הפקת אירוע מוזיקלי בישראל היא תמיד סיכון לא קטן, על אחת כמה וכמה אירוע שבמרכזו מוזיקה אלקטרונית – סצנה שנמצאת בתחרות קשה, ומתמודדת עם קשיים שאירועים אחרים לא מתמודדים איתם - דרישות מוגזמות מצד המשטרה, תמיכה אפסית מצד התקשורת ועוד. ובכל זאת, יש במוזיקה אלקטרונית כמה "מניות בטוחות".
השמות הקלאסיים הם טייסטו וארמין ואן ביורן, שמצליחים כל פעם מחדש להביא אלפי מעריצים וותיקים וחדשים אפילו עד אילת וכמובן סולומון, שהפך לפנים של סצנת הטכנו בארץ, ומביא עשרות אלפי בליינים לפארק הירקון ביום העצמאות מדי שנה. שם נוסף שאפשר להכניס לרשימה הוא בוריס ברצ'ה, שהופיע ביום חמישי בהאנגר 11 מלא עד אפס מקום, אחרי שכבר מילא בעבר לוקיישנים גדולים יותר כמו הלייב פארק.
הבחירה בהאנגר 11 לאמן בסדר גודל של ברצ'ה היא לא טריוויאלית. בראיון ל-mako, שפורסם בשבוע שעבר, הודה מיקו ברק מ"תל אביב קולינג": "עברנו טראומה קשה בקורונה. החלטנו להגיד 'רגע, בואו נעשה אירוע אחד מוקפד ומהודק שיהיה סולדאאוט". ואכן בהפקה עמדו בהבטחה, עם אירוע מוצלח ומוקפד, שהיה אחד מהטובים שהיו כאן השנה.
בסביבות חצות ואחרי טיפול מהיר בכרטיסים בכניסה (שהייתה עמוסה אך עבדה ביעילות) נכנסתי להאנגר 11, שהיה מעוצב בצורה מדויקת, עם תפאורה של המסכה איתה ברצ'ה ומזוהה ולא מעט אורות. גם הסאונד כהרגלו היה נהדר. בכלל, בהעדר מתחמי אינדור לא ענקיים כמו האקספו למסיבה בארץ, האנגר 11 נותר לבד בפסגה כספוט המתאים ביותר לאירועים כאלה.
במקום היו שתי רחבות: הרחבה המרכזית של ועוד רחבה צנועה יותר על טהרת הטכנו ישראלי, בה ניגנו שמות בולטים בסצנה הישראלית כמו עידו מורלי ועומר בר. ברחבה הקטנה ביליתי מעט זמן, אך היה כיף לראות שגם שם הייתה תנועה ערה.
למקום כאמור, הגעתי בסביבות חצות אחרי סט פתיחה של אילן עוז ובדיוק לסט של הצמד הישראלי "מייד אין TLV" – שהיו פשוט מצוינים והוכיחו שהפריצה הגדולה שלהם קדימה השנה לגמרי מוצדקת. בשעה אחת וחצי הגיע תורה של אן קלו הגרמניה, שחתומה בלייבל של ברצ'ה, Fckng Serious. קלו סיפקה סט פשוט מעולה שבכל אירוע אחר היה גונב את ההצגה – אבל בערב הזה ההצגה הייתה שייכת למישהו אחר.
ברצ'ה הצליח לבסס את מעמדו בשנים האחרונות כאחד הכוכבים הגדולים של הסצנה האלקטרונית, וזה לא במקרה. זה לא רק הסגנון הייחודי איתו הוא מזוהה - היי-טק מינימל, שהופך את הסאונד שלו לסופר ייחודי ולכזה שמצליח להביא בעיקר קהל של טכנו ו-EDM יחד - אלא גם העובדה שבכל מה שקשור לנוכחות על הבמה, מדובר בכוכב רוק.
ברצ'ה יודע לשלוט בקהל בצורה אבסולוטית. זה בא לידי ביטוי לא רק על ידי בנייה נכונה של טראקים וסט, אלא בעיקר דרך שפת הגוף והתנועות שלו שמלהיבות את הקהל. כמה דיג'ייז בסצנת הטכנו תראו שנעמדים על העמדה כדי להרים את הקהל בדרופ?
כמו בכל האירועים של "קולינג", גם הפעם היה מתחם בוילר רום (רחבה באזור עמדת התיקלוטים שמאפשרת לקהל להיות הכי קרוב שאפשר לדיג'ייז) – מה שיצר מעטפת 360 סביב הדיג'יי ואווירה מחשמלת שהגיעה בשיאה בסט של ברצ'ה, שנשאר על העמדה 45 מעבר לזמן שתוכנן ונתן לכולנו עוד שלושת רבעי שעה של גאונות מוזיקלית. אחריו עלה לעמדה מארק פינקל המקומי.
בהפקה כבר הודיעו שבמאי הקרוב ברצ'ה יחזור לכאן לאירוע גדול יותר, באקספו, ואם צריך להמר, לפי המהירות שבה נחטפו הכרטיסים באירוע ביום חמישי, הדיבור סביב האירוע והסט האדיר של ברצ'ה תוביל לכך שגם האירוע באקספו יהיה סולדאאוט. הימור נוסף שאפשר לקחת, על אמן הטכנו הבא שיעשה פארק הירקון אחרי סולומון (ולא כחלק מפסטיבל שמביא כמה אמני ענק), אני אהמר על ברצ'ה. הוא הרוויח המון נקודות במסיבה הזו שהייתה אחת מהמוצלחות שהיו כאן השנה.