שמלות. אנשים בוחרים כל מיני סממנים לשים על עצמם ואני חושב שזה די מגניב לבוא ולהגיד 'זה לא מגדיר אותי'. זה הכיף שלי, זה החופש שלי. כמובן שכל אחד ייקח את זה למקום שלו. חלק ילבשו שמלות וחלק יישארו רק עם הפאן של השיר".
בסוף יצא לך טוב, הערת את הקהל הרדום, ועכשיו מגיעה אמירה אפילו עמוקה יותר.
"חוץ מהיותו שיר פאן - ואגב אני ממש חושב שזה בסדר אם אנשים יתייחסו לזה ככה ופשוט ישימו ווליום באוטו שלהם - אני חושב שכן חשוב שבתרבות שלנו, במיוחד הישראלית המאוד מצ'ואיסטית כשגבר נתפס כ'גבר', זה חשוב שהדימוי הזה יהיה בחוץ ושהבחירה הזהותית שלך או המינית שלך לא תהפוך אותך לפחות גבר או יותר גבר - זה הופך אותך לאדם שחי בשלום עם עצמו ולא נבהל מדימויים. אני חושב שאנחנו מוכנים לזה כחברה, ומי שיתקשה עם זה אני מקווה שיתרכך עם הזמן. אני מרגיש שאני מביא את עצמי לידי ביטוי כמו שהרבה שנים לא הצלחתי".