חברי להקת מטאליקה - ג'יימס הטפילד, לארס אולריך, קירק האמט ורוברט טרוחיו, שנחתו בבוקר בנמל התעופה בן גוריון, עלו הערב ב-20:50 לבמה באיצטדיון רמת-גן להופעתה השלישית של הלהקה בישראל, וסיפקה לקהל את מיטב להיטיה, רובם שירים ותיקים ואהובים שכל הקהל הכיר.
ארבע תקלות סאונד חמורות ארעו בשירים 3, 4, 5 ו- 8 במופע. במהלך התקלות לא נשמעה הלהקה כלל באיצטדיון, אבל המשיכה לנגן על הבמה כיוון שחבריה שמעו את עצמם במערכת המוניטורים. התקלות נבעו מניתוקים בקונסולת הסאונד (מיקסר), שהביאה איתה הלהקה מחו"ל, כחלק בלתי נפרד מציוד ההגברה הקבוע שלה (ולא מתקלה של ההפקה בארץ).
למרות אותן תקלות, שגרמו לקהל לשרוק בוז ולסולן ג'יימס הטפילד להתנצל יותר מפעם אחת, נתנה מטאליקה הופעה מצוינת, מהטובות שנראו בארץ, שכללה כאמור את מיטב להיטיה, תאורה ברמה גבוהה ממאות פנסים, אפקטים מרהיבים של להביורי אש ומסכי ענק שהעצימו את החווייה.
מופעי החימום, ואקסל רוז ברמקולים
להקת החימום הראשונה, "High On Fire" עולה לבמה ב-18:25 ואלפי מעריצי מטאליקה עדיין עושים דרכם לאיצטדיון לתפוס מקומות לקראת המופע המרכזי. הלהקה מנגנת מטאל חזק ודורסני אבל הקהל ממתין לדבר האמיתי. "High On Fire" מסיימים ב-19:00 והמוני המעריצים של מטאליקה ממשיכים לזרום אל האיצטדיון. אקסל רוז מלהקת "Guns N' Roses", שבניגוד לשמועה לא יתארח הערב, בוקע עתה מהרמקולים באחד הלהיטים הגדולים של להקתו - "Paradise City".
להקת החימום השנייה, "אורפנד לנד", עולה לבמה ב-19:15. הסולן קובי פרחי פורץ לבמה עם כאפיה לצווארו וזה האות לחמם את הקהל עם להיטי ה"אוריינטל מטאל" ש"אורפנד לנד" רשמה על שמה כפטנט עולמי. בהמשך מגיעים קטעים מהאלבום החדש יחד עם הזמרת שלומית לוי, בינים הלהיט "סאפארי" שגם יצא כסינגל. "אורפנד לנד" מסיימים שתי דקות אחרי 20:00 עם השיר "נורא אל נורא", שבו אירחו על הבמה רקדנית בטן.
הטוב, הרע, והרוברט טרוחיו
כמה דקות לפני שמטאליקה עולים שוב מחליט מישהו להתבדח ומשמיע שוב ברמקולים את "Paradise City" של GN'R. ההופעה של מטאליקה מתחילה בשעה 20:50 בדיוק. שאגה אגירה של הקהל ממלאת את האיצטדיון, כשעל המסכים מוקרנת סצנת הסיום מהסרט "הטוב הרע והמכוער" עם השחקן איליי וואלאך בתפקיד "המכוער".
אחריו מתחילה מטאליקה לדהור עם השיר הראשון "Creeping Death", שנכתב על יציאת מצרים, מתוך אלבומם השני "Ride The Lightning". ג'יימס הטפילד צועק לקהל: "יאללה תל אביב! מטאליקה אתכם! האם אתם איתנו?!", והקהל עונה לו בזעקה מחרישת אוזניים. ככה צריך להתחיל מופע מטאל בינלאומי ענק. גם השיר השני "For Whom The Bell Tolls" לקוח מאותו אלבום.
הסאונד נופל לראשונה באמצע "Ride The Lightning"
"אתם אוהבים שירים ישנים שלנו, ואנחנו אוהבים לנגן לכם אותם", צועק הטפילד לאלפים, ששוב מחזירים לו אהבה. גם השיר השלישי הוא מאותו אלבום, שיר הנושא של האלבום "Ride The Lightning", שיצא עוד בשנת 84'. קירק האמט נותן סולו מגן עדן, אבל אז, באמצע השיר, נופל הסאונד כולו, הלהקה ממשיכה לנגן על הבמה ונראית מרחוק כמו תזמורת בצורת מעט מגוחכת, שממשיכה לפרוט ולהכות לצלילי המוניטורים שלה, שגוועים במרחק. הסאונד חוזר והשיר מסתיים, והטפילד אומר לקהל: "התגעגעתם אלינו?", והקהל עונה בצעקת "יס" אדירה.
c.jpg)
עד הנפילה הבאה, שמגיעה בשיר הרביעי "Harvester Of Sorrow" מהאלבום הרביעי "And Justice For All". הוא מתחיל מעולה, עד שאחרי שתי דקות מתברר שאין צדק בעולם, כשהסאונד כולו נופל בשנית, הפעם למשך כדקה, בה חברי מטאליקה ממשיכים לנגן מבלי ששומעים אותם בחוץ. בהמשך השיר הסאונד חוזר, אך נופל שוב, וחוזר רק לקראת סוף השיר. בסיום הנאמבר ההופעה נעצרת בגלל התקלה.
נפילת סאונד שלישית ברציפות, ב"Fade To Black"
ההופעה מתחדשת עם השיר החמישי, "Fade To Black", גם הוא מהאלבום השני "Ride The Lightning". זה שיר שהוא למעשה ה"אבא" של "One", להיט גדול שיגיע בהמשך. מטאליקה מנגנים מצוין ולמרות שהם רק ארבעה, מכסים את כל הבמה הענקית. הטפילד והאמט מחליפים גיטרות, קירק האמט נותן עוד סולו מהסרטים, הקהל שואג משמחה, מניף ידיים באוויר לפי הקצב, ואז... ניחשתם נכון. הסאונד נופל להם בפעם השלישית ברציפות באמצע נאמבר. באסה באיצטדיון. שריקות בוז מכל עבר.
_cc.jpg)
אבל ההצגה חייבת להימשך, ומשירים ישנים מטאליקה עוברים לשלושה שירים רצופים מהאלבום האחרון "Death Magnetic". הראשון מביניהם (והשישי במופע) הוא "That was just your life", שנפתח עם קליפ אנימציה קצר בו נפתח הקבר וממנו בוקע אור. הקהל ממשיך לפרגן ללהקה בטירוף השמור לחובבי מטאל אמיתיים. השיר השני מהאלבום החדש הוא "The end of the line", גם הוא מנוגן מצוין, וגם לו הקהל מפרגן. מטאליקה נשמעים בערב הזה כמו שהם אמורים להישמע - מכונה משומנת ודורסנית של דיסטורשנים קטועים, חדים, בשרניים ומדוייקים עם תופים שמפוצצים לך את האוזניים ובס אימתני.
"אתם אוהבים את זה חזק?!!"
כשגם בשיר השמיני "The Day That Never Comes" (גם הוא מ-"Death Magnetic") מגיעות בעיות סאונד פונה הטפילד לקהל בסיומו ואומר: "אנחנו יודעים שיש בעיות סאונד וזה מעצבן אותנו כמו שזה מעצבן אתכם אבל אנחנו נלחמים ולא מוותרים עד הסוף. אתם אוהבים את זה חזק, מטאליקה תתן לכם את זה חזק!" והלהקה מתחילה לנגן את הלהיט האיטי יחסית אך הממכר "Sad But True" מתוך "האלבום השחור", וכל הקהל משתולל יחד.
_c.jpg)
מטאליקה חוזרים לאלבום האחרון עם השיר "Broken, Beat & Scarred", ותוך כדי הנאמבר עוברת מצלמה מול השורות הראשונות בקהל ומקרינה על מסכי הענק את המעריצים האדוקים ביותר שנדחקו לשורות הראשונות, כשהם שרים, עושים פרצופים מפחידים ומבצעים תנועות ידיים אופייניות. קירק האמט מחליף את הגיטרה החמישית או השישית שלו להערב, דופק עוד סולו, ונראה מאושר מתמיד.
קולות נפץ, להביורים יורקים אש, עשן וזיקוקי דינור בפתיח של "One"
מיד אחרי כן נשמעים על הבמה קולות ירי ונפץ, וזרנוקי אש ותמרות עשן וזיקוקי די-נור עפים לשמיים. המעריצים כבר מזהים את הפתיח לשיר "One", שנכתב על חייל שנהרג והפך ללהיט הגדול מהאלבום הרביעי "And Justice For All", שילוב של בלדה מרגשת עם קטעים סוחפים, שכולם מכירים בעל פה.
שרשרת הלהיטים צוברת תאוצה עם "Master Of Puppets", אחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, שהוא גם כמובן שיר-הנושא של אלבומם השלישי. הקהל בהיסטריה, עוד רגע יתחילו לפנות פה אנשים באלונקות. ריח חזק של גראס מתערבב עם ריח זיעה, ובנות שופעות מקפיצות את מה שיש להן. "Master" הוא נאמבר ענק, מדהים, מטריף, סימפונייה עילאית של מטאל, שמסתיימת בצחוק המוטרף של הטפילד.
אחרי "אדון הבובות" הם מנגנים את "Blackened", השיר הפותח של "And Justice For All", ואחריו את הבלדה שהיא להיט ענק גרם בקרב קבלים שאינם מעריצים מושבעים של הלהקה - "Nothing Else Matters", מתוך האלבום השחור. 25 אלף מאושרים שרים יחד את ההמנון הזה.
איש החול ופרדי מרקיורי
ואם כבר "השחור" הנה מגיע הלהיט הכי גדול של מטאליקה אי פעם "Enter Sandman", שנחשב לקלאסיקת רוק עולמית. הקהל מגיב במעגלי פוגו ענקיים עם קפיצות מטורפות ושירה אדירה במקהלה שמקיפה אלפים. ממול עבודה מדהימה של מסכי הוידאו והמצלמות, עם שילובי תמונות מהממים ושוב זיקוקי ענק באוויר.
רגע לפני הסוף מכריז הטפילד שזהו הרגע במופע שבו הם מכבדים להקות שהשפיעו עליהם בגרסת כיסוי. "הפעם אלה הם Queen", הוא אומר ומטאליקה מבצעת קאבר ללהיט הרועש "Stone Cold Crazy", שעל הביצוע שלו זכו ב"גראמי" עוד ב-91'.
אחרי הקאבר המצוין, ובלי לרדת להדרן, אולי כי כבר עוד מעט 23:00 ואין זמן על השעון, מטאליקה "חוזרים לבייסיקס" וחותמים את המופע הגדול הזה עם שני שירים מאלבום הבכורה שלהם "Kill'em All", שיצא ב-83'. הראשון הוא "Whiplash" הרצחני, שיר שהוא האהוב עלי ביותר ברפרטואר העצום שלהם. השני הוא הלהיט האל-מותי "Seek And Destroy", שהביצוע שלו נמשך ונמשך ולא רוצה להסתיים, כמו שאנחנו לא רוצים שהוא יסתיים.
נתנו בראש כמו שרק הם יודעים
ופתאום 25 אלף איש מנגנים בידיים עם "אייר גיטאר" ובסיום צועקים "We Want More", אבל מטאליקה, ילדים טובים לעת זקנה, הולכים בדיוק לפי הליינ-אפ שנקבע מראש וההסכמים עם המשטרה ומפנים את הבמה בדיוק ב-23:00, לא לפני שהם מודים שוב ושוב ומשליכים עשרות מפרטים למעריצים.
מי יודע מתי, ואם בכלל, נזכה לראות את מפלצת המטאל שאנו כה אוהבים שוב כאן אצלנו. אבל אחרי הופעה מיתולוגית ב-93' והופעה שעדיף לשכוח מ-99', הגיעה מטאליקה מודל 2010 לאיצטדיון רמת-גן ונתנה לנו בראש כמו שרק היא יודעת.