זה אחר הצהריים חם בנתניה, ועל ספסל בתוך צריף קטן יושבים כשבעה נערים צעירים, לבושים חולצות שחורות של מותגים אופנתיים ונעלי ספורט. הם ממתינים בסבלנות לאיש שנמצא מאחורי הדלפק, גבר עם שיער אפור בשנות החמישים לחייו שעומל מעל פלאנ'צה לוהטת. בתפריט: חביתה בבגט במגוון וריאציות. "איך אמרת קוראים למקום הזה?" שואל אחד מהם את חברו. "יא טמבל, רשום לך פה, לחם חביתה", הוא עונה בלעג, "אתה לא מכיר לחם חביתה?".
האמת? לא אמורה להיות לו סיבה מיוחדת להכיר. דוכני אוכל כאלה, שמגישים מנה אחת, מה שנקרא "חור בקיר", נפוצים ברחבי הארץ ובנתניה במיוחד: פריקסה, פלאפליות, ומגוון מטעמים בבגט. אבל המקום בעל השם הפשוט "לחם חביתה" קנה לו תהילה כלל ארצית. גם בגלל החביתות, אבל קודם כל - בגלל שיר שהפך ללהיט ענק בטיקטוק והפתיע את כולם, כולל את האיש שמעל הפלאנצ'ה. לאיש קוראים ויקי עזרא, אבל אם אתם מכירים את הלהיט "לחם חביתה בנתניה", כבר ידעתם את השם שלו.
הכל התחיל בסרטון שעלה לטיקטוק בסוף השנה שעברה, וכבש את הצד הישראלי של האפליקציה בפשטות, באותנטיות, ובביזאריות שלו: בתוך דוכן אוכל צנוע בנתניה מושמע שיר שמהלל את המקום, והפזמון שלו נתקע בראש כמעט מיידית: "לחם חביתה בנתניה/גיבורי ישראל 24/בגט עם נשמה עכשיו אכלת/בטוח שתחזור בחזרה". הפזמון המדבק התנחל באוזני ההמונים, וב"לחם חביתה" מיהרו לנצל את המומנטום ולפתוח חשבון רשמי, שמעלה תוכן באופן קבוע.
השיר "לחם חביתה" זכה לאינספור פרודיות, מחוות, ממים, ומגוון עיוותים שרק האינטרנט יכול לספק. אבל מאחורי הקוריוז המשעשע והשיר על "האיש שאת אהבתו מכניס לבגטים", מסתתר סיפור על משפחה עם מורשת מוזיקלית מפוארת, על אדם שחייו עברו טלטלה ובסוף מצא את עצמו זוכה לעדנה ולנחת. החיבור המוזיקלי לא נעשה כגימיק בתקווה להביא קצת לקוחות למקום: הוא נוצר מתוך חיבור עמוק למוזיקה ים תיכונית, כזה שהתחיל בדור של הוריו של עזרא וממשיך לילדיו, שגם עוזרים לו לנהל את המקום. זהו סיפורו של ויקי עזרא ו"לחם חביתה בנתניה".
ויקי עזרא נולד לפני 55 שנה וגדל בנתניה, בנה של גאולה ברדה, אחת הזמרות הבולטות של העדה הטריפוליטאית בישראל. המחרוזות שלה, שהועלו ברובן ליוטיוב, זוכות עד היום לתגובות אוהבות ונוסטלגיות. בדיסקוגרפיה שלה מופיע, בין השאר, שיר שהקליטה לזכרו של המרגל אלי כהן ז"ל. "אמא עשתה את כל החינות של העדה בשנות השישים", מספר עזרא. "עבור כל העדה הטריפוליטאית בארץ, אמרת גאולה ברדה, זה כאילו אמרת לד זפלין". עזרא מספר על פעם בה לקח את אמו ל"טריפוליאדה", חגיגה של העדה באילת. "אנשים שמעו שגאולה ברדה מגיעה לשיר להם שיר אחד שם. להבדיל אלף אלפי הבדלות, היא הייתה שם כמו ספר תורה, שרצים לתפוס אותו, רק כדי לגעת ולנשק".
מנשה, אביו של עזרא, היה מתופף שניגן עם גאולה אשתו. חיידק המוזיקה והתיפוף באופן ספציפי הדביק גם את ויקי ואת אחיו, אבי עזרא, והשניים, לטענת ויקי, אחראים על מעמדה הגבוה של הדרבוקה במוזיקה הים תיכונית בישראל. "אנחנו הכנסנו את הכלי הזה שנקרא דרבוקה", מכריז ויקי בגאווה. לפני 35 שנה לא ידעו מה זה דרבוקה, זה היה יותר שייך למוזיקה הערבית". השניים, כצמד, היו מלווים את הזמר העיראקי יוסי שועה במועדונים ברחבי נתניה. אח נוסף, רמי עזרא, הוא הקלידן המיתולוגי של שרית חדד, וזהר עזרא, עוד אח, הגיע ללמוד שירה אצל אהובה עוזרי והפך לזמר בהופעותיה אחרי שאיבדה את קולה בגלל מחלת הסרטן.
אחרי מספר שנות הצלחה בליווי מיטב הזמרים הים תיכוניים בנתניה ובכלל, ויקי עבר לתחום הנדל"ן ("עשיתי עסקאות ענק"), אותו עזב כאשר אביו חלה. "אבא היה כל העולם בשבילי", עזרא נזכר. "הוא חלה בסכרת והיה חייב לעשות דיאליזה, נצמדתי אליו ואמרתי אני מבטל את עצמי, וצמוד אליו 24/7. הוא הפך לסיעודי, והייתי מקלח אותו ומגלח אותו ומלביש אותו. בשלב זה לא עניין אותי הנדל"ן, עזבתי, רק טיפלתי בו", הוא משחזר בעצב. רחוק מאביו שאותו אהב וטיפל בו במסירות, עזרא עמד להיכנס לגיהנום פרטי משלו.
"נדבקתי בקורונה בגל הראשון וחטפתי אותה חזק", הוא מספר. "הייתי כבר כחול מרוב שלא נשמתי, הגיע אמבולנס הביתה לקחת אותי לבית החולים". הימים הם ימי מרץ-אפריל 2020, הפאניקה סביב המגפה נמצאת בשיאה, והפרמדיקים שהגיעו לאסוף אותו היו לבושים בחליפות דמויות אסטרונאוט מכף רגל ועד ראש. כשהגיע לבית החולים נאמר לו שהוא יורדם ויונשם כדי שיוכל לקבל טיפול למצבו הקשה. "התייעצתי עם אשתי בטלפון ושנינו בוכים, כי פחדתי לא לחזור", ויקי חוזר לרגעי הפחד. "אשתי אמרה לי 'ויקי, נשמה, אנחנו נתפלל בשבילך שתחזור בעזרת השם, תן להם להרדים אותך. אמרתי לרופא 'תרדימו אותי'".
מאותו הרגע ויקי נכנס לתקופה האפלה בחייו. לאחר שהורדם, עברו שבועיים וחצי בהם הרופאים לא הצליחו להחזיר אותו להכרה. אבל עמוק במצב בו הוא נמצא, בין חיים למוות, עבר ויקי לקיום אחר. "בכל השבועיים וחצי האלה, אני בעולם אחר, בעולם השני", הוא מתאר. "הייתי עם אנשים אחרים, אני סובל ודוקרים אותי עם מחטים, מכניסים לי אותן כמו ערפדים", הוא מתאר את החזיונות הנוראיים שעבר, "עברתי דרך הגיהנום". בתום שבועיים וחצי עלה בעיני רוחו של ויקי, עדיין בתרדמת, חיזיון אחר. "ביום שישי כבר קראו לאישה ולילדים להיפרד", מספר עזרא את שאירע בעת שהיה במעמקי הנפש שלו עצמו, רחוק מהעולם הממשי.
"הגעתי לאיזשהו מדבר. אני לבד עם עצמי. האדמה רותחת, ואני יודע שאני חולה קורונה, כאילו אני נמצא בבידוד, בידדו אותי מהעולם", הוא מתאר את חלומו. "אני רועד, ואז בת קול אומרת לי 'ויקי, אתה רואה את הקופסה השחורה שם?' ומצביעה על קופסה במרחק כמה מטרים. 'הקופסה השחורה הזאת, יש בפנים את מצוות כיבוד הורים. תזחל מהר לראות את המצווה'. אני זוחל, זוחל, זוחל, תופס את הקופסה. אני פותח אותה, אני מקבל פצצה של אור לפנים. ראיתי את המצווה. פצצה של אור של אולי 2000 ואט".
בעולם הממשי, בינתיים, התחיל ויקי לפרכס, ולתדהמת משפחתו שהקיפה אותו - פקח את עיניו. "תראה איזה צמרמורת", הוא אומר ומראה לי את השערות על ידו עומדות. "מצוות כיבוד הורים החזירה אותי. ראיתי את המצווה בעיניים. אבא שלי החזיר אותי. הוא החזיר לי את מה שעשיתי לו במכה אחת. החזיר אותי לאישה ולילדים", הוא מספר בהתרגשות. "הרופאים אמרו לי, 'ויקי, נולדת מחדש'".
אבל חבלי הלידה היו רחוקים מלהסתיים. אחרי שיקום ממושך ופיזיותרפיה, מצא את עצמו עזרא מתקשה להשתחרר מהסיוטים שאחזו בו. עם האובדן של אביו והעבודה בנדל"ן אליה התקשה לחזור, מצא עצמו ללא מטרה ברורה בחייו. "הייתי בחרדות, לא ישנתי בלילה", סיפר. "הרגשתי כל הזמן כאילו אני עומד למות. הייתי בבית שנתיים. מנסה לעשות איזו עסקה, לחזור לעניינים, יוצא החשק ואני חוזר למיטה ושם את השמיכה מעל הראש", הוא מתאר. זה השלב הקודר ביותר בסיפור, אבל לשמחתכם - זה גם השלב בו המזל של ויקי מתהפך כמו חביתה על הפלאנצ'ה של החיים.
זה הזמן להציג את ילדיו של ויקי עזרא, עוד דור מוזיקלי למשפחה: גאל בת ה-15 היא זמרת בתחילת דרכה, מוריאל הוא זמר חפלות (שהתחיל לבצע את "לחם חביתה" גם בחפלות בהן הוא משתתף), מני הוא זמר חופות ואירועים, ודייב לא מוזיקאי, כי צריך גם מישהו עם ראש על הכתפיים במשפחה. ויקי החליט לפתוח מקום קטן שיהיה שייך למוריאל, סנדוויצ'יית חביתות צנועה במידותיה. השיר המוכר, שלשמו התכנסנו, לא הוקלט כתרגיל בשיווק ויראלי - אלא כדי לשמח את ויקי, לכתוב שיר עליו ולעשות לו שמח במקום החדש שפתח. את המילים והלחן כתב ושר הזמר אבי לוי.
הסרטון המוכר התפוצץ בטיקטוק, והשאר היסטוריה. מה שהתחיל בתור עסק עבור הבן הצעיר ודרך להעביר את הזמן עבור ויקי, הפך לעסק שהוא-הוא, ויקי עזרא, הפנים שלו. "מוריאל בא, הולך, עסוק עם המוזיקה, השאיר לי את המקום על הראש", מספר ויקי בחיוך. "היום אמרו לי שכל הסיפור הזה, זה כמו כשאתה קונה כלב לילד ובסוף אתה זה שמגדל את הכלב". במקרה הזה, האבא והכלב הפכו יחדיו לאייקון שמפרק את הטיקטוק עם מאות אלפי צפיות ועשרות אלפי עוקבים.
האם עכשיו, אחרי כל התלאות שעבר, כשהפך בלי להתכוון לגיבור של להיט ים תיכוני ולאייקון ויראלי, ויקי מאושר יותר? "בטח", הוא עונה בלי להסס. "אני מרגיש שאבא שלי שלח לי את המתנה הזאת, כדי שיהיה לי למה לקום בבוקר. זה הפך להיות עסק משפחתי". כל אחד נותן את חלקו: דייב על הפלאנצ'ה, מוריאל מחזיק את המקום, מני מגיע כל יום בחמש אחרי העבודה כדי לצלם סרטון לטיקטוק עבור אבא והעסק.
"הייתי עסוק בעסקאות נדל"ן ענקיות, ועכשיו אני מוכר בגט עם חביתה ב-30 שקל. זה 'פשוט מדי'. אבל אני מרגיש מהבגט הזה הרבה יותר סיפוק מכל עסקת נדל"ן", ויקי מספר. "פעם הייתי מופיע עם הזמרת שלומית בוחניק, אלופת החינות של העדה הטריפוליטאית. היא הייתה עולה על במה ומופיעה 3 שעות בלי הפסקה", מספר עזרא. "אני הייתי הדרבוקיסט שלה ואתה יודע מה זה 3 שעות על דרבוקה? הייתי מדמם מהידיים. אבל אתה אוהב את זה, אז אתה עושה את זה עם כל הכאב. אתה מתנתק מהכאב. אז אותו דבר פה. אני עושה את זה באהבה וממש נהנה.זה לא סתם, לעשת סנדוויץ' ככה. זה חייב להיות מתוקתק. את המיונז, המריחה, הפלפלצ'ומה".
אפשר לצחוק ולפטור את העניין כולו כאנקדוטה ויראלית שתישכח בעוד מספר חודשים. ככה זה עם צחוקים בטיקטוק. אבל מתחת להומור מסתתר סיפור של משפחה מוזיקלית, של דאגה ואהבה אדירה בין 3 דורות, ושל אדם שגם כשהתרחק מהמוזיקה, בסוף, לגמרי במקרה, בלי שהתכוון, היא התגנבה ומצאה אותו שוב, והביאה אותו היום, אחרי תלאות, למנוחה ולנחלה. איך אומר השיר? "בטוח שנחזור בחזרה".