רועי קורנבלום מוכר לנו בזכות האח הגדול או הזוגיות עם מריה דומרק, שהעסיקה את מדורי רכילות במשך זמן רב אחרי שיצאו מאותו בית האח. אבל תופתעו לגלות שלא רק דומרק עסוקה בעולמות המוזיקה, אלא גם קורנבלום עצמו שמנסה לבסס את עצמו כראפר בתעשייה הישראלית.
קורנבלום שחרר לפני כשנה את האלבום בינתיים זה הכל, ועכשיו הוא נותן לו חיים חדשים על ידי קידום אינטנסיבי של השיר "עוזב אותך היום" ברשתות החברתיות. למה רק עכשיו, בעצם? בראיון ל-mako מוזיקה הוא מסביר: "עוד כמה שבועות אני משחרר סינגל חדש, אז אני מקדם קצת את האלבום הקודם, ועל השיר הזה ספציפית אני עדיין מקבל המון פידבק טוב".
על מה הוא מדבר?
"בתכלס זה שיר שכתבתי בזמן שהפסקתי לעשן וויד. הוא בא מתוך מקום שבו אשכרה הרגשתי במערכת יחסים הרסנית עם הפרח הזה, ובזמן שהפסקתי (הוא עוצר לרגע ותוהה בקול רם: "נגמלתי זה מילה קשה, אה?") עלו המון המון מאבקים והרגשתי כאילו ממש סיימתי זוגיות של שנים. אז אפשר להגיד ש'עוזב אותך היום' זה תכלס שיר פרידה".
שיר פרידה מהוויד או ממריה?
"חח האמת אני מעדיף שנדבר על המוזיקה".
כשאנחנו מנסים לדלות עוד פרשנות על השיר חוץ ממערכת היחסים עם מריחואנה, כמו שהוא מגדיר אותה, קורנבלום לא נכנע אבל מרחיב לגבי בחירת המילים: "כתבתי את זה על מערכת היחסים והפרידה שלי מהוויד. הוא מגיע מפרספקטיבה של מערכת יחסים כי כשאתה כל כך בתוך העישונים זה באמת מרגיש ככה, לפחות בשבילי. הוא נכתב בתקופה שאשכרה לא ראיתי את עצמי בלי זה, ואיכשהו לכתוב את השיר הזה זה אחד הדברים שהכי עזרו לי לעבור את זה. תכלס אני גם שמח להגיד שעד היום לא חזרתי אפילו לשאכטה".
"וגם היה לי כיף לקבל הרבה תגובות מאנשים שהשיר הזה נגע להם גם כן בנקודה הזו ועזר להם להפסיק", הוא מוסיף: "כי תשמע בסופו של דבר, לא מדברים מספיק על התופעות הפחות כיפיות של הוויד. עם כמה שיש לו צדדים מדהימים יש לו גם כמה צדדים ממש אפלים. אבל תכלס, תכלס, זה לא הוויד שאשם בכלום, זה אני... בגלל זה השיר מסתיים בזה שאני כבר לא מדבר עליו כישות אלא כחומר נטו".
אז ההפסקה גרמה לך לכתוב את השיר?
"כן בדיוק. הפסקתי ומתוך התחושות של ההפסקה התחלתי לכתוב את הטקסט. זה היה לפני שנתיים, תחילת הסגר הראשון. איך שהכל התחיל ידעתי: או שאני מפסיק לעשן עכשיו או שאני מעשן את החיים שלי כל הסגר. אז הפסקתי".
כאמור, קורנבלום מנסה להצליח כראפר לגיטימי בישראל ולא רק "פליט ריאלטי" או מסוקר של מדורי רכילות. הצמיחה המטאורית של ההיפ הופ במיינסטרים בשנים לא עוברת לידו, ספציפית פיצוץ האולמות שרבי פלוטניק וטונה בהופעות שלהם: "שמע בצדק (הם ממלאים). טונה ורביד שניהם מטורפים כל אחד בדרכו. הייתי בים הופעות של שניהם. את רביד אני מעריץ כבר מגיל 16 בערך, יענו עשר שנים. כשלשירים שלו עוד היו בקושי צפיות ביוטיוב, אז לראות אותו עף ככה זה מטורף. וטונה ליווה אותי חזק כל הצבא מהשנייה ש'גם זה יעבור' יצא. בקיצור אי אפשר לעשות היפ הופ בישראל ולא להעריך בטירוף את שניהם".
בטח מדגדג להגיע לרמה כזו, כשיש מודל לחיקוי.
"ברור, אבל בדרכי. בתכלס הייתי שמח ליצור משהו עם כל אחד מהם, זה נראה לי חוויה מטורפת. אבל אם רגע יוצאים מההיפ הופ, אז אמנים ישראלים כמו אביתר בנאי, חנן בן ארי, כאלה שמדברים על תהליכים נפשיים/רוחניים שהם עוברים - מרתקים אותי לאלה. לא רק ברמה של הלחן, בסגנון של הכתיבה המדויקת הזו. סשן עם אחד מהם היה יכול להיות מעניין לאללה ואני גם נתקל לאחרונה בהרבה אמנים פחות מוכרים שאני עף עליהם, נגיד השיר של איתן פלד "Where are the days", אם אתה מכיר, היה נראה לי השיר הכי חרוש אצלי שנה שעברה".
מה השלב הבא?
"אין שלב הבא", הוא מודה וצוחק, "רק המשך לאותה דרך. עוד כמה שבועות אני משחרר סינגל חדש שקצת נותן וייב אחר ממה שהיה באלבום, ואחריו עוד ועוד ועוד ועוד ועוד".