מעריצים רבים ברחבי העולם עדיין שומעים את המוזיקה של גאנז אנד רוזס, 30 שנה ויותר אחרי שהפכו לאחת הלהקות הכי גדולות של זמנם. לא רבים מהם, לעומת זאת, שומעים שיר של ההרכב האמריקאי וחושבים "כדאי לי לתרגם את זה לעברית, להתחפש לסלאש ולהקליט מחרוזת מזרחית של שירי 'רובים ושושנים'". מצד שני, לא כולם עמרי אנגל.
המוזיקאי, הדיג'יי והסתלבטן הישראלי קנה את תהילתו האינטרנטית בזכות מגוון מערכונים ביזאריים וקורעים מצחוק, ובמיוחד עם מחרוזות מוזיקליות בסגנון ים תיכוני למגוון אמנים, ביניהם רדיוהד, דרייק, והמחרוזת הראשונה והמצליחה מכולן - הביטלס. עכשיו, שבועות ספורים לפני שהם חוזרים לפארק הירקון ב-5 ביוני, מפרסם אנגל מחרוזת חדשה, הפעם לשירי גאנז אנד רוזס.
כך Welcome to the Jungle הופך ל"וולקאם למנאייק", Paradise City ל"קח אותי לאילת סיטי", ו-Sweet Child O' Mine ל"אשת חיל" (אל תשאלו). הכל, כמובן, עם תלבושות ופאות בהתאם, באווירת סוף-אייטיז קשה, עם שיער ארוך, שרוולי קעקועים, ואיך לא - בנדנות.
בראיון מביתו בניו יורק מספר אנגל איך הקריירה כדיג'יי, האהבה ל"מחרוזת כוכבי מרום" והאלילים המוזיקליים שלו משנות התשעים השתלבו לכדי סדרת מחרוזות מוזיקליות קורעות מצחוק, שניכר שמאחוריהן יש עבודה מוזיקלית מורכבת וקשה. "יש לי אוסף תקליטים מאוד גדול ואני בן אדם שמאוד מתיימר 'להבין במוזיקה', להגיד מתי כל מיני אלבומים יצאו, אבל בסוף אני די צ'יזי", הוא מספר בשיחה עם mako. "אני אוהב סינגלים, להיטים, גרייטסט היטס, דה בסט אוף. אז מבחינתי המחרוזת הראשונה שעשיתי, הביטלס, הייתה כדי לשלב את העולמות שאני אוהב. המחרוזת שאני הכי אוהב אי פעם, מן הסתם, זה מחרוזת כוכבי מרום. מבחינתי זה המוצארט והבאך ביחד של המחרוזות. בביצוע של אבי סינואני כמובן", הוא מדגיש.
האופי הסכיזופרני הזה של האהבות המוזיקליות של אנגל - בין מחרוזות מזרחיות לרוק כבד, בין אוספי 'הלהיטים הגדולים' לבין "הופעות אוונגרד עם 10 אנשים בקהל, 3 אנשים על הבמה שמנגנים תו אחד שלוש שעות", כהגדרתו - מופיע כמעט בכל אספקט של היצירה המוזיקלית שלו. בחשבון הטיקטוק שלו ניתן לראות מאש-אפים בין צביקה פיק למוריסי מלהקת הסמית'ס, בין להיטי סול מהסבנטיז ל'אללה מעק' של מאור אדרי. "כשאנשים מתנשאים על מוזיקה פופולרית בא לי להגיד להם 'וואלה אחי, אני אשמח לשבת איתך ולדבר איתך על זה שלוש ארבע שעות ברמה אוניברסיטאית'. יש דברים מרגשים מדהימים ושכלתניים בתרבות פופולרית. אני יכול להנות מהדברים הכי אוונגרד ובאותה מידה מהופעה של אריאנה גרנדה".
מחרוזת הביטלס, הראשונה שאנגל יצר, צולמה באופן חובבני יחסית במגוון לוקיישנים רנדומלים ברחבי ניו יורק והפכה ללהיט ויראלי ביוטיוב ובפייסבוק. משם הדרך למחרוזות נוספות הייתה קצרה, וההכרזה על שובם של גאנז אנד רוזס לארץ הדליקה נורה, נוסטלגית במיוחד, במוחו של אנגל.
"היום ילדים יכולים למצוא כל דבר באינטרנט בשנייה, לחבר'ה הצעירים יש ספוטיפיי ואינסטגרם. כשגאנז אנד רוזס היו להקה גדולה, זה היה כל עולמנו, כל מה שדיברנו עליו", אנגל מסביר. "בלי למצמץ אני אומר שהם היו אז הלהקה הכי גדולה בעולם. הדבר היחיד שהזיז אותם קצת אחורה זה היה כשנירוונה נהייתה הלהקה הכי גדולה בעולם. וגאנז היו אז שיא הגבריות".
היום, בדיעבר, מצחיק לקרוא לגאנז להקה 'גברית', כשמסתכלים על השיער הארוך והמנופח והבגדים הצמודים. "זה באמת נורא מצחיק, כי בעצם הלהקות האלה, הגדולות מהחיים, שהתחילו בתחילת שנות השבעים עם ניו יורק דולז, אפילו דייויד בואי, אנשים לא ידעו איך לאכול את זה. אבל יחד עם זאת הם היו הכי אולטרה גבריים, הם לקחו את זה כל כך ברצינות אבל אין מה לעשות, כשאתה מקשיב לגאנז ולאלבומים שלהם, הלחנים האלה מדהימים". בשיאה של המחרוזת החדשה, אנגל נותן מילים גם לסולו הגיטרה המפורסם של סלאש ב-November Rain. "מבחינתי זו אחת המנגינות הכי גדולות שלהם", הוא מסביר. "סלאש היה בשבילנו הכל, בתור ילדים זה באמת היה החיים שלנו". אנגל, כמובן, נכח בהופעה הראשונה של גאנז בישראל, במאי 1993, עטור בנדנה ושיער ארוך כמו אליליו, בהופעה שנחשבה לאכזבה. "אני זוכר את זה בעדנה וערגה, אחי", הוא אומר. "זה היה אחד הרגעים היפים בחיי, אלה הדברים שאתה הכי זוכר".
אז מה עם המחרוזת הבאה? אנגל חושף שעבד על מחרוזת מייקל ג'קסון אבל גנז אותה "כי היא מאוד שנויה במחלוקת בהתחשב בכל הדברים שמייקל עבר והעביר אותנו", אבל כבר ישב לו מטרה חדשה על הכוונת: להקת ABBA. "זו להקה שבאמת כל המשפחה אוהבת, וזה גם כיף להתלבש ולהתחפש ולהתאפר", הוא מספר.
אתה יודע שזה בא לך בול, כן? שנה הבאה האירוויזיון יגיע לשוודיה והם יחגגו 50 שנה לניצחון של אבבא עם Waterloo.
"אה, וואי, מעולה! אז יש לי שנה לעבוד. אני אסע לשוודיה".