ב-2010 הסקורפיונס יצאו למה שהוכרז אז כסיבוב הופעות פרידה עולמי. במהלך הסיבוב הזה התלוותה אליהם הבמאית קטיה פון גרנייה ותיעדה את הלהקה בהופכות ובדרכים מבנגקוק ועד מוסקבה, תיעוד שהפך לסרט הדוקומנטרי "Forever and a Day". במהלך הצילומים החליטו חברי הלהקה לגנוז את תוכניות הפרישה שלהם, ובמקום זאת לציין את חגיגות 50 שנות הפעילות בסיבוב הופעות עולמי חדש, אלבום חדש - "Return To Forever" ובסרט שיצא לאקרנים בנובמבר 2016 בארה"ב.
כחלק מסיבוב ההופעות החגיגי הזה להקת הרוק הגרמנית המצליחה תופיע גם בארץ ב-14.7 בהיכל מנורה מבטחים, עם מיטב הלהיטים מכל הזמנים, שהבולט בהם הוא כמובן הקלאסיקה "Wind Of Change" שהפך לסמל לנפילת חומת ברלין. כרטיסים אחרונים ממש אפשר לרכוש אותם כאן. את כל הפרטים אפשר למצוא כאן. הצלחנו לתפוס את הגיטריסט ומקים הלהקה, רודולף שנקר.
האמנתם ש"Winds of Change" יהיה להיט כל כך איקוני?
"השיר הזה היה מסע ארוך. ב-1982 אמרתי שאנחנו חייבים לנגן ברוסיה ולהראות לרוסים ולעולם שקם דור חדש בגרמניה שבא עם גיטרות, ומביא שלום, אהבה, ורוקנרול. הסקורפניוס עומדים על שלושת הרגליים האלו. השיר בא כשהרגשנו שהעולם משתנה והוא היה הפסקול של המהפכה הכי שוחרת שלום בהיסטוריה. זה לא היה שיר על מה שקורה בחדשות, אנחנו היינו חלק מזה, אנחנו הופענו בלנינגרד. ללהקה שחיממה אותנו לא היה ציוד, ואנחנו דאגנו לזה, והפכנו לחברים. גילינו מיהם האנשים הרוסים. שנתיים לאחר מכן הוזמנו לקרמלין, היינו להקת הרוקנרול הראשונה שהוזמנה לשם ודיברנו עם מנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב. זה מראה מה מוזיקה יכולה להיות, מוזיקה יכולה לבנות גשרים. כשכלום לא יכול לעזור, מוזיקה היא הדבר היחיד שהוא שפה אוניברסלית שיכולה לאחד אנשים. אנחנו תמיד חושבים על זה. כשהרוק התחיל היה מסר, ועכשיו זה הפך לעסק. המסר הולך לאיבוד. מוזיקה שם בשביל להזכיר לאנשים איך לפעול".
מה דעתך על מוזיקת המיינסטרים של ימינו?
"מיינסטרים תמיד היה שם. זו הסיבה שמוזיקת רוק נהייתה כלכך משמעותית, כי היה לה יותר יותר מה להגיד. מיינסטרים הוא שם למסיבות, למעליות. זה בסדר. זו מוזיקה שלא צריך לחשוב עליה, רק להנות ממנה. מה שחשוב זה שמוזיקה צריכה לגעת בך, ורוק נוגע בך לאורך זמן. זה מצב שונה. אני אוהב את פינק, את ריהאנה, גם להן יש משהו להגיד. אין לי שום דבר נגד המוזיקה הזאת אבל אני רוקיסט".
ב-2010, אמרתם שהאלבום שהוצאתם אז וסיבוב ההופעות יהיו האחרונים. מה קרה?
"פחדנו שלא נוכל להוציא אלבום חדש ולא נוכל להופיע טוב באותה צורה. כבר קבעתי חופשה ואז MTV ביקשו מאיתנו לעשות הופעת אנלפלגד. תמיד רצינו לעשות את זה אבל היינו עסוקים. ביקשנו לא לעשות את זה באולפן, אלא באיצטדיון מול 35,000 אנשים, והם הסכימו. זה היה כל כך כיף, גילינו כמה מעריצים צעירים יש לנו. הבטחנו למעריצים שלנו אלבום נוסף, ובשנת ה-50 שלנו, ואז החלטנו לעשות מופע נוסף מסביב לעולם. התחלנו אותו בסין, הלכנו עדיין לרוסיה, אמריקה. בינתיים זו הייתה הצלחה ואנחנו מחכים להגיע לתל אביב ולחגוג עם המעריצים את היומולדת שלנו. אנחנו מגלים שהמעריצים הותיקים והחדשים רוצים שנישאר. אחר כך נראה מה נעשה. אנחנו לא נופיע כל הזמן, כשיהיה לנו פרויקט מיוחד שמדליק את היצירתיות שלנו, נעשה את זה, אם לא אז נחכה עד שמשהו אחר יבוא".
מה זכור לך מההופעה הקודמת בישראל?
"אני זוכר את הים התיכון שהיה מאוד נחמד, והייתה לנו ארוחת ערב מדהימה אצל אחד מהשפים הכי טובים שלכם. בעיקר אני זוכר את הקהל הנפלא, ואת האנשים שהיו איתנו. זו עיר מסיבות, תל אביב. אנשים נהנים לחיות".
למה אפשר לצפות מהמופע החדש?
"לפני שבוע וחצי הגענו מארצות הברית ומקסיקו, וההופעה קיבלה פידבק מעולה. יש לנו תאורה מעולה, המון אנרגיה וכוח על הבמה, להיטים מכל הזמנים וגם שירים חדשים".
איך מחזיקים 50 שנה?
"בעשור הראשון לא היה לנו חוזה, אני ניהלתי את הלהקה, אני הייתי צריך לדאוג שלאנשים שמנגנים איתי תהיה פרנסה. מוזיקה היא על חציית גבולות, מפגש עם אנשים מתרבויות אחרות, וזה מה שעזר לסקורפיונס להיות ביחד כל כך הרבה זמן".
אחרי כל כך הרבה הופעות, אתה יכול לבחור את ההופעות הכי טובות שהיו לכם?
"יש כמה. ב-1983 הופענו עם ואן היילן בקליפורניה לפני 300 אלף איש. זה היה לא יאומן, זו הייתה הפעם הראשונה שהופענו מול כמות כזו של אנשים. הופעה אחרת הייתה בפסטיבל הרוק הראשון בברזיל, 'רוק אין ריו', היינו שם שבוע וניגנו פעמיים. המעריצים הדרום אמריקאיים משוגעים.וכמובן, הפסטיבל במוסקבה ב-89 וההופעה מול נפילת החומה. הקהל הכי גדול שהופענו מולו היה בקרקאקוב, פולין, מול 800,000 אנשים".
אתה עדיין מתרגש לפני הופעה?
"מה שחשוב הוא שכשהתחלתי את הלהקה רציתי לעבוד עם מוזיקאים טובים אבל גם אנשים שאני יכול לבנות חברות איתם. כשאתה עולה עם 5 חברים על הבמה ואתם יודעים מה לעשות והאנרגיה שלכם מחוברת ואתם מרגישים את האנרגיה מהקהל, ברגע הזה יודעים שהולת להיות הופעה טובה. חייבים להיות אנשים שאתם אוהבים, ואנשים מרגישים את זה. אנחנו נותנים לקהל כוח והם נותנים לנו, ואז האנרגיה נבנית בקבלה ונתינה, וחוזרים הביתה ומבינים שהייתה הופעה נהדרת".